הספר "הכדורגלן של הרבי" שמוציא "רב הכדורגלנים", עמי פייקובסקי, בו הוא חושף וטוען כי "רוני קלדרון חי בישראל”, כפי שנחשף אתמול (שלישי) לראשונה ב-ONE, עורר סערה ענקית בעולם הספורט. בספר סיפר פייקובסקי גם על קלדרון: "מאות אנשים חולפים על פניו מידי יום, אבל לא מזהים אותו. לאחרונה נראה רוני בפאב בנחלת בנימין בתל אביב. הוא נפגש ושוחח עם בת של חברים קרובים שלנו, היא שיתפה אותי אודות המפגש. רוני חי בזהות אחרת”.
אנשים רבים הוכו בהלם, אבל לחלק יש גם טענות לפייקובסקי והם מבקשים שיראה להם הוכחות לכך שקלדרון חי. כעת, בראיון בלעדי ל-ONE, פייקובסקי עונה על הטענות.
עמי, הטלת פצצה על כך שכתבת בספרך "רוני קלדרון חי". בטח שמעת חלק מהתגובות: ‘יופי, הוא אומר’, ‘גם אני יכול וההוא, אחרי עשרות שנים שלא שמע ממנו?’.
"אף אחד מכל אלה שמדברים לא קרוב אליו כמו שאני קרוב אליו, אז מה יש לי להתייחס למה אומרים? מה, הם מכירים אותו? אין אף בן אדם בעולם שהוא קרוב אליו כמוני, מה יש פה בכלל לדבר? כל אחד יכול לומר משהו".
זה מה שטוענים.
"שיגידו מה שרוצים".
עמי פייקובסקי והספר החדש (רדאד ג'בארה, פרטי)בגלל הספר יש סיכוי שפתאום נראה אותו?
"אף אחד לא יכול לדבר איתו או עליו כי אף אחד לא באמת מכיר. מכירים מדמות של ספורט. מי שרוצה שידבר. אם הוא היה רוצה אז היו רואים אותו. הוא בחר בדרך שלו".
אגב, מחבר הספר, מתי טוכפלד, בדק אישית כל אחד מהסיפורים שפייקובסקי סיפר, ולגבי קלדרון, הוא אף שוחח עם הבת של חברים קרובים שנטען שפגשה בכדורגלן העבר, כולל מי שאירגן ביניהם את הפגישה.
עמי, תייחד את החברות שלך עם רוני קלדרון.
“רוני, באיזשהו מקום, כשאנחנו הכרנו, ממה שהוא התפעל זה שתמיד היו המון אנשים מסביבי, היה בינינו קליק כשדיברנו וראיתי שלא היו לו הרבה חברים מסביבו. היו לו אוהדים, אבל לא היו לו חברים טובים קרובים אליו, זה מה שחיבר אותנו. אי אפשר לתכנן כזה דבר, יש לך קליק עם בן אדם ואתה מתחבר איתו, אבל איתו באמת הייתה חברות אמיתית, הוא ישן אצלי בבית שנתיים”.
עשינו איתך ראיון מקיף ב-2017, אז אמרת שאתה לא יודע מה קורה עם רוני, החלטת לפוצץ את זה בספר, אני יודע שהייתה לך התלבטות גדולה והתחבטת, מה בסופו של דבר גרם לך כן לעשות את זה?
“תראה, אתה לא כותב ספר כל יום. דבר שני, אני אישית מרגיש שאנשים צריכים לדעת שהוא לא מת, זה מה שגרם לי לכך”.
רוני קלדרון (עומד שלישי משמאל) בימי אייאקס לצד נייסקנס ומיכלס, קרויף עומד מימין (צילום מסך)אתה מצפה שהוא יום אחד יגיד ‘הנה אני פה?’. לסגור מעגל עם המשפחה?
“גם בספר אני כותב שעל מה יש לו להיות גאה? מה הוא עשה?”.
אז בזמנו, התקשרה אליך הבת שלו, מאיה.
