ערב גדול, מדהים ומשמח עבר היום (ראשון) על הכדורסל הישראלי. שבחים רבים הורעפו מכל עבר על נבחרת העתודה לאורך כל הטורניר, על הופעותיה המדהימות עוד לפני משחק הגמר, והפעם בצדק. הגענו למשחק עם קוף על הגב אותו היה צריך להסיר כי שלוש פעמים הפסדנו בגמר בעבר, אבל אריאל בית הלחמי, בעבודת אימון מדהימה, חיבר את השחקנים שלו בעיקר בזכות דבקות בהגנה (גם בלוחצת וגם בהגנת חצי מגרש).

בנוסף, הנבחרת הציגה גם רוטציות ומלכודות בהגנה, גם בסגירה ובשליטה בריבאונד ההגנה נגד קבוצות גבוהות יותר, וגם בהתקפות מתפרצות קטלניות ולא אנוכיות. מירון רוינה הנהדר נלחם כארי מול כל גבוהי היריבות, יחד עם מיכאל מוסקוביץ, שלא לדבר על גבי צ’אצ’שווילי המוכשר, שצריך עדיין לחזק את גופו ועידו פליישר, שחייב למצוא את מסלול ההתקדמות שלו.

יובל זוסמן עם גביע ה-MVP (דוברות איגוד הכדורסל)

בטורניר כזה צריך לגלות חוסן מנטלי ובגרות. על אף שגיל השחקנים הוא נתון, עמידתם בלחץ הייתה למופת. טורניר שמתחיל בהפסד אכזרי בנקודה מול גרמניה מצריך הרבה אמונה, המון קשיחות ולא מעט מנהיגות מצד המאמן והשחקנים. אני “מגלה את אמריקה”, כשאני מציין את זוסמן ואבדיה ככוכבי העתיד, אבל הפתעת הטורניר שלי הוא גיל בני, שהראה יכולת של גארד/רכז שמזמן לא ראינו. מהירות, קבלת החלטות טובה בהתקפה, מהירות, הגנה טובה, אחוזי קליעה נהדרים מהשלוש והרבה אופי – תוצרת של מחלקת הנוער המצוינת של מכבי רעננה. לי בני מזכיר את רכז העבר המצטיין אביגדור מוסקוביץ.

מעבר לכדורסל הנהדר ראינו כאמור, גם אופי. החלק המנטלי חשוב יותר ויותר בכדורסל כי כשהקרואטים צמצמו את התוצאה עם בריחת 0:9 ראינו שתי פעולות מדהימות של מייקל בריסק (שלשה ראשונה אחרי חמש החטאות וחטיפת כדור). בנוסף, ראינו את בריסקר מטפל נפלא בכדור ומוסר לגבוהים הפנויים. זוסמן הוסיף המון דברים; שלשות, חדירות, ריבאונד, הובלת כדור, אבל הכי חשוב - שחקן חי עם ביטחון, עם עבודת ידיים ורגליים בהגנה מול גארדים קרואטים מצטיינים, שלא הפסידו עד הגמר.

יובל זוסמן עם הגביעים (דוברות איגוד הכדורסל)

יכול להיות שלא שיבחתי מספיק את כולם ואולי הורדתי משהו ממישהו, אבל עם כל הבעיות שיש בכדורסל והן לא נעלמו הלילה, עדיין הכדורסל שאנחנו כה אוהבים הוא ענף הספורט הקבוצתי המוביל בישראל, ובית הלחמי והשחקנים שלו החזירו לנו היום את הדמעות לעיניים. נכון, נשאלתי בימים האחרונים מה יקרה עם השחקנים האלה וכך נשאל את עצמנו גם ממחר, מדוע הם נעלמים? צריך לזכור, זוסמן נתן הופעה נהדרת גם  בנבחרת של השנה שעברה, יחד עם תמיר בלאט.

ישנן בעיות בכדורסל הישראלי ואחת מהן היא דרך הקליטה ואפשרויות דרכי הקידום של השחקנים, שמסיימים את גיל הנוער והעתודה. הגיע הזמן שהכדורסל הישראלי יתעלה מעל המחלוקות והאינטרסים ויושיב את כל האנשים המתאימים שיובילו החלטות מקצועיות וארגוניות, מתאימות ואמתיות, אבל זה תלוי גם בנו המאמנים, שבמסגרת השיקולים שלנו אנחנו צריכים לקחת בחשבון איך וכמה אנחנו נותנים לשחקנים ישראלים להתקדם. אנחנו חייבים להוביל את המהלך ומספיק שבכל קבוצה בליגה הראשונה והשנייה יהיה שחקן אחד כזה.

