על פי ההיגיון של הנהלת בית"ר ירושלים, כל משחק ביתי שלה מול קבוצה ערבית ייערך ללא קהל ובכך תפתור את עצמה הקבוצה מכל עונש בשל חשש מהתנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדיה. על פי ההיגיון הזה, משחק כדורגל בפרט וספורט בכלל יכול להתקיים גם בלי קהל. מי צריך בכלל קהל כשאפשר לקיים משחקים במעגל סגור?  

על פי ההיגיון הזה, אפשר גם לבקש מהטלוויזיה שלא תצלם ומהעיתונות שלא תגיע ושלא תדווח, שמא חלילה יזלגו הערות גזעניות. על פי ההיגיון הזה תמיד אפשר לטעון שמדובר בחשש לשלומו של הציבור והדין בגין טיעון זה הוא שלא לפתוח את שערי האצטדיון ולמנוע מהצרכנים לטעום מהמוצר הזה.

על פי ההיגיון הזה, לא צריך בכלל לחנך ציבור פורע חוק או אלים, שהרי את הקריאות הגזעניות וההתנהגות המבזה והפוגענית, אפשר לשחרר בפאתי האצטדיון ושם הרי לא חלה כל אחריות, לא של ההנהלה ולא של המועדון.

קורנפיין מגיע לפגישה עם לוזון (משה חרמון)
קורנפיין. בית"ר בורחת מאחריות (משה חרמון)
 

על פי ההיגיון הזה, הקהל הגזעני, שבוודאי אינו כולל את כל אוהדיה של בית"ר ירושלים, אין לו ממה לחשוש והוא יכול לגדף, לפגוע, להרעיל, לעשות, לנהום, לקלל את הנביא או את הנביאים, לשחרר ארס ולפגוע ברגשות האחר, רק שזה חלילה לא יהיה במתחם האצטדיון.

על פי ההיגיון הזה, לא נדרשת הקבוצה לפנות לקהלה ולאוהדיה כדי שיאמצו קודים התנהגותיים תרבותיים אלמנטריים. היא לא מחויבת להתמודד מול התופעה הזו בדרכים שונות כאשר ממול מגיע האחר, בעל הצבע השונה, הדת השונה, המוצא האחר והאתניות האחרת.

מי לעזאזל צריך לתבוע מסביבתו התנהגות הולמת? למי זה חשוב ולמה? שהרי כל זה יהא מחוץ לתוואי העונש ולתוואי טדי. מי לעזאזל נדרש כדי לבצע טיפולים חינוכיים נדרשים ומידיים בקרב קהל הנושא בקרבו מטענים פסולים, חשוכים ומסוכנים? הלאה לערכים.

שמציאות העיוורים הזו תימשך. שהאיבה תימשך לסרור ושהשנאה תמשיך ללבלב. שחרצובות הלשון ימשיכו לשחרר ארס הפוגע ברגשות האחרים – באלה, בכל אלה, אין צורך לטפל. העיקר שזה לא יהיה תחת עינה הפקוחה של התקשורת ותחת עינו של הציבור.

אוהדי בית&qout;ר (יוסי ציפקיס)
אוהדי בית"ר. אין צורך לטפל בכל אלו שמשחררים ארס? (יוסי ציפקיס)
 

העונש, על פי ההיגיון הזה, הוא חזות הכל ולאו דווקא שינוי מציאות קלוקלת פסולה ובלתי אנושית. שיפגעו, שיקללו, שירדו, שינהמו, שישחיתו, שירעימו, שיזעקו, שישנאו, שיחריבו ושיעשו ככל אשר אל ידם, העיקר חלילה לא תחת הזרקורים ולא תחת איום העין הפקוחה.

וכך אפשר לצלול בחזרה במנהרת הזמן לימי קדם, לימי חוקי הג'ונגל. בואו נעביר על פי ההיגיון הזה את מדינת הכדורגל של בית"ר ליערות הגשם או לפסגת הקלימנג'רו באפריקה, או אולי בכלל לפלאנטה אחרת, שם אין שום איום להטלת סנקציות על התנהגות בלתי ספורטיבית.

אם זו לא צביעות ובריחה מאחריות תגידו לי אתם מה הדבר הזה לעזאזל?

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה