הניצחון הדחוק על נבחרת מרוקו זהו משחק שעל פניו היה אמור היה להיות קליל עבור נבחרת פורטוגל, אבל בפועל, הפך להיות משחק קשה מאוד, בעיקר בגלל יכולת חלשה, מערך לא נכון ותלות בלתי מובנת של המנצחת בשחקן אחד שהוא הכל מכול – כריסטיאנו רונאדלו כמובן. הפנומן ממשיך להצליח להתעלות ברגעי האמת למרות שהיום (רביעי) אי אפשר לציין משחק גדול שלו, אך לזכותו ייאמר שהוא תמיד יודע להיות במקום הנכון וברגע הנכון, בזמן הנכון.

פורטוגל וגם מאמנה פרננדו סנטוס, חייבים להבין שההנבחרת לא יכולה לשחק במערך של ארבעה שחקני הגנה, שני שחקני קישור וארבעה שחקנים בחלק הקדמי. מדובר במערך שחושף אותם מאוד במרכז המגרש וזה גם מה שקרה מול מרוקו. האפריקאים השתלטו על מרכז המגרש, כמעט בלי שום בעיה, הכתיבו את הקצב, החזיקו יותר בכדור וגם הגיעו למצבים מסוכנים שלא נוצלו. אולי זה קרה בגלל חוסר ניסיון וליקוי בפעולה האחרונה, אבל צריך לתת למרוקאים את הקרדיט, כי הם היו הנבחרת הטובה יותר על המגרש. יש להם שחקנים איכותיים במיוחד בחלק הקדמי. חכים זייש שחקן מצוין, כמו גם יונס בלהנאדה ונורדין אמרבאט אבל מעל כולם בחלק האחורי מעדי בנעטיה מיובנטוס.

רונאלדו (רדאד ג'בארה)

פורטוגל חייבת להפנים כי ההשענות על רונאלדו תישאר, אך החברים מסביבו יהיו חייבים להתעלות כמו ביורו 2016, אותו סיימו עם הנפת גביע. רפאל גריירו היה מצוין בצרפת ונאני שלא נמצא כיום גם רשם בזמנו טורניר מעולה. מסביבו של רונאלדו יש שחקנים איכותיים כמו אנדרה סילבה, גונסלו גדש וז'ואו מריו, שכרגע לא באים לידי ביטוי. אלופת אירופה צריכה אותם, כמו כריסטיאנו שחייב גם הוא סיוע כדי להוריד ממנו עומס. בסופו של דבר כאשר כל תושמת הלב מרוכזת ברונאלדו שאר השחקנים יותר חופשיים ומשיגים יותר שטח, אותו הם חייבים לנצל לתועלתם האישית ובטח מבחינה קבוצתית.

אני מזהה, וגם הבחנתי בזאת מול ספרד, כי לפורטוגל יש בעיה בחלק האחורי. פפה וג’וזה פונטה אומנם חסונים ובעלי משחק ראש מצוין, אך ראינו גם מול מרוקו ובטח מול ספרד, כי יש להם בעיה בפעולות המהירות של הזריזות. בספרד זה היה דייגו קוסטה שניצל זא והפעם היו אלה אמרבאט וזייש.

נבחרת פורטוגל חוגגת (רדאד ג'בארה)

לסיכום, למרות כל האופוריה סביב רונאלדו ופורטוגל, אני לא אופטימי לגבי ההמשך של אלופת אירופה. אני רואה את הסלסאו מגיעים לרבע הגמר בתסריט האופטימי ולא מעבר לכך.