אריאל בית הלחמי מתדרך (FIBA)

לדוגמה, כאשר מסתיים משחק ולא שיתפנו מספיק את השחקן הצעיר, עם כל הכאב וכל הכבוד לניתוח המשחק שלנו, אנחנו צריכים לטפל בו, להביא אותו לאימון גם ביום שאחרי. כשהשחקנים ששיחקו יותר נחים ומתאוששים יש להקדיש לו תשומת לב, להכניס בו משמעת, עבודה ואמונה, להכין לו מסלול ספציפי, באם הוא צריך לחזק את גופו עם מאמן כושר, או לראות מה סדר הפעולות שצריך להיעשות.

נכון, יש לנו הרבה מטלות וקשיים כמאמנים, אבל גם את זה אנחנו צריכים לקדם באג’נדה שלנו. כל הכדורסל ירוויח. גם לכדורסלנים עצמם יש תפקיד. ההורים דואגים לילדיהם אבל לא כל ההורים הם מומחים בכדורסל ולפעמים המסלול של השחקן הצעיר הולך בדרך לא נכונה. אני לא רוצה לנקוב בשמם של כאלה שהתרסקו בגלל החלטות מוטעות לגבי הקריירה. אני פוגש כמעט בכל יום שחקנים, הורים ומאמנים ואני מנסה לומר להם את דעתי, לא תמיד כל הצדק נמצא בצד שלי, אבל על כולנו להתאחד. ישנם הרבה יועצי אחיתופל וישנן החלטות שמתקבלות לגבי איפה לשחק ואצל מי להתאמן שהורסות קריירה של שחקנים.

מייקל בריסקר (FIBA)

המסלול די סביר עד גיל הנוער אבל משם נתקלים בפקק ובחוסר בהירות. לפני שנה למשל, תומר לוינסון החליט לנסוע לשחק בקרואטיה וזה היה סימן שאין מסלול לשחקן כמוהו בכדורסל הישראלי. אנחנו צריכים להבין שצ’אצ’שווילי מחפש עכשיו את דרכו ומגשש לגבי אקדמיה בספרד, כאשר את האקדמיה בישראל סגרו (וגם היא הייתה רק עד גיל 18). ומה יעשו עד גיל 21? אי אפשר לרכז מספר שחקנים כזה באותה קבוצה כי קשה למאמן לקדם בבת אחת מספר שחקנים בני 19 או 18, הם צריכים למצוא דרך בקבוצות.

התהליך צריך להיות מלווה במעכב ועם שליטה, אמונה וגיבוי של ראשי הקבוצות, שחייבים להחליט שזה חשוב להם ולתת גיבוי למאמנים כי למאמן ישנם מספיק קשיים משלו. ההחלטות צריכות להתקבל במוסדות הכדורסל ולא במשרד הספורט. אנשי הכדורסל צריכים לשבת  ועם כל חילוקי הדעות  ואי ההסכמות להוביל את ההחלטות.

שחקני ישראל חוגגים (FIBA)

בנוסף, יש את בעיית המתאזרחים ואני לא רוצה להאשים רק אותם. יש מספר שחקנים מתאזרחים שתרמו רבות לכדורסל הישראלי, קשרו את גורלם ובנו את ביתם בישראל, אבל הביטו סביב – לא הגזמנו? בכל שנה שלא מתקבלת החלטה אנחנו מאחרים את הרכבת. חשוב להבין, שחקן מתאזרח מגיע מוכן יותר, בדרך כלל בגיל 22 עד 23, אחרי ששיחק בקולג’ והוא תופס את המקום של בוגר נבחרת הנוער והעתודה בו צריך להשקיע שלוש או ארבע שנים כדי שיגיע בגיל 22 לרמתו של המתאזרח.

בואו לא נתייפייף, צריך לשבת ולדבר על הדברים ולהחליט. בואו ננצל את ההישג המדהים הזה לטובת הכדורסל הישראלי, לא לסגירת חשבונות, לא להטחת האשמות. בואו נפעל יחד, כל אחד עם תרומתו הצנועה, לטובת הכדורסל כי יש לנו פוטנציאל. אנחנו לא נטולי בעיות אבל בואו נתמודד איתן. ושוב, ברכות למאמן הנפלא, לצוות ולשחקנים, בראשותו של השחקן המצטיין באליפות יובל זוסמן. כל הכבוד.