צריך לעשות הפרדה בין היכולת המקצועית של ברזיל לבין מה שקורה מסביב לנבחרת. מבחינה מקצועית, לברזיל יש בעיה בהנעת הכדור, שהיא מאוד איטית, אין לה ממש דומיננטיות במרכז המגרש, בעיקר בשל החולשה של פאוליניו מתחילת הטורניר. בחלק הקדמי, וויליאן הוא אופציה בכנף ימין, אך שחקנה של צ'לסי לא מצליח להיכנס לקצב ולהוכיח את היכולת שראינו ממנו בעונה האחרונה.

ואילו ניימאר הוא שחקן ענק, אבל עצם העובדה שהיה פצוע תקופה ארוכה באה לידי ביטוי, בכך שהפעולות שלו לא חדות. כמו כן, הוא עדיין לא חזר לכושר מלא והלחץ עליו גדול מדי. ראינו את הבכי שלו בסיום משחק, יושב על כר הדשא ומתפרק בבכי. הלחץ גדול מדי, וזה מקרין על שאר חבריו לנבחרת. כאילו השחקנים משחקים עם משקולות. גם על המאמן צ'יצ'י, רואים לחץ על הפנים, שפת גוף, בסופו של דבר הדברים האלה משפיעים על כולם לרעה.

ניימאר מתפרק בסיום (רויטרס)

במחצית הראשונה ראינו משחק חלש גם מבחינת קצב המשחק ובטח מבחינת איכות המשחק. גבריאל ז'סוס לא מצליח לבוא לידי ביטוי, לא בגלל שהוא שחקן לא טוב, אלא כי הוא די בודד. וויליאן  וניימאר רחוקים ממנו וההצטרפות שאמורה להיות מצד פאוליניו ופיליפה קוטיניו לא באה לידי ביטוי בעיקר במחצית הראשונה.

צ'יצ'י ביצע חילופים נכונים במחצית השנייה, דוגלאס קוסטה שנכנס אחרי עונה סופר מוצלחת שעבר, הכניס לברזיל מימד של מהירות בכנפיים, אחד על אחד, כניסה  עם רגל הפוכה שמאל בכנף ימין והטריד ללא הרף את הגנת קוסטה ריקה. החילוף של רוברטו פירמינו על חשבון פאוליניו הפך את המשחק של ברזיל לעוד יותר התקפי ומסוכן, שילוב שגרם להרבה בעיות להגנת קוסטה ריקה להתמודד עם רביעייה התקפית מאוד מסוכנת ומגוונת.

פיליפה קוטיניו חוגג (רויטרס)

אנחנו עדים פעם נוספת לפעולות שחוזרות בלא מעט משחקים מתחילת המונדיאל – שחקנים לוקים בבעיטה, במסירה האחרונה, בעיקר בגלל לחץ גדול שמוטל עליהם על הכתפיים ורמת ציפיות חסרת פרופורציה. מצד שני, צריך להסיר את הכובע בפני קוסטה ריקה שברזיל עדיפה עליה בכמה מספרים, אך עדיין הצליחה להקשות את החיים, ואף כמעט הצליחה להפתיע.

בשורה התחתונה, הניצחון הזה ייתן לדעתי הרבה שקט לברזיל לקראת ההמשך, יוריד מהם קצת לחץ, ויאפשר לצ'יצ'י לעשות רוטציה קצת יותר רחבה כדי למצוא את המערך וההרכב הנכון, מה שלדעתי הוא עדיין לא גיבש לעצמו.