“ניסיתי”, אמר צ’אבי במסיבת העיתונאים בה הודיע כי הוא יעזוב את ברצלונה. קשר העבר האגדי, האיש שתלו בו את התקוות להמשיך את הכדורגל ההתקפי של המועדון, האדם שבילה שעות על גבי שעות עם פפ גווארדיולה ויוהאן קרויף, ישב עם כתפיים שמוטות אחרי עוד הפסד משפיל, שקבע כי הוא המאמן שהפסיד הכי הרבה משחקים על הקווים של הקטלונים, ופשוט הודה שנכשל.
אומרים שאחת מהגדולות של בני אנוש זה להודות בטעויות. לדעת לעשות סטופ כשצריך ולא למתוח את הסיטואציה זו יכולת של אנשים חכמים. אחד הקשרים החכמים בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי ידע לבוא ולהודות בכישלון שלו. בתור האיש שיושב בראש המערכת, הוא לקח על עצמו את כל האשמה, זרק את עצמו מתחת לאוטובוס והודה שכשל בתפקידו, עם כל הקושי שהיה לו להגיד את זה.
האמנם? צ’אבי באמת נכשל? כן. 26 הפסדים בברצלונה בקצת יותר משנתיים זה לא מקובל ובקטלוניה זה נמצא במושגים של פיאסקו היסטורי. סבבה, הוא נכשל, אבל השאלות שצריכה להישאל הן: האם הוא אשם בכישלון? האם ניתנו לו בכלל סיכויים להצליח? ואם לא, אז למה הוא לקח את כל האחריות על עצמו ולא האשים את מי שבאמת אמור לקחת אחריות על הפרויקט שהולך ומתפורר?
צ'אבי (רויטרס)בשביל לענות על חלק מהשאלות צריך להתחיל מההתחלה. ב-5 בנובמבר 2021 צ’אבי מונה למאמן ברצלונה במקומו של רונאלד קומאן ההולנדי, שהיה אחת מהרעות האחרונות ממורשתו של הנשיא הקודם בורתומאו. קשר העבר הגיע למועדון כשפצע העזיבה של ליאו מסי עדיין פתוח וכואב, והקבוצה נמצאת במקום השמיני בטבלה כשהיא מציגה כדורגל מזעזע ואסופת שחקנים לא מובנת.
צ’אבי היה זה שנבחר להוביל את הקמפיין הספורטיבי של ז’ואן לאפורטה בנשיאותו המחודשת והיה נראה כי הוא הדמות המושלמת לתפקיד. אגדת מועדון שיודע את הדרישות לסגנון הכדורגל ואחד שכבר התנסה על קווים של קבוצה בקטאר. העונה הראשונה הייתה בעיקר סוג של עונת מעבר והסתגלות לחיים בלי הפרעוש, וחוץ מה-0:4 על ריאל בברנבאו וה-2:4 בנאפולי לא הותירה רושם.
בעונה השנייה צ’אבי עמד במשימה הכי גדולה שביקשו ממנו והחזיר את תואר האליפות לקטלוניה אחרי שלוש שנות בצורת. עם זאת, קבוצתו הובכה באירופה והודחה שנה שנייה ברציפות כבר בשלב הבתים והכדורגל לא היה מרהיב כמו הציפיות, אפילו הפוך לגמרי. ייאמר לזכותו של המאמן שהוא זכה בסופר קופה אחרי ניצחון 1:3 על ריאל מדריד בגמר שנערך בערב הסעודית.
צ'אבי (רויטרס)השינוי שצ’אבי עבר היה מאוד בולט לעין. ממאמן שמאמין בכדורגל התקפי ויוזם הוא הפך לכזה שמקדש את התוצאה, הוא ידע שהתקשורת תשחט אותו אחרי כל הפסד והוא פחד ממנה. ידע שאפילו אם הוא אגדת עבר שאמור להוביל פרויקט כמאמן צעיר – לא יהיו לו הנחות. בקטלוניה רוצים כדורגל יפה לצד תוצאות – כאן ועכשיו. אין נשימה מיותרת. על כל טעות קטנה אתה תיקטל.
בתחילת העונה היו שתי עזיבות במועדון שזעזעו את צ’אבי. אוסמן דמבלה, שבו הוא תלה תקוות רבות כשובר השוויון של הקבוצה, בחר לעזוב אל הפרויקט בעיר האורות ולנטוש את המאמן שהעיר את הקריירה שלו לתחייה. השני הוא ג’ורדי קרויף. האיש שסיכך על צ’אבי מהתקשורת ומהביקורות בתוך הנהלת המועדון עזב ובמקומו מונה דקו, כשעד מהרה התחילו שמועות על טיב יחסיו עם המאמן.
ג'ורדי קרויף (רויטרס)צ’אבי נותר פשוט לבד. כל מה שקורה במועדון דלף החוצה. ביקורות רבות, מתוך ומחוץ לקבוצה, הגיעו על כל צעד שלו, ולא היה אף אחד שיעמוד בצד שלו מלבד השחקנים. המאמן לקח לליבו את כל הביקורות, בעיקר אלו שהגיעו מתוך בארסה ואותן קרויף ידע לנטר, עד שהחליט שהגיעו מים עד נפש. הוא לא יכול היה לשמוע כמה הוא “מזיק” לברצלונה אהובתו והחליט להרים ידיים.
היכן היה לאפורטה בכל הסיפור? הסביבה של צ’אבי דאגה מתחילת העונה להבהיר שבתוך המועדון מחפשים את הראש של המאמן והנשיא לא עשה כלום כדי לעצור את זה. הוא נתן למקורבים תפקידי מפתח, הוביל לעזיבות של קרויף ואלמאן כדי להעניק לדקו את המפתחות והשאיר את המאמן לבד במערכה מול התקשורת העוינת. בלי אף אחד שיחפה עליו.
והתוצאה מונחת לפניו כעת. המאמן יעזוב וישאיר את הפרויקט שלו לשקוע לאיטו. מלבד מספר שחקנים צעירים, שגם הם נפצעים בתדירות גבוהה מאוד, אין לקבוצה על מה להתבסס בעתיד, אותו היא משכנה עם מכירת אחוזים מזכויות שידור בשביל ההווה. עקב היכולת הכלכלית, מאמן גדול לא יגיע ונראה שברצלונה צועדת לעבר עתיד אפל, לפחות צ’אבי יודע שהוא ניסה.
הכתוב הינו טור דעה.