“זה היה משהו לא מהעולם. בחיים היא לא דיברה איתי, אני ראיתי אותה בלול כשהיא הייתה תינוקת”.
אז לה לא מגיע לסגור מעגל?
“יש לו בת, שושנה, שבאה אליי הביתה ומדברת איתי. אני לא יכול להחליט את הדברים האלה”.
אתה ניסית לשכנע אותו?
“לא. אני מכבד את מה שהוא חושב”.
הוא רואה כדורגל?
“מאיפה אני יודע?”.
היו ימים. רוני קלדרון (מימין) לצד יוהאן נייסקנס ורינוס מיכלס (צילום מסך)אתה הרי יודע הכל, במשך שנים היה ויכוח מי באמת היה בקשר איתו, בוא תפתור לנו את זה?
“מי שהיה איתו בקשר וממש דיבר איתו זה היה דוביד שווייצר, ודוביד היה מצלצל אליי אחרי זה. גם כשרוני היה במעשיהו הוא שלח אותי לדוביד ואמר לי לומר לו שהוא צריך מנוי לבלומפילד בשביל מפקד בית הסוהר. אמרתי לדוביד והוא נתן לי את זה. גם לי שהיו בעיות והייתי צריך את דוביד, רוני היה צועק לו מלמטה והוא היה בא ועוזר תמיד.
"אני אגיד לך את האמת, רוני באופי שלו לא היה גנגסטר, הוא היה נמשך אחרי גנגסטרים, היה מעריץ אותם, אבל הוא עצמו לא היה גנגסטר. אני אספר לך משהו שאתה תשתגע, היינו הולכים למיני מנדי’ז, דיסקוטק ברחוב הירקון, הוא היה הולך לבית אל על ובשלב מסוים הוא היה נעלם לי, והלכתי אחריו, היה שם אחד ישב עם שמיכה והוא נתן לו כרטיס, שאלתי אותו למה הוא לא אומר לי, היה אומר לי: ‘עזוב אותך’”.
"אתה לא כותב ספר כל יום. פייקובסקי (רדאד ג'בארה)אם רוני עכשיו קורא את הכתבה, מה המסר שלך אליו?
“שאני אוהב אותו, יש לנו זיכרונות טובים, אני בטוח שהוא חושב עליהם ואני מאחל לו רק טוב”.
אתה תדאג שהוא יקרא את הספר?
“הלוואי והוא יקרא את הספר”.
זה תלוי בך.
“יקרא יקרא, מה אעשה?”.
אחרי המלחמה בטח תעשה אירוע לספר, למה שהוא לא יגיע?
פייקובסקי: “מה השאלה הראשונה שתשאל אותו?”.
ליפקין: "למה נעלמת כל השנים?”.
פייקובסקי: "הוא יענה ‘ככה רציתי’, הייתי נוסע איתו במונית, הנהג היה אומר מילה לא נכונה ופתאום היה מכות, לא הייתי יודע מאיפה זה מגיע בכלל, זה ראש אחר לגמרי וזהו”.
"באופי שלו רוני לא היה גנגסטר". פייקובסקי (רדאד ג'בארה)כשכתבת על הבת של החברים הקרובים שפגשה אותו, מתי זה היה?
“זה היה לפני כמה שנים, אני חושב חמש או שש שנים”.
אבל אתה יודע מה קורה.
“אני לא יודע כלום”.
הרי אתה כתבת בספר, אתה בן אדם אחראי, אתה לא תכתוב סתם. מה שכתבת בספר, הראת לו לפני?
“לא”.
יכול להיות שהוא יתעצבן עליך עכשיו?
“לא, הוא לא יכול להתעצבן עליי”.
הייתם כמו אחים.
“עוד אחים”.
יקרא את הספר? רוני קלדרון (רביעי משמאל) עם קרויף (צילום מסך)הוצאת את הספר המקסים והמיוחד שבעצם עובר מהילדות שלך דרך עולם הכדורגל, דרך החזרה שלך בתשובה, עולם העסקים, עם סיפורים על דמויות מאוד מוכרות מעולם הכדורגל. מה הביא אותך לכתוב את הספר?
