52 משחקים לירוקים, הכל כולל הכל, זה מספר אדיר ונדיר לקבוצה ישראלית בעונה אחת. וגולת הכותרת: ליגת האלופות! ומעל זה, הקבוצה מהכרמל הגיעה למפעל היוקרתי לא סתם כדי להופיע אלא להתחרות בקבוצות הטובות באירופה, עם השחקנים הטובים בעולם, כמו ליאו מסי, ניימאר וקיליאן אמבפה. ויסלחו לי שאר השמות שמפארים את המפעל הזה בכדורגלני על.
כל מי שיסכם את העונה ההירואית הזו יתחיל בשאלה: מי חלם שמכבי חיפה תעשה קמפיין שיביא כבוד גדול לכדורגל הישראלי? וגם, מי חשב שהירוקים יציגו כדורגל פתוח, יצירתי, משוחרר, הרפתקני, ללא פחדים? התשובה שלי פשוטה – מאמן אמיץ ושמו ברק בכר.
אם נייחס את זה תחילה למנטליות של ביצועים, אז אפשר לומר כי המטרה של ברק בכר וחניכיו לא הייתה רק להבקיע, לנצח ולחגוג כל הדרך לשלב הבתים, אלא להיות הקבוצה הזו שמהנה עבור הקהל האדיר שיש למועדון (אליו נחזור בהמשך), להיות הקבוצה הזו שגורמת למאות אלפי אוהדים בישראל להתרגש כל פעם מחדש, להיות הקבוצה ששוברת תקרות זכוכית, שפורצת גבולות, שלא מהססת לקחת סיכונים, ומעל הכל להיות המועדון שיירשם באותיות של זהב בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.
שחקני מכבי חיפה (עמרי שטיין)אבל עם כל הכבוד – ויש המון – יש כאן ליגה ישראלית שבה צריך להגיע הכי רחוק שאפשר כי זה החזון של הקודקודים. לכן במועדון הירוק, חוץ מאליפות, כלום לא נחשב. משמע, התכנון לקראת כל הטוב הזה שקיבלנו העונה היה שונה מעונה קודמת שבה הודחה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון, שבה הקבוצה לא התכוננה כראוי והגיעה בכושר גופני פלוס משחק לקוי, והודחה בצדק.
ייאמר מיד, המאמן המעוטר ברק בכר הפיק הפעם את הלקחים והסיק את המסקנות בקמפיין החדש. הקבוצה שלו הגיעה מוכנה מכל הבחינות ועשתה את הבלתי ייאמן. כמובן שזה השליך על הליגה בצורה נהדרת כי הקצב של הצ'מפיונס נדבק באופן טבעי למשחקי הליגה הישראלית שבה הקצב נמוך בהרבה, וזה מה שהוביל לכך שהירוקים היו בלתי ניתנים לעצירה.
צריך לומר את האמת, גם הייתה עייפות מצטברת שפגעה בקבוצה. בתוך כך, היא נחלה כמה הפסדים מול בני ריינה והפועל ירושלים, שנבעו מעייפות, טיסות ומה שביניהם. התוצאות הללו העלו סימני שאלה ותהיות על היכולת להתמודד בשני המפעלים, שכל אחד מהם חשוב ומשמעותי בפני עצמו. בל נשכח שמדובר בהמון יוקרה, מעמד, ייחוס והמון כסף שנכנס למועדון, ויהיו לכך השלכות גם בשנים הבאות.
שחקני מכבי חיפה. העייפות השפיעה לא מעט (עמרי שטיין)נשאלת השאלה, האם ההכנה המנטלית הנקודתית במעבר מההתמודדויות מול שחקני הדרג הראשון באירופה לבין שחקני הליגה בישראל היה לקוי? לדעתי, בטווח המיידי כן, אך בטווח הארוך הסתבר שלא. הרי כתבתי בתחילת דבריי שהירוקים שיחקו העונה 52 משחקים, וזה אומר הכל. למה? כי מדובר במסע, בדרך ארוכה, בראייה לטווח ארוך.
כל בר דעת יודע שקשה לשחק ביום רביעי מול מסי ובשבת נגד שלומי אזולאי (בלי לפגוע) או למשל מול גיא בדש המוכשר, אבל בגדול, מכבי חיפה נתנה הצגות בסיבוב הראשון שבו פתחה פער גדול מהדולקות אחריה, פער שהלך וגדל לפערים שהיה קשה לצמצם.
בסיבוב הראשון, שחקנים כמו נטע לביא ודולב חזיזה נתנו את הטון והיו הבולטים לאורך כל הדרך, צ'ירון שרי הביא מנהיגות ויכולת ניווט מעוררת השראה, ובמאני טיים עומר אצילי (אליו נחזור בהמשך) עם מספרים מטורפים בכל קנה מידה שנתנו את התרומה הרגילה כמו כל עונה והובילו את הסיבוב הראשון. כמו כן, המגנים אותם אני נוהג כבר שנים לכנות כחלון הראווה של קבוצה אלופה, דניאל סונדגרן ופייר קורנו, עשו עבודה מדהימה כמגנים. וגולת הכותרת בתחילת העונה הייתה כמובן פרנזי פיירו, שההעפלה לאלופות רשומה על ראשו תרתי משמע.
פרנזי פיירו. ההעפלה לצ'מפיונס רשומה על שמו (עמרי שטיין)ואז הגיע המונדיאל, בעקבותיו פגרה קטנה שהוציאה למכבי חיפה את האוויר מהבלון והקבוצה נכנסה לחולשה בלתי מובנת, אך למרות זאת, הצליחה לנצח משחקים כשהיא סללה את דרכה לאליפות בעליות ובירידות. לדעתי, היו לירוקים שובע ותחושת מיצוי כולל עייפות טבעית. בתכל'ס, הירוקים הגיעו לפלייאוף ביתרון משמעותי שנתן להם אוויר לנשימה. אצילי המשיך ביכולת הבקעה וגילה שיפור