אליפות ישראל בג'ודו שנערכה הערב (שלישי) לא הייתה אותה התחרות המוכרת. התחרות שנפתחה בדקת דומיה לזכרם של קורבנות ה-7 באוקטובר ונערכה ללא קהל, נראתה שונה לחלוטין מהאירוע הנוצץ שמתקיים מידי שנה ברעננה - אבל היה בה רגע אחד שעשה טוב על הלב, בעצם ההופעה המרשימה של ליאן ביבה, ששרדה את התופת באותה השבת השחורה וסיימה עם תואר סגנית אלופת ישראל.
ליאן ביבה בת ה-17 מקיבוץ מפלסים הציגה ג'ודו אמיץ ולוחמני, שהביא אותה עד לגמר אליפות ישראל במשקל של עד 52 ק"ג. אומנם לאירוע לא אושרה כניסת קהל בגלל מגבלות פיקוד העורף, אבל רגע לפני הקרב המכריע הוריה נכנסו לאולם ותפסו מקום ביציע כדי לצפות בג'ודאית הצעירה עולה לגמר אליפות ישראל, שם היא נעצרה ונאלצה להסתפק רק במדליית הכסף תוך שהיא ירדה מהמזרן בדמעות.
לא רק עבור משפחתה זה היה רגע מיוחד. זה היה אירוע מרגש עבור רבים באולם. ב-7 באוקטובר ליאן הייתה בביתה בעוטף עזה, שם היא הסתגרה עם משפחתה בממ"ד והסתתרה מפני מחבלי החמאס, כך ששרדה בנס את התופת עד שהגיע החילוץ, ובחלוף כחודשיים מאז שעזבה את ביתה ביום בו פרצה המלחמה - היא עשתה התקדמות משמעותית בקריירה הקצרה שלה.
הפודיום בנשים (רדאד ג'בארה)"זה ריגש אותי לראות את ההורים שלי ביציע, שמחתי מזה שהם באו לראות אותי ומזה שהם גאים בי", סיפרה ליאן ביבה ל-ONE, כשמדליית הכסף על צווארה, מדבקה למען החטופים בידה והיא עדיין מוחה את הדמעות מעיניה. "התרגשתי מהמעמד, זה לא היה קל אחרי כל מה שעברתי".
מה עבר עליכם ביום הזה של ה-7 באוקטובר?
"לא היה קל לעבור היום הזה ואת כל מה שראינו שם. היינו בבית בממ"ד בערך 12 שעות, אחר כך עזבנו את הקיבוץ והדרך החוצה הייתה מפחידה. זה היה נורא. מאותו היום נסענו למכון וינגייט ועד עכשיו אנחנו שם".
איך התכוננת לאליפות ישראל?
"זה לא קל לא להיות בבית. לפני תחרות אני רגילה ללכת לישון בבית שלי, בסביבה שלי ובמקום שאני רגילה אליו. זה לא קל פתאום לשנות הרגלים לפני תחרות. די קשה להיות רחוק מהבית. כל הזמן הזה התאמנתי בווינגייט, אז קיבלתי סוג של בונוס להיות באימונים עם ספורטאיות שהולכות למשחקים האולימפיים. אולי יום אחד גם אני אהיה שם".
ליאן ביבה (רדאד ג'בארה)כמה קשה לך להיות רחוקה מהבית?
"לא כיף לי לא להיות בבית כל כך הרבה זמן. גם אם מסוכן שם עכשיו, אני אוהבת את המקום הזה ומרגישה שם הכי בנוח בעולם. בסופו של דבר, לא תהיה לנו ברירה ונחכה עד שנוכל לחזור לשם, לא משנה כמה זמן שיקח. אני רוצה לחזור הביתה ואני מקווה שזה יקרה בקרוב".
סיימת על הפודיום הלאומי. כמה יצאת מרוצה מאליפות ישראל?
"התאכזבתי מהגמר, אבל אני שמחה על הדרך שעשיתי בתחרות הזאת. בפעם הבאה אתחרה טוב יותר, אני בטוחה בזה. רק רציתי לעשות את הטוב ביותר שלי ועצם זה שהגעתי לגמר זה מאוד שימח אותי, כי הוכחתי לעצמי ולעוד הרבה אנשים שאני מסוגלת להגיע רחוק. המסר שלי לכל מי שראה אותי - לא משנה כמה קשה לך, אסור להתייאש והכל אפשרי".