סמלי סטטוס: על הפרידות שריגשו את כל אירופה

אז עונת 2021/22 הגיעה בתחילת השבוע לסיומה, וכמו בכל סוף בחיים, תמיד מגיע רגע מרגש. במקרה שלנו, אוהדי הכדורגל, עזיבת הסמלים של המועדונים השונים, אפילו אם מדובר ביריבה של הקבוצה אותה אנו אוהדים, מהווה רגע מרגש שכזה, שלא מותיר אף עין יבשה. כאלה רגעים קיבלנו גם בימים האחרונים, עם סיום הליגות ברחבי היבשת.

אז לפני שנתחיל, מה הוא בעצם סמל? ובכן, על פי הגדרת המילון, סמל הוא “סימן מייצג, אות, דוגמה ומופת”. לפי חובבי הענף, סמל הוא מי שמזוהה אך ורק עם קבוצה אחת, אחד שכשמדברים על הקבוצה – מדברים עליו. בעולם של ימינו לא נותרו יותר מידי סמלים בכדורגל, אך בכל זאת היו כמה כאלה שנפרדו מקבוצותיהם בסיום העונה הנוכחית. חלקם סיימו כמו שצריך עם זכייה בתואר, לחלקם היה דווקא סוף עצוב ויש חלק שכבר יצא מהרוטציה אך המשיך לשחק בלי לחשוב על איך יזכרו את הסוף. מה שבטוח, כולם ייזכרו לעד בספרי ההיסטוריה של המועדונים שלהם. אלו השמות.

ג'ורג'ו קייליני – יובנטוס

במקרה הזה אולי סמל היא לא ההגדרה המתאימה ביותר לקריירה הענפה של הבלם הוותיק במדי הגברת הזקנה, אלא אגדה, שכן זו מוגדרת במילון “סיפור דמיוני, רצוף מעשי פלאות”, אולי המשפט הכי מתאים לתאר את הקריירה הענפה של קייליני באיטליה.

ג'ורג'ו קייליני נפרד מהאוהדים בפעם האחרונה (רויטרס)

מדובר אולי בסמל הכי מפורסם ברחבי היבשת שנפרד העונה מהקבוצה בה נחשב לאחד כזה. הבלם האגדי קיווה לסוף אחר בקבוצה בה משחק מאז 2005, החוזה שלו מסתיים רק בקיץ הבא, אך הכישלון הענק של איטליה שלא העפילה למונדיאל גרם לשחקן בן ה-37 להיפרד מוקדם מהצפוי מהרמות הגבוהות, כשמסתמן שיעבור ל-MLS. לקייליני הייתה הזדמנות להמתיק מעט את הגלולה אחרי אובדן האליפות שנתיים ברצף ולזכות בגביע, אך יובה נכנעה 4:2 לאינטר ב-120 דקות והעונה האחרונה של הבלם הסתיימה ללא תואר.

מחווה של אוהדי יובנטוס לג'ורג'ו קייליני (רויטרס)

למרות הסיום הפחות מוצלח של קייליני ביובנטוס, הוא כמובן ייחקק לנצח בליבם וזיכרונם של האוהדים בטורינו, שכן בילה שם 17 עונות בהן רשם 561 הופעות שממקמות אותו שלישי בטבלת כל הזמנים אחרי אלכסנדר דל פיירו וג’יג’י בופון. הוא היה חלק חשוב מדור הזהב של יובה שזכה בתשע אליפויות רצופות וכמובן ההגעה לשני גמרים של ליגת האלופות, שם נכנעה הגברת הזקנה לברצלונה ב-2015 (לא שיחק בגלל פציעה) ולריאל מדריד ב-2017. על אף שהיה חלק חשוב בכל ההישגים האלה, קייליני יחשב כאגדה ביובנטוס בעיקר בגלל שבחר להישאר במועדון למרות שירד לליגה השנייה במסגרת פרשת קלצ'ופולי ב-2006 והחזיר אותו לליגה הבכירה אחרי שנה אחת בלבד.

