מעטים הם הישראלים שהגשימו חלומות של מיליונים וזכו לעבוד במועדוני הפאר בכדורגל העולמי. בעבר זכור ליאור מני כתזונאי של פיורנטינה, בשנה שעברה נחשפנו להצטרפותו של אביב לוי למחלקת המדיה של ברצלונה, אבל בתפקיד של האחרון יש נציגות נוספת כחול-לבן. ONE מביא לכם את סיפורה של אסתר בולנדר, הישראלית בת ה-22 שהייתה אחראית המדיה של פאריס סן ז'רמן ובקיץ האחרון עברה לשמש באותו תפקיד במנצ'סטר סיטי.
אסתר, שמוכרת יותר בשמה הצרפתי גראנס, נולדה בפאריס לאבא ישראלי ואמא צרפתייה. היא המשיכה להתגורר שם, אבל חילקה את חייה בין פאריס לתל אביב, נתניה ופתח תקווה. רק לפני שנתיים חזרה לצרפת כדי ללמוד תקשורת ספורט בבית הספר לעיתונאות בפאריס, אבל אפילו לא הספיקה לסיים את הלימודים. כבר בשנה השנייה ללימודיה היא קיבלה פנייה מפאריס סן ז'רמן ועבדה במועדון כאחראית המדיה. היא עדכנה חדשות על הקבוצה, סיקרה אימונים, נכחה בכל אימון מסכם, ראיינה את השחקנים ואנשי הצוות, שהתה עם השחקנים לפני משחקים ואחריהם ראיינה אותם במיקס זון. בפועל, בולנדר גם תפעלה את האתר הרשמי.
אחרי עונה לא פשוטה בעיר האורות, היא עשתה מעבר למנצ'סטר וממשיכה את החלום בפרמייר ליג. "אני לא יודעת להסביר את זה טוב, זה פשוט קרה פתאום, קיבלתי צ'אנס", מספרת ל-ONE בולנדר, שהגיעה לישראל בתקופת החגים ומקפידה לחזור ארצה פעמיים בשנה לפחות, וגם מגדירה את עצמה כישראלית עם דגל הלאום שמתנוסס בפרופילים שלה ברשתות החברתיות. "אני לא יכולה לדבר יותר מדי על מה שעשיתי בפ.ס.ז', זאת עבודה עם הרבה לחץ. תמיד צריך לראיין מישהו או לעשות משהו אחר. זה לא כמו שזה נשמע ואומרים לי 'וואו, את עובדת בפ.ס.ז' וזאת עבודה חלום'. זה כיף, אבל לא קל בכלל. אהבתי לעבוד שם כי זאת הקבוצה שלי ואני מתה על כדורגל".
זה לא חלום? הרבה מאוד אנשים בעולם היו רוצים להתחלף איתך.
"זה לא היה חלום ילדות שלי, רציתי להיות עיתונאית, ידעתי שאני רוצה להתעסק בכדורגל ובעיתונאות, לא ידעתי איך. כשהייתי ילדה הלכתי לכדורגל עם אבא שלי ואז צרפת הגיעה לגמר מונדיאל 2006 והפסידה לאיטליה. מאז התחלתי לרצות את זה".
איך הכל התחיל מבחינתך?
"זה התחיל מזה שהתחלתי לשחק כדורגל ורציתי להיות שחקנית, אבל תמיד קיבלתי את התחושה שאני לא מסוגלת ולא מספיק טובה, שנשים לא יכולות לעשות את זה ובאמת אז הפסקתי לשחק. אנשים חושבים שנשים לא יכולות לשחק כדורגל, אבל אחרי שוויתרתי כילדה היום אני רוצה לדבר על זה יותר ולקדם את הנושא. אחרי מונדיאל הנשים האחרון אפשר לדבר על זה וכל העולם כבר מבין. זה חשוב לי בעבודה ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי לקדם כדורגל נשים".
מה אפשר לשמוע ממך על השחקנים שהיית בקשר טוב איתם?
