שבוע חלף מאז משחקה של שחטאר דונייצק בסנטיאגו ברנבאו, אבל מבחינת האוקראינים זה מרגיש כמו היסטוריה עתיקה. יותר מדי דברים קרו בשבוע הזה, ושלשום מצאו את עצמם השחקנים קוראים בטלפונים הניידים את החדשות על הפצצות חסרות אבחנה של האויב הרוסי על עריהם.
הם התכוננו למפגש נוסף מול אלופת ספרד בוורשה, ולכן היו מוגנים, אבל בני משפחותיהם וחבריהם הופגזו בטילים שנפלו בפארקים, בכיכרות ובמגרשי משחקים של ילדים. נכון לעכשיו, מתגוררים אנשי שחטאר בקייב, והבירה ספגה חלק ניכר מהאש של צבא פוטין. בתנאים אלה, לא היה קל להתרכז אפילו קצת בכדורגל, אבל הם עשו את המקסימום, כי הם רואים את עצמם כנציגי האומה, כחיילים שנאבקים למענה, גם אם בזירה שלהם אין סכנת מוות.
המאמן הקרואטי איגור יוביצ'ביץ' נשא נאום מרגש באימון: "אנחנו ביחד, ואף אחד חוץ מאיתנו לא יכול לעלות למגרש. המשחק לא יידחה, וככל שהמצב במדינה קשה יותר, כך האחריות שלנו עולה. מחר ניתן את כל מה שיש לנו במשחק, והאנרגיה שלנו תעבור לאלה שיצפו בנו. לבריטים היה משפט שעזר להם לנצח במלחמת העולם השנייה – תישארו רגועים ותמשיכו. תמשיכו להילחם ואל תעצרו. תראו לכולם מאיזה חומר אנחנו עשויים. אנחנו חזקים, המשפחות שלנו חזקות, ואנחנו נשרוד את זה. נתגבר וננצח. קחו את המסר הזה ותביאו אותו למגרש", הוא אמר.
ואולי זה עשוי להישמע קצת יומרני ותלוש מהמציאות, כי תרומת הכדורגלנים לא יכולה להשתוות לתרומת החיילים בחזית, אבל עמוק בפנים הם מאמינים שהמאמץ שלהם עשוי לשנות משהו. לא לחינם התרגשה המדינה כאשר הליגה האוקראינית חודשה באוגוסט – היה זה מסר ברור לאויב שהחיים יימשכו למרות הכול, והשגרה הזו חשובה לחוסנה המנטלי של האומה.
כעת נאלצות הרשויות לדחות את המשחקים בקייב, וכל הליגה נמצאת שוב בסכנת ביטול, אבל לפחות בזירה האירופית החיים ממשיכים. פולין פתחה את האצטדיונים ואת הלבבות לקראת האוקראינים, וכל ורשה לבשה גם אתמול צהוב-כחול. לפני עשור אירחו שתי המדינות האלה את אליפות אירופה. עכשיו הן עושות את זה בצוותא בצ'מפיונס.
במסיבת העיתונאים לקראת ההתמודדות נשאר יוביצ'ביץ' אם יציב שוב בהרכב 11 אוקראינים, כפי שעשה לראשונה בתולדות המועדון לפני שבוע, והשיב באופן מקורי. "כולנו אוקראינים. גם אני, גם לאסינה טראורה", קבע הקרואטי, והחלוץ מבורקינה פאסו אכן הפר את הסטטיסטיקה כדי להיות הזר היחיד של שחטאר על הדשא כאשר נשמעה שריקת הפתיחה.
במצב נורמלי, איש לא היה מעלה בדעתו כי זה אפשרי. בעידן שלפני המלחמה, התבססה שחטאר על שלד של זרים, בעיקר ברזילאים, בקישור ובהתקפה. רשת הסקאוטים בדרום אמריקה פעלה בצורה יוצאת דופן, וקצב הגעתם של כישרונות מחוץ לאוקראינה לא היה אמור להשתנות. כתוצאה מכך, לבוגרי האקדמיה המקומית היה סיכוי נמוך יותר להתברג בסגל הראשון, שלא לדבר על ההרכב, ורבים מהם בחרו לעזוב כדי למצוא תעסוקה קבועה במקום אחר.
אולכסנדר זינצ'נקו, למשל, נדד לרוסיה ב-2015 בגיל 18 בלי לשחק אפילו דקה במדי שחטאר. במבט לאחור, לא קל להאמין שזה באמת קרה. בכל מקרה, לפני שפוטין פתח בחזית רחבה בפברואר השנה המתינו צעירי האקדמיה בצד. לא עוד.