”האמת שאני גרתי בלוס אנג’לס 36 שנה ואני 10 שנים עכשיו בארץ. ברוך השם שהצלחתי בלוס אנג’לס שאני יכול היום לבוא לארץ ולעשות מה שאני אוהב ואחד הדברים שהתחלתי זה לעשות פעילויות עם קבוצות, עשיתי עם בית”ר ירושלים הדלקת נר במגרש, סלובו דראפיץ’ לא חי חיים יהודיים ועשיתי לו בר מצווה והבאתי לו תפילין ואני לומד איתו. הכרתי שם שחקנים כמו אצילי שאחר כך עבר לחיפה, וכשאתה מתחיל איתם את התהליך הזה, גם כשהם עוברים לקבוצה אחרת, אתה לא יכול פתאום לעזוב אותם.
"וככה עשיתי מן מהלך כזה שהרגשתי שאני ממש נהנה ממה שאני עושה. באתי מרקע של כדורגל, השכן שלי היה דוביד שווייצר שהוא גידל אותנו, הוא היה הפסיכולוג שלי. שיחקתי בבית”ר ת”א מהילדים עד לבוגרים. היו דמויות שהסתכלתי עליהם, את רוני קלדרון הכרתי בגיל 15-16 וכבר התחברנו”.
"רוני לא יכול להתעצבן עליי". פייקובסקי (רדאד ג'בארה)ואיך נולד הספר?
"האמת שאני מתפלל בבית הכנסת עם מתי טוכפלד שהוא פרשן פוליטי ב’ישראל היום’, הוא גם כתב, הוא הביא אותי גם לרדיו ושם אנחנו עושים תכנית ספורט, הוא עושה יומן צהריים בכל יום, יש לנו פינה מיוחדת בכל חמישי ובבית הכנסת, אחרי התפילה, אנחנו אוכלים טשולנט, שותים יין, ושם כל פעם הייתי מספר להם סיפורים. עד שפעם אחת הוא אמר לי ‘אתה חייב לכתוב ספר’. שאלתי אותו ‘מי יכתוב?’, אמר לי ‘אני’. הוא ממש דירבן אותי לזה וגם חבר טוב, אמיר אלישר, איש מצליח מאוד שאני בא אליו הרבה הביתה, אז כשהוא שמע על זה הוא אמר לי שהוא רוצה לשלם על כל הספר. לא נתנו לי ברירות וברוך השם הספר יוצא לאור ובאמת שאני קורא אותו ולבד מתפעל. זו דרך.
"גדלתי עם כל השחקנים, עם ויקי פרץ ז”ל, עם מוטל’ה שפיגלר, הלכתי עם מוטל’ה לבקר את רוני קלדרון בבית הסוהר. הם שיחקו שם כדורגל בבית הסוהר, עם עשו חמישה על חמישה, המפקד שם עמד כאילו הוא במשחק כדורגל. גם עם גיורא שפיגל היינו ביחד, צביקה רוזן ובכלל עם כל מכבי ת”א, כשהייתי בנוער עם מכבי ת”א אלה היו השחקנים הכי גדולים של מכבי ת”א. אלה חבר’ה שהסתובבנו כל הזמן ביחד, אז ברוך השם שאני יכול להישאר בשטח הזה, לתת קצת מהניסיון שלי. אומרים שצדיק לא יכול לעמוד ליד בעל תשובה. דברים שקרו לי עם אנשים זה מדהים, אז באמת צריך לנצל את זה. נתנו לנו להיות פה זמן קצוב, צריך לנצל כל רגע”.
"הוא אמר לי: 'אתה חייב לכתוב ספר'". פייקובסקי עם מתי טוכפלד (יוסי דוידוף)בגיל 33 אתה חוזר בתשובה, עד אז לא היית בן אדם רגוע, היית קצת מופרע.