ג'ורג'ו קייליני עם מדליית הכסף בגמר ב-2017 (רויטרס)

משחקו האחרון לעיניי הקהל הביתי היה מול לאציו, כשיובה ספגה שער דרמטי בדקה ה-96 שקבע 2:2. קייליני, שפתח באותו משחק, הוחלף בדקה ה-17 זכר למספר שנותינו בשחור-לבן וזכה לתשואות מהאוהדים שלא הצליחו לעצור את הדמעות מההתרגשות. השער המאוחר כמובן לא שינה כלום מבחינת יובנטוס והקהל, שכן בסיום ההתמודדות נערך טקס מרגש לכבוד הבלם שנפרד בפעם האחרונה מהאצטדיון בו בילה את רוב הקריירה. קייליני אמר בראיון בסוף המשחק: “יש לי כך כך הרבה זיכרונות יפים מהמועדון, הניצחונות, ההפסדים, ההתחלה, הסוף וכל מה שבניהם. אני מחשיב את עצמי כבר מזל על כך שהייתי חלק מהמועדון הזה לתקופה כה ארוכה, כתבתי בו פרק בהיסטוריה ושהשגתי מה שהשגתי. נכון שההופעות שלי היו טובות, אבל אני בטוח שקיבלתי יותר מהמועדון מאשר מה שאני נתתי לו”.

את משחקו האחרון במדי הגברת הזקנה, ערך קייליני במחזור הנעילה מול פיורנטינה, כשעל סף הירידה למחצית הוא ניסה להרחיק את הכדור אך נפגע בראשו והחל לדמם. התמונה של האיטלקי פותח את ראשו ממש לא הפתיעה אף אחד, שכן לאורך כל הקריירה הוא כל כך התאפיין במשחק ההקרבה שלו ודימם מראשו לא פעם ולא פעמיים. בסיום המשחק העלה לחשבון האינסטגרם שלו תמונה של הפציעה עם הכיתוב “עד הסוף”, כמה סימבולי שהמשחק האחרון שלו ביובה ייגמר כך…

מארק נובל – ווסטהאם

אם כבר עסקנו בהגדרות במילון, ליד ההגדרה “סמל” צריכה להופיע התמונה של הקפטן האגדי של הפטישים שתלה את הנעליים. הוא גדל במועדון מהבירה וכמובן מלך ההופעות שלו עם 550 (לצורך השוואה, הבא אחריו עם 293), את הופעת הבכורה שלו בבוגרים עשה אי שם בעונת 2004/5 ואלו מזכים אותו בכינוי הלא מובן מאליו “מיסטר ווסטהאם”. אז נכון, למרות הסמליות עבור מועדון בודד הוא לא ייזכר כאחד מהשמות הגדולים בפרמייר ליג, כמו פראנק למפארד או סטיבן ג’רארד, משום שאין לו אפילו תואר או הופעה בנבחרת, אך בדיוק כמו הסמלים של צ’לסי וליברפול, לעולם כשידברו על ווסטהאם – ידברו גם על נובל שהשאיר חותם ענק ברובע ניוהאם.

טקס לכבוד הפרישה של מארק נובל. לא היה יכול לעצור את הדמעות (רויטרס)

כמו קייליני, ולמרות שלא היה חלק מהרוטציה של דיויד מוייס, גם האנגלי ציפה לסיים את עונת הפרישה שלו בטעם מתוק יותר ולזכות בתואר ראשון בקריירה. הפטישים אמנם פתחו נהדר את העונה עם ניצחונות מרשימים, התמודדו חזק בצמרת הפרמייר ליג ואף הדיחו את מנצ’סטר יונייטד וסיטי בגביע הליגה, אך יצאו בידיים ריקות בסופו של דבר. גם בליגה האירופית הלונדונים סיפקו יכולת טובה, הם הדיחו את סביליה בשמינית הגמר, את ליון ברבע, ונעצרו רק בחצי הגמר מול פרנקפורט שזכתה לבסוף בתואר וניפצה לנובל את החלום להביא לווסטהאם תואר אירופי לראשונה מ-1965 בעונת הפרישה.