המספרים מרשימים מאוד. שמונה בוגרי אקדמיה של שחטאר היו אתמול בהרכב. המבוגר שבהם היה רק בן 26, כמעט כולם מתחת לגיל 23. הקפטן טראס סטפאננקו בן ה-33, היה המבוגר האחראי בחבורה של צעירים, והסגל הזה חסר ניסיון. הקשר ההתקפי האורגי סודאקוב בן 20, הקיצוני השמאלי מיכאילו מודריק בן 21, השוער אנטולי טרובין בן 21, הבלם ואלרי בונדר בן 23, הקשר המרכזי ארטיום בונדרנקו בן 22, המגן הימני הג'ינג'י יוקים קונופליה בן 23. גם בשגרה לא יהיה קל לחבורה הזו להתמודד מול יריבות בסדר גודל של ריאל מדריד. במצב החירום המיוחד, זה קשה שבעתיים. מעמסה גדולה נפלה על כתפיהם, והם עומדים באתגר באופן מעורר התפעלות. אתמול, הם היו רחוקים שניות ספורות מניצחון מפואר ביותר.
פרשנים רבים סברו לקראת הגרלת שלב הבתים כי לשחטאר בגרסתה הנוכחית ובנסיבות הנוכחיות אין סיכוי ממשי. הם לא העריכו נכון את כשרונם של הצעירים, ובמיוחד את אומץ רוחם. המחויבות להעניק לאוקראינים מעט שמחה בזמן מלחמה נותנת להם כנפיים, וניתן היה לראות זאת כבר ב-1:4 הסנסציוני בלייפציג במחזור הפתיחה. אתמול, כאשר הטילים ממשיכים ליפול על קייב, לביב, ויניצה וערים נוספות ברחבי המדינה, המחויבות הזו התחזקה אפילו יותר – אם הדבר בכלל אפשרי. לכן, גם ריאל התקשתה להתמודד עם השגרירים בכתום-שחור.
טרובין, המכונה קורטואה האוקראיני, מוגדר כאחד השוערים העולים המבטיחים בעולם כבר במשך שנתיים, מאז גבר על ריאל במדריד ב-2020. מודריק פרץ בתחילת העונה לתודעה ככוכב פוטנציאלי עם מהירות וקבלת החלטות מצוינת תוך כדי תנועה. הם היו אדירים גם אתמול, ואליהם הצטרף סודאקוב בניהול משחק יוצא מהכלל, אשר הביך את העורף של מחזיקת ליגת האלופות.
אולכסנדר זובקוב, שחזר אחרי קדנציה בפרנצווארוש ההונגרית, כבש מול ריאל בפעם השניה ברציפות, הפעם בנגיחה מכדור רוחב של המגן השמאלי המצוין בוהדן מיכאיליצ'נקו. האווירה בוורשה הייתה פנטסטית, דגלי ענק של אוקראינה ופולין קישטו את היציעים כאשר השחקנים עלו לדשא, וגם זה תרם לא מעט לכך ששחטאר כמעט עשתה את זה.
מעבר לכך, הראש של שחקני ריאל כבר היה בקלאסיקו הגדול מול ברצלונה שיתקיים ביום ראשון. המאמן קרלו אנצ'לוטי העניק מנוחה למספר שחקני הרכב, והמסר שלו היה פייסני הרבה יותר. בעוד עבור שחטאר הייתה זו מלחמה על המולדת, ריאל לקחה את העסק בקלות יחסית, בין היתר כי הכרטיס לשמינית הגמר מרגיש בכיסה אחרי ניצחונות בשלושת המחזורים הראשונים. בשורה התחתונה, הגיע לשחטאר ולכל האומה האוקראינית לנצח, ועל כן הגיע לריאל להפסיד. ואולם, בשניות הסיום ממש חלה תפנית דרמטית בתסריט האופטימי.
הפעולה האחרון של טרובין הייתה יציאה אומללה להגבהה של טוני קרוס. השוער אמנם ריסק את פניו של אנטוניו רודיגר, אבל אפשר לבלם הגרמני להשוות ל-1:1, והאוקראינים איבדו שתי נקודות חשובות מאוד במאבק על ההעפלה לשמינית הגמר. לייפציג, שהשלימה שני ניצחונות על סלטיק, עקפה אותה כעת בדרכה למקום השני, והכול יוכרע בשני המחזורים האחרונים.
אז, עם או בלי הפצצות של פוטין, יהיה כוח הרצון של הכתומים-שחורים חזק במיוחד, ואיש כבר לא ירשה לעצמו לזלזל בהם. רוב האוהדים הנייטרלים ברחבי אירופה התאכזבו יחד איתם אתמול, ויעודדו אותם באתגרים שנותרו להם בשבועות הקרובים.
באשר לריאל, היא תגיע לקלאסיקו במומנטום מצוין אחרי שנמנעה מהפסד בכורה העונה, ושמרה על הכוחות של לוקה מודריץ', ויניסיוס ואדר מיליטאו. מצד שני, היא ממש לא רוצה להעניק לבארסה את הכבוד להיות זו שתנצח אותה לראשונה.