"אני בקשר טוב עם הרוב, לא זוכרת סיפור מצחיק או משהו כזה, רק זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי את ניימאר. זה היה אחרי אחד המשחקים בלאונג' באצטדיון. הוא כמו ילד, כאילו הוא ילד באמת, כל הזמן מחייך ושונה מאוד ממה שחושבים עליו מחוץ למגרש. הוא לא יודע צרפתית, אז לימדתי אותו קצת ועכשיו הוא יודע להגיד קצת יותר מבונז'ור וכאלה. השחקן הכי מצחיק שיש בפ.ס.ז' זה פרסנל קימפמבה והכי נחמדים הם מרקיניוס ואדינסון קבאני. במנצ'סטר הכי התחברתי לבנג'מין מנדי, ברנרדו סילבה ואולכסנדר זינצ'נקו".
מה קרה שהחלטת לעזוב את פ.ס.ז' באמת?
"בסוף העונה שעברה לא אהבתי את האווירה שנהייתה במועדון עם כל הסיפור של ניימאר, עוזב או נשאר, זה לא עשה לנו טוב, אבל זה רק הסוף".
העונה התחילה באופוריה אחרי זכייה של צרפת במונדיאל, איך זה הידרדר משם?
"לעבוד בפ.ס.ז' אחרי המונדיאל זה היה ממש מוזר. לפרסנל קימפמבה ואלפונס אראולה זה עשה ממש טוב נגיד, אבל לקיליאן אמבפה ממש לא. לא היה לו קל. הוא שחקן גדול, אבל עדיין ילד והראש שלו התמלא במלא דברים. זה לא עשה לו את החיים יותר קלים בוא נגיד".
גם המשך העונה לא ממש קל.
"אחרי ההדחה מול מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות – אוי אוי אוי, הייתה אווירה קשה במועדון ולא רצינו לעבוד. ניסינו להמשיך הלאה ולהתרכז בליגה הצרפתית כי היינו חייבים לזכות באליפות, אבל היה קשה להתרכז, בכלל במועדון, והיה פשוט עצוב. ניסינו להסתכל קדימה, אבל זה היה קשה".
אחרי כל זה, את עוברת לסיטי. מאיפה זה בא פתאום?
"התחלתי לחפש בלינקדאין עבודה באנגליה, בפרמייר ליג. שלחתי הודעה למישהו שאני לא מכירה בכלל, שעובד במנצ'סטר סיטי. פשוט סיפרתי לו שאני עובדת בפ.ס.ז' ורוצה לעבור למועדון אחר ופתאום הוא ענה לי שהם מחפשים מישהי בתפקיד שלי שגם דוברת צרפתית. זה באמת החלום שלי, אנגליה זה חלום. שבוע אחר כך כבר הייתי בראיון במנצ'סטר והתקבלתי".
איך היה המעבר למדינה חדשה?
"המעבר לאנגליה היה ממש קל, יותר קל מלחזור היום לישראל. האווירה פה ממש טובה במועדון ובעיקר, אני כבר מעדיפה אותה על פאריס. מעבר למועדון נוסף? אולי לברצלונה או קבוצה באיטליה, אבל בינתיים אני כאן ומרגישה טוב".
עבדת במועדון בבעלות קטארית ועכשיו בבעלות של משקיעים מאבו דאבי, איך זה עובד כישראלית?
"אני לא מדברת כל כך על זה שאני מישראל. בפאריס יותר, אבל לא אמרו לי אף פעם משהו חריג. במנצ'סטר יודעים גם, בכל פעם שאני אומרת את זה אני שומעת 'יואו, איזה כיף, איזה מעניין', אין שום דבר אחר, זה לא אישיו. לא יצא לי להיתקל באף ישראלי בעבודה, רק כששיחקנו מול שחטאר דונייצק ומנור סולומון, ואני מחכה לראות אותו באנגליה כבר. כולם פה יודעים שאני ישראלית ויהודייה. מי שלא ידע הבין את זה אחרי שהעליתי פוסט של 'שנה טובה' לרשתות החברתיות של סיטי וזאת הפעם הראשונה שהמועדון עושה דבר כזה ופונה ליהודים. זה היה לי ממש חשוב, אז עשיתי את זה".
חשבת על חזרה לארץ, או שאת מרוכזת רק בלהמשיך להתקדם שם?
"האמת שבשנה שעברה זה היה ממש קרוב ורציתי לחזור, כי כל פעם שאני באה לארץ אני רוצה להישאר, אבל יש לי עבודה והתחייבתי. חשבתי אפילו לפנות למכבי תל אביב או לבית"ר ירושלים, אבל החלטתי להישאר. אולי בסוף, אחרי אירופה, אני אחזור לישראל".