“כמובן שזה יום מאוד מרגש עבורי ועבור משפחתי, שיש פה הרבה מהם. כשאני אומר הרבה מהם, אני מתכוון ל-60,000 (אוהדים)”, אמר נובל בגרון חנוק בטקס שנערך לכבודו בסיום ה-2:2 מול סיטי שהיה עבורו המשחק האחרון בקריירה מול הקהל הביתי. ״אני לא רוצה לדבר הרבה, הייתי מוצף ברגשות בזמן האחרון, אני רק רוצה להגיד תודה לכל מי שעזר לי בכל שלבי הקריירה שלי. השנים האחרונות, כמו שכולנו יודעים, היו פנומנליות. השחקנים, הסגל, האנשים שבחדר ההלבשה, כולם היו פשוט מדהימים ואני בטוח שכולכם תסכימו שמגיע להם שנעמוד ונמחא להם כפיים”, המשיך בהתרגשות. “דבר אחרון, אני רק מקווה שב-18 השנים האחרונות – עשיתי אתכם גאים”, סיים הקשר כשהוא דומע.

אוהדי ווסטהאם נפרדים ממארק נובל (רויטרס)

לורנצו אינסינייה – נאפולי

באופן דיי מפתיע, אחרי שהיה חלק חשוב בזכייה של איטליה ביורו ונמצא בשיא הקריירה שלו, הסמל הכי גדול המועדון מדרום ארץ המגף הודיע כבר בינואר על מעבר לטורונטו מה-MLS כשהוא בן 30 בלבד. השחקן בעל 163 הסנטימטרים, מדורג רביעי בטבלת ההופעות בתכלת עם 434, בהן כבש 122 שערים שממקמים אותו שני בכל הזמנים, עם שער יותר ממארק האמשיק, כשרק דרייס מרטנס שבפסגה הבקיע יותר.

לורנצו אינסינייה. ערך את הופעות הבכורה בבוגרים ב-2010 (רויטרס)

כמו שכבר הבנו בעת האחרונה, בכדורגל של ימינו קשה למצוא סמלים של ממש, שכן לא קל לסרב לכסף הגדול. אינסינייה לא עמד בפיתוי של נשיא טורונטו, ועזב את קבוצת נעוריו בה ערך את הופעתו הראשונה כבר ב-2010. לאחר הפרמיירה הושאל למספר קבוצות קטנות, וכשהעלה את פסקארה לליגה הראשונה, סיים אינסינייה שנתיים של השאלות וחזר לתכולים כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה של המועדון.

לורנצו אינסינייה במעמד חתימת החוזה (האתר הרשמי של טורונטו)

הוא קיווה לסיים את עונתו האחרונה עם אליפות היסטורית ולא היה רחוק לעשות כן, אלא שנאפולי בעטה בדלי מספר פעמים ברגעי ההכרעה והוא הסתפק במקום השלישי שהחזיר אותה לליגת האלופות בעונה הבאה אחרי שנתיים של היעדרות. אז אמנם אין לו אליפות עם הקבוצה בה גדל, אך הוא יכול להתהדר בשני גביעים, בהם היה בורג משמעותי בדרך להנפתם. ב-2014 כבש צמד ענק בגמר שהעניק 1:3 מול פיורנטינה, וב-2020 דייק מהנקודה הלבנה בדו קרב הפנדלים מול יובנטוס בו ניצחו התכולים 2:4 אחרי 0:0 במועד החוקי.

אינסינייה חוגג בגמר מול פיורנטינה ב-2014 (רויטרס)

אינסינייה מניף את הגביע אחרי ה-2:4 בפנדלים מול יובנטוס ב-2020 (רויטרס)

כבר מגיל קטן אינסינייה נחשב להבטחה גדולה במולדתו, ועכברי הכדורגל שבינינו בוודאי זוכרים אותו מופיע כאן בארץ הקודש ביורו הצעירות שנערך ב-2013, אז האיטלקים הגיעו עד לגמר. במשחק הפתיחה של האזורי החלוץ כבש שער בדקה ה-81 שהעניק לנבחרתו 0:1 חשוב על אנגליה, אך לצערו, במשחק הגמר באצטדיון טדי, אינסינייה לא הצליח לעזור לנבחרתו להשיג את התואר וראה את ספרד זוכה בגביע עם 2:4. הוא בוודאי התנחם כשזכה בטורניר עם הנבחרת הבוגרת שמונה שנים מאוחר יותר…

אינסינייה בוכה על הדשא באצטדיון טדי (יוסי ציפקיס)

למרות המעבר לכסף הגדול, שמו של השחקן נמוך הקומה ייזכר לעד באצטדיון דייגו מראדונה, שם זכה להיפרד מהקהל שתמך בו 12 שנים עם שער ב-0:3 על גנואה כשהוא מוחלף בדקות הסיום כדי לקבל את התשואות שהקשו עליו להשאיר את העין יבשה.

