פרוז’קטור אדום וגדול צריך להידלק למסאי דגו. נכון, ניצחון גדול, אין ספק. אבל אי אפשר להחליק את 15-20 הדקות הראשונות, כשקבוצתו נראתה זוועה. קשה מאוד להיכנס לראשו של דגו, כי אני לא מבין למה צריך לפתוח עם שלושה בלמים כשאין לך בלם טבעי אחד חוץ מעבדולאי סק בסגל.
אם אתה מסתכל על היכולת של סק, הוא יותר גרוע משני הבלמים הלא טבעיים דניאל סונדגרן ופייר קורנו/מאור קנדיל. הרי את השיטה אתה בונה ופותח לפי הסגל שיש לך, ואם אין לך בלמים אז אפשר לשחק עם שניים, עם סק וסונדגרן, שגם הוא לא מתאים לתפקיד וזה הוכח לאורך כל העונה עד היום.
ולכן, סק שמרסק את מכבי חיפה ומשחק בזלזול מול החלוצים שמשחקים נגדו, עושה מה שבא לו ואף אחד לא מעמיד אותו במקומו. על הטעויות אני לא מדבר, גול אחד עליו. בלם שרוצה לעבור חלוץ – איפה הוא למד את זה? בסנגל? בצרפת? בבלגיה? שלא לדבר על ההצלה הענקית של שריף כיוף בדקות הראשונות מאלעד מדמון שמצא מטמון בדמותו של סק.
אלעד מדמון (עמרי שטיין)באותן דקות אנמיות, כל החלק האחורי כולל הקישור, שיחק בצורה נרפית. הירוקים מלפנים היו רחוקים מהחדרתים, וכשאני מדבר על רחוקים אני מתכוון לחמישה, שישה או שבעה מטרים, ולא היה חסר יותר מדי כדי שחדרה תשפיל את מכבי חיפה ב-20 הדקות הראשונות. אבל מתברר שמסאי דגו הבין שהוא טעה ושינה את שיטת המשחק לרביעייה רגילה, שני מגנים ושני בלמים.
מאותו רגע והלאה, הכל התחיל להסתדר לירוקים. ראשית, מחמוד ג’אבר התעורר. הוא התחיל להיות אגרסיבי, התחיל לתקוף את האדומים ולחלץ מהם כדורים, רצה והיה מלא עוצמות, וכמובן שזה הדביק את ליאור רפאלוב וצ’ירון שרי. וברגע שיש לך שחקנים בקבוצה שרוצים לחלץ את הכדור מהיריב, ומכניסים לתוך העניין הזה אגרסיביות ורצון – במצב הזה כשהכדור מגיע לרגליים של שני הגאונים האלה, שרי את רפאלוב – הכל יכול לקרות.
שחקני מכבי חיפה חוגגים עם רפאלוב (עמרי שטיין)ואכן קרו הרבה דברים. קודם כל, הסגנון של דגו זה לשחק על הגוף של פיירו, שאף בלם בחדרה לא היה יכול להשתלט עליו. כל כדור שנתנו לו, הוא החזיר כמו שצריך, וכל מי שהצטרף קיבל ממנו בחזרה, שלא לדבר על הגול הראשון של ענאן חלאילי שהגיע מהחזרה שלו. ברגע שהקבוצה השכילה להשוות משער נפלא של הכישרון הצעיר עילאי חג’ג’, בפעולה מתוחכמת ומתוזמנת עם רפאלוב, כל המשחק נפתח והירוקים פשוט רקדו על המגרש ועשו ככל העולה על רוחם.
הם הניעו אחורה, קדימה, ימינה ושמאלה, לפיירו וחזרה – וחוזר חלילה. השערים לא איחרו לבוא, וכשהחדרתים משחקים באגרסיביות ומקבלים צהובים, במיוחד כל שחקני ההגנה, בסופו של דבר האדום בדרך והקפטן שלהם דיא לבאבידי קיבל צהוב שני ואדום צודק לאחר ששרי נתן כדור של אומן. אם הוא היה צייר, הייתי קורא לו פיקאסו. הפיקאסו השני (רפאלוב) בעט עונשין אל בין חיבורי הקורות.
צ'ירון שרי (עמרי שטיין)כשלמכבי חיפה יש יתרון של שחקן והיא מניעה את הכדור מרגל לרגל, לא מסבכת את המשחק, משחקת מהר – המשחק כמובן היה גמור כבר בסוף המחצית הראשונה. מכבי חיפה עשתה ניצחון גדול בסופו של דבר, עם מעידות קטנות בתחילת המשחק, כשבצד השני צריך דווקא ב-20 הדקות הראשונות לציין לטובה את הסגנון של חדרה, שהייתה מאוד אגרסיבית וחילצה את הכדור מהירוקים.
רפאלוב, שרי וג’אבר קיבלו שמירה משלושת שחקני הקישור של חדרה, ששמרו אותם אישית כל אחד בצד שלו, והם הצליחו בגדול, אבל כדורגל, מה לעשות, משחקים 90 דקות פלוס תוספת זמן, ומכבי חיפה הייתה ענקית. הירוקים מגיעים ביום רביעי לסמי עופר נגד הקבוצה המפתיעה בני ריינה, שיש לה מאמן מצוין, שרון מימר. היא הקבוצה היחידה שהוציאה נקודות בסמי עופר בעונה שעברה, וגם גברה על האלופה בגרין.
לכן, המסקנה מהמשחק של היום היא שדגו חייב לחשוב איך 20 הדקות הראשונות לא יחזרו על עצמן בסמי עופר, כי ריינה היא לא חדרה, יש לה זרים מצוינים ואת אזולאי בהתקפה. קבוצה מאומנת, מתורגלת, שיודעת מה היא רוצה מעצמה ועשתה זאת בעבר. אם הקבוצה מהכרמל לא תהיה מרוכזת, מפוקסת ומקצועית, הכל יכול לקרות במשחק הזה.