אין ספק שהעולם יתעסק היום בארגנטינה, אבל אנחנו כישראלים צריכים לחשוב דווקא על איסלנד. נבחרת שהמציאה את השיטה “להיות אנדרדוג ולשחק על פי מגבלות הכישרון בצורה היעילה ביותר”.

אל תבלבלו את המוח על 4:4:2, הרבה פעמים זה נראה 6:4:0, אבל רוח הלחימה, העבודה אחד למען השני, ההבנה של ההוראות הטקטיות והמוכנות להראות על המגרש כאילו ‘אנחנו מוכנים למות אחד בשביל השני’, זו הסיבה היחידה שנבחרת כמו איסלנד יכולה להוציא תיקו מנבחרת כמו ארגנטינה.

לפני שבוע וחצי ברייקיאוויק בירת איסלנד, נערך משחק בין איסלנד-נורבגיה, המארחת הפסידה 3:2, ואני זוכר שני משפטים שאמר היימיר האלגרימסון, המאמן שלה לאחר המשחק כחיזוק לשחקנים. האחד היה: "אני מאוד מרוצה מהרוח שהייתה במשחק הזה", ודבר השני שהוא החשוב: "היום אנחנו היינו פייבוריטים, במונדיאל לא נהיה, אלו יהיו משחקים שונים לחלוטין", אמר והבין בדיוק למה הוא התכוון.

ואיך אפשר בלי ארגנטינה. אם פורטוגל מבליטה את האיכויות והיכולות של כריסטיאנו רונאלדו, לארגנטינה כנראה לא הודיעו שמשחק במדיה ליאו מסי. בכל מקום שהוא נמצא במגרש הם יצרו סביבו צפיפות. הכדור תמיד הגיע אליו בעמדות הכי פחות נוחות, בכלל לי נראה מהצד כאילו השחקנים בארגנטינה מעולם לא התאמנו ביחד. 

ליאו מסי מאוכזב (רויטרס)

זו נבחרת לא מאורגנת, לא מסודרת, אבל הדבר החמור מהכול, זה שהם לא התכוננו ולא למדו איך משחקת קבוצה דומיננטית שצריכה ליזום מול הגנה צפופה. אל תבלבלו לנו את המוח עם פנדלים, שיפוט, מזג אוויר, זוויות צילום, אצטדיון, ברמת הכישרון שיש לארגנטינה אפשר לשחק הרבה יותר יעיל, הרבה יותר חכם.

זה רק המשחק הראשון, ארגנטינה תצטרך למצוא פתרונות למשחקים נגד נבחרות שמצופפות נגדה, היופי בנבחרת הזו, שלא משנה כמה ביקורת היא תספוג, היא לעולם לא מתייאשת כשיש לה בקבוצה שחקן כמו מסי. 

שחקני איסלנד חוגגים (רויטרס)

משפט לסיום לגבי השיעור הגדול לנו. הגנום האנושי מכוון אותנו. גם כאשר אנחנו נמצאים בקבוצות, לחשוב על עצמנו קודם זוהי המחשבה הטבעית, הנורמטיבית והראשונה שיש לאדם. איך לוותר על הצלחה אישית למען הצלחה קבוצתית, איסלנד פיצחה, מתי אנחנו?