ניצחון אנגלי שני בטורניר הגביע העולמי, הפעם על פנמה. זה היה משחק שהפערים היו בו עצומים, עליונות מוחלטת של האנגלים מבחינה פיזית, מכות נייחות, משחק גובה, בטח ובטח מבחינת איכות הכישרון. זה היה משחק של מחצית אחת, הראשונה, בה האנגלים הגיעו ממוקדים, מפוקסים וניצלו עד תום את חוסר הניסיון והבלבול במשחק ההגנה מצד השחקנים מפנמה.

גארת' סאות'גייט מאמן אנגליה בנה מערך של שלושה בלמים, שאמור להפוך את האנגליה ליותר חזקה מבחיננה הגנתית, אבל ראינו בלא מעט מקרים שאפילו נבחרת פנמה הצליחה להביך ולא פעם היום את שלישיית הבלמים שסובלת מחוסר תיאום בולט. אנגליה רעננה ומתחדשת, נבחרת צעירה, בניגוד למונדיאלים קודמים, יש בה אווירה חיובית בחדר ההלבשה וגם באימונים, פחות לחץ אליו היינו מורגלים לאורך שנים.

הארי קיין חוגג. התלות בו גדולה מדי (רויטרס)

אבל מנגד, יש לה תלות גדולה מדי בהארי קיין, אנגליה תזדקק גם לדלה אלי בשיאו כדי להגיע לשלבים הגבוהים בטורניר, ראחים סטלרינג יותר טוב, ושיתוף מוגבר במשחק של מרקוס רשפורד שיכול לתרום המון בכל מה שקשור לחלק הקדמי. בחלק האחורי, אנגליה צריכה בשער את ג'ורדן פיקפורד שקיבל את הזדמנות חייו ביכולת שיא, ויציבות בחלק האחורי.

למרות שני הנצחונות, ולמרות שאמרתי בתחילת הטורניר כי האנגלים יהיו הפתעה גדולה ויש אפשרות שיגיעו עד לחצי הגמר, עדיין יש לי סימן שאלה לגביהם. מעניין יהיה לראות את ההתמודדות האמיתית שלהם מול נבחרות בכירות ואיכותיות מעבר למה שהם נתקלו עד עתה בטורניר. המכשול הראשון יהיה ביום חמישי מול בלגיה על ראשות הבית.