זה היה באוויר כבר הרבה זמן, אבל היום (שלישי) זה הפך לרשמי, למרות המהפך הדרמטי מול הפועל עפולה - הפועל פתח תקווה, הקבוצה בעלת ההיסטוריה המפוארת, המשיכה בהתרסקות וירדה רשמית לליגה א’. החותמת הסופית והכואבת עבור האוהדים הכחולים הגיעה אמנם הערב, אבל הקריסה המערכתית התחילה כבר לפני יותר מעשור ואחד המועדונים היותר מעוטרים בכדורגל הישראלי, עם קהל גדול יותר מלפחות שלוש קבוצות בפלייאוף העליון, ישחק בעונה הבאה בליגה השלישית.
קשה להגיד שירידת הליגה הפתיעה מישהו שהמועדון קרוב לליבו. כבר יותר מעשור הקבוצה מתנדנדת בין ליגת העל לליגת המשנה, שזה עוד משהו שכבר מתקבל יחסית בהבנה, אבל מאז 2014/15 שהכחולים נתקעו בליגת המשנה המשיכה הדעיכה שלב אחרי שלב וגם המינוי המפתיע של אייל ברקוביץ’ לתפקיד המנהל המקצועי במהלך העונה הנוכחית לא הצליח להציל את הספינה הטובעת, שאפילו לא הצליחה לסיים במקום ה-14 שמוביל למשחקי המבחן.
הפועל פ”ת אמנם ניצחה יותר משחקי דרבי לאורך ההיסטוריה, אבל את השליטה העירונית היא כבר איבדה מזמן לטובת מכבי פ”ת, שהשנה עוד אפילו הבטיחה פלייאוף עליון בליגה הבכירה, אבל נקודת הציון הכי נמוכה היא שבאופן הזוי ודבר שאפילו לא היה אפשר להעלות על דעת בעיר פתח תקווה – בעונה הבאה יש סיכוי סביר בהחלט שיהיה דרבי בליגה א’ בין הפועל פ”ת להפועל מחנה יהודה.
הדרך להתרסקות של המועדון, שלקח 6 אליפויות ורביעי בטבלת כמות הזכיות, החלה כבר אי שם ב-2006 עם שלל טעויות וניהול כושל לאורך שנים רבות. אבל עוד לפני זה ראוי להזכיר את שנות ה-90, שאמנם לא דומות לרצף האליפויות בשנות ה-50 וה-60, אבל בהחלט מרשימות בהן הפועל הייתה קבוצה לגיטימית וחזקה שזכתה בגביע המדינה ע”ח מכבי תל אביב ואף סיימה כסגנית של בית”ר ירושלים ב-1996/1997 עם מוטי קקון, יניב עופרי, אלי אברבנל ועוד שלל שמות שמעלים זיכרונות מתוקים לאוהדי הקבוצה, שאף ראו העפלה היסטורית באותה עונה לגביע אופ”א היוקרתי.
אצטדיון “האורווה” המיתולוגי, שבמקומו נבנו מגדלי מגורים, מסמל גם את סוף עידן השנים היותר יפות של המועדון. משחק חוץ בפ”ת היה לאחד המכשולים היותר מורכבים שהיה לליגה הבכירה להציע, ובמקביל גם מחלקת הנוער של המועדון הייתה בגדולתה, שהגיעה לשיא עם הזכייה באליפות הנוער תחת פרדי דוד בשנת 2000. בניגוד לשנים האחרונות, השחקנים היותר מוכשרים בעיר היו יוצאים דווקא מהצד של הפועל – טוטו תמוז, יוסי שבחון (הכוכב באליפות הנוער) ואם נחזור אחורה יותר אז קקון, מלך השערים שהוזכר, מנור חסן, אדורם קייסי ו-וואליד באדיר.
אז בתחילת המיליונים הייתה במועדון דעיכה איטית לכיוון מטה (על אף צירופו של אלי גוטמן לדוגמה), אבל פחות או יותר מ-2005 ורגע המפנה (לרעה כמובן) שמאיר שמיר, מי שהיה הבעלים והספונסר הראשי של המלאבסים, החליט לעזוב את המועדון בשל מחאות האוהדים לטענתו, זה כבר לא היה אותו דבר, רחוק מכך. בעונת 2006/07 אחרי 23 שנים ברציפות בליגה הבכירה, המלאבסים יצאו מאיזון וירדו לליגת המשנה. הם אמנם חזרו שנה לאחר מכן, אבל מאז זו הייתה כבר רכבת הרים רצינית, כולל גם עם תחלופה בלתי פוסקת של שחקנים שבאו והלכו, ללא כל בסיס או שלד רציני.
את 2008/09 היא סיימה מקום אחד מעל הכח עמידר ר”ג שהלכה למשחקי המבחן ומקבוצת צמרת/אמצע טבלה לפרקים היא הפכה לשק החבטות של הליגה הבכירה. את עונת 2009/10, עם השינויים הבלתי נגמרים בסגל, היא סיימה במקום ה-13, כאשר את העונה שאחרי במקום ה-14. ואז אם לא די בכל הצרות, המועדון קיבל חותמת רצינית לקשיים הכלכליים, והחל את עונת 2011/12 עם מינוס 9 נקודות. עונה בה המלאבסים סחבו את כל הליגה על הגב מתחילתה ועד לסופה וירדו שוב ללאומית. ב-2014 הכחולים עוד שבו לליגה הבכירה (ליאור אסולין הצטיין), אבל זו כבר הייתה שירת הברבור ונעלמו עקבותיהם מליגת העל אחרי שראו את הפועל חיפה שורדת על חשבונם בעונת 2014/15.
בתווך הייתה הורדה של נקודה בשל אי הגשת דוחות כספיים וגם מסע הישרדות גדול בהובלת אמאדו סוקונה בעונת 2018/19 למרות הפחתה של 11 נקודות (אי סדרים כלכליים וכניסה להליך פירוק פעם נוספת). אבל בעונה הנוכחית כלום כבר לא עזר, גם לא ניסיון קאמבק בהובלת קלמי סבן, שהפעם קיבל את המושכות במקום חיים שבו כמאמן ראשי (ולא זמני כמו בקדנציה הקודמת). סבן עוד הצליח לייצר שינוי עם רצף ניצחונות וייצוב משחק ההגנה, אך התיקו מול הפועל עכו וההפסד הקריטי מול אום אל פאחם השאירו את הכחולים בבור עמוק, עמוק מדי הפעם.
אז בעשור האחרון נדנדה לא הייתה רק בין הליגה הראשונה לשנייה. שחקנים גם באו והלכו, ורק מהעונה הקודמת עד להיום היו לא פחות מחמישה חילופי מאמנים בקבוצה – עמיר נוסבאום, מסאי דגו, סבן ושבו שניסו לשקם את ההריסות, אך ללא הועיל, גם לא קודם לכן עם העברת הקבוצה מדורון גלנט (הבעלים מ-2015) לידי עמותת “הכחולה” בקיץ 2018. אז הכתובת הייתה לגמרי על הקיר וכעת נשאלה השאלה – האם זה סופו של המועדון המפואר, שידע ימים באמת גדולים עם אלפי כחולים צבעוניים ביציע או אולי אופציה לשקם הכל מחדש ולטפס כלפי מעלה? ימים יגידו.