”אני הייתי בא לבית הספר, עולה לכיתה ואז הייתי יורד למטה והיה בן אדם שידע שהוא צריך לזרוק לי את התיק למטה. הייתי הולך לשרתון לים, היו שם כל השחקנים, היינו יושבים שם, שטים בחסקה, היינו יושבים ב’ווינפיגל’. היינו מביאים אחרינו 500 איש לדיסקוטק, איפה שהייתי הולך עם רוני (קלדרון), הכל היה חינם. היינו הולכים ברחוב, רואים ילד עם כדור, הייתי אומר לו ‘תן לו את הכדור, זה רוני קלדרון’, לא היו מאמינים לי בכלל. היינו עושים התערבות, על שני וספות היינו יושבים, מתערבים על 500 שקל, מי מקפיץ מקרן קיימת עד פרישמן. רוני היה עולה לקומה שישית עם הכדור. עם תפוז הוא היה מקפיץ 100”.
בספר אתה כותב גם על בית”ר ירושלים, גם על המפגשים עם ‘הרבי מלובביץ’’ , על המזוודה הסודית שקשורה לקצין בריטי, היה לך הרבה מזל שלא גמרת כמו רוני קלדרון.
”איזו שאלה. כשהיום אני מסתכל על זה, אני גם בתקופה שהוא בא ללוס אנג’לס, השם ישמור וירחם מה שהייתי רואה מהאנשים שהוא יושב איתם. הקב”ה שמר עליי”.
אתה אומר לעצמך היום ‘איזה טיפש הייתי’?
”היינו חברים, עשינו שטויות, אבל אני לא יכול להגיד שאני מצטער על מה שעשיתי. אני יכול להגיד שאני מודה לקב”ה שהציל אותי. היינו חברים, הוא היה נאמן לי ואני לו, וככה אנחנו מרגישים עד עכשיו”.
מה ההבדל בין התקופות לזו של היום לתקופה בה שיחקת?
”אי אפשר להשוות את התקופות. כשבא לקחת אותי אריה קרמר בזמנו לבית"ר ת"א, הוא היה מהאנשים החזקים בכדורגל הישראלי ואמר לי ‘אתן לך וספה’, עד היום לא קיבלתי אותה. זה היה אחרת, היום זה מקצוענים. לא מאמין ששיחקו אז בשביל כסף, יותר הנאה. היו שחקנים שקיבלו הרבה כסף. אז האווירה הייתה אחרת, היום כל אחד חושב על עצמו”.
"אי אפשר להשוות את התקופות". פייקובסקי (רדאד ג'בארה)מה גולת הכותרת של הספר?
“הרבי והסיבה שאני אומר את זה כי בשלב בחיים אם לא הייתי נפגש איתו זה היה מצב כמו תקע לשקע, רבי שכאילו עושה צילום ומרגיש אותך, ורק לשמוע איך צריך לחיות את החיים. כל שלב בחיים התייעצתי איתו, הקירבה שהייתה לי איתו במפגשים, לא תראה אף אחד בעולם שקיבל דבר כזה”.
איך הייתה הילדות שלך?
”השכן שלי ישב שני מאסרי עולם, בשבילנו הוא היה גיבור. זה שיגעון היום שאני מסתכל על זה. הוא לקח אותנו לעשות שוד בנק ואמר ‘אם המשטרה באה ושואלת, תגידו שהאיש ההוא הלך לכיוון הזה’, ככה הייתה השכונה שלנו וככה גדלנו”.
אבא שלך היה בלח”י הרי, יש דברים שאתה לא יודע?
”אמרתי לו שאני רוצה שיספר לי סוד, אז הראה לי מזוודה ואמר לי שהיא קשורה לרצח של ברנדו, קצין בריטי. ואז הזמנתי את יצחק שמיר לאזכרה של אבא שלי ואז הוא אומר לי בכלל דברים אחרים, אלה אנשים שלקחו איתם סודות לקבר. אבא הביא את המזוודה עם הנשק, אבל לא ידעתי, היום אני יודע מי באמת ירה”.