מרסל שמלצר – דורטמונד

המגן האגדי הצטרף למחלקת הנוער של השוורצגלבן כבר בהיותו בן 17, בילה קצת קצת בקבוצת המילואים, וב-2008 ערך את הופעתו הראשונה בבוגרים ולא עזב עד הפרישה שהגיעה במחזור הנעילה מול הרטה ברלין. מה שמדהים בסיפורו של הגרמני הוא שהמגן היה פצוע ולא שיחק בכלל בשנתיים האחרונות, אך בכל זאת נשאר חלק מהמועדון בו גדל, וזה עזר לו בהליך השיקום. באופן כללי שמלצר סבל מהרבה פציעות לאורך הקריירה, כולל אחת כואבת במיוחד שגרמה לו להפסיד את מונדיאל 2014 בו זכתה גרמניה.

מרסל שמלצר נפרד מהקהל בפעם האחרונה (רויטרס)

שמלצר הוא אחד השרידים האחרונים מאותה קבוצה אימתנית של יורגן קלופ בתחילת העשור הקודם, רגע לפני שהשליטה בליגה הגרמנית עברה באופן מוחלט לבאיירן מינכן. מלבדו, רק מרקו רוייס ומאטס הומלס נותרו בסגל הצהוב-שחור מאותו הפסד כואב לאריאן רובן וחבורתו בגמר ליגת אלופות בוובמלי.

מרסל שמלצר רואה את אריאן רובן כובש את שער הניצחון. אחד השרידים האחרונים של דורטמונד מאותו גמר (רויטרס)

הוא השלים 90 דקות בכל המשחקים בדרך לגמר בלונדון, הבקיע את שער הניצחון ב-1:2 מול ריאל מדריד בשלב הבתים ואף בישל את את השער השלישי מתוך הרביעייה של רוברט לבנדובסקי באותו 1:4 זכור בחצי הגמר מול הבלאנקוס. מלבד היותו בורג חשוב במסע המופלא בצ’מפיונס ב-2013 ושתי האליפויות בהן זכה בשנתיים שקדמו לאותו גמר, שמלצר מחזיק גם בשלושה גביעים. הוא השלים 90 דקות ב-2:5 המפורסם על באיירן בגמר ב-2012 ופתח גם ב-1:2 על פרנקפורט של טאלב טוואטחה בגמר ב-2017, אך נפצע והוחלף במחצית. לגביע האחרון בו זכתה הקבוצה אשתקד, כמובן לא היה שותף, שכן כבר היה עמוק בהליך השיקום מהפציעה הקשה.

מרסל שמלצר ורוברט לבנדובסקי חוגגים את השער מול ריאל מדריד (רויטרס)

למרות הפציעות, שמלצר נכנס לעשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה פעמים בצהוב-שחור עם 367 הופעות. סך הכל כבש שבעה שערים ובישל 34 נוספים, וללא ספק שמו ייחקק לעד בראשם של האוהדים בזינגל אידונה פרק שערכו לו מחווה יפה במחזור הנעילה.

מחווה של אוהדי דורטמונד לפרישה של מרסל שמלצר במשחק מול הרטה ברלין. לעד ייחקק בזכרונם (רויטרס)

פרננדיניו – מנצ’סטר סיטי

בניגוד לארבעה האחרים, פרק הסיום של הסמל הגדול של התכולים הצליח לסיים את העונה בדרך הכי מתוקה שיש. אחרי שקיבל את המפתחות מפפ גווארדיולה לעלות בהרכב במחזורי הסיום, גם אם זה קרה בגלל בעיית פציעות בהגנה, הקפטן של סיטי הצליח לזכות באליפות דרמטית במחזור האחרון ולהיפרד מהאוהדים באיתיחאד בדרך הכי שמחה שיכולה להיות.

רק דוד סילבה וסרחיו אגוארו שיחקו יותר פעמים מהברזילאי במדי התכלת, כשהוא מתהדר ב-383 הופעות. אחרי שנים מוצלחות מאוד בשחטאר דונייצק, הוא נחת במנצ’סטר כשהוא בן 28, לא גיל נפוץ למעבר לקבוצה גדולה ואכן הרבה גבות הורמו כשההנהלה שילמה עליו 30 מיליון פאונד. מהר מאוד כל מי שפקפק בקשר הבין שהוא טעה, וכבר בעונתו הראשונה היה בורג חשוב בהשבת האליפות אחרי שזו אבדה לריבה העירונית יונייטד. הוא פתח ב-29 משחקים, נכנס כמחליף בעוד ארבעה מתוך ה-38 באותה עונה, החזיק את מרכז השדה והשתיק את פיהם של המבקרים.

שחקני מנצ'סטר סיטי מרימים את פרננדיניו (טוויטר)

גם אחרי עונת האליפות ב-2014, המשיך פרננדיניו להיות חלק מאותה סיטי הגדולה שכולנו מכירים מהשנים האחרונות. הוא תמיד היה שם כשצריך אותו, כמגן, כבלם, כשחקן הרכב, כמחליף, סיפק את הסחורה עבור סיטי שידעה כל הזמן שהיא יכולה לסמוך עליו.

בשנתיים האחרונות הגיל התחיל לשחק תפקיד, ולצד הגעתו של רודרי מאתלטיקו מדריד, הברזילאי יצא מהרוטציה של פפ והכריז באפריל האחרון כי לא יאריך את החוזה שלו וייפרד מהאלופה אחרי תשע שנים. סוף הסיפור של הכוכב באיתיאחד יכול היה להיגמר בצורה אף יותר מתוקה, אם היה מצליח להכניע את טיבו קורטואה בהארכה בחצי גמר ליגת האלופות ואולי להביא למועדון את התואר הגדול ביבשת לראשונה בהיסטוריה, אך הקשר יסתפק באליפות חמישית ודרמטית במיוחד, שכן גם זו לא הייתה רחוקה לחמוק מאצבעותיו.

פרננדיניו אחרי ההחמצה מול קורטואה (רויטרס)

אז למרות שלא הצליח להניף את הגביע עם האוזניים הגדולות, פרננדיניו ישאר לעד סמל אדיר עבור האלופה האנגלית. כדי לוודא שהוא ייזכר לעד בהיסטוריית המועדון, סיטי עשתה בדיוק מה שצריך לעשות לסמל, קראה על שמו מגרש כדורגל באקדמיה שלה והקימה לצידו דיוקן של הקפטן עשוי פסיפס.

פרננדיניו עם פסל הפסיפס שלו (האתר הרשמי של מנצ'סטר סיטי)

“לקבל דיוקן פסיפס ומגרש לכבודי כאן באקדמיה לכדורגל בעיר זו מחווה מדהימה, ואני אסיר תודה למועדון. לא הייתי יכול לדמיין שזה יקרה כשחתמתי כאן. זו הייתה תקופה מדהימה בחיי וההגעה למנצ'סטר סיטי הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי אי פעם. זו דרך מיוחדת לסיים את הקריירה שלו פה", אמר הקפטן.

פרננדיניו נפרד מהאיתיחאד בפעם האחרונה (רויטרס)

אז זהו זה, העונה תמה והפגרה כבר בפתח. העונות הסתיימו, האלופות הוכתרו והסמלים נפרדו. מה שבטוח הוא ששמם ורוחם של הקפטנים האגדיים שעזבו את הקבוצות שהיוו להם בית יישאר גם כשתיפתח העונה הבאה וגם זו שאחריה, שכן הם השאירו חותם שחרט את שמם עמוק בזיכרון האוהדים – כל אחד בדרכו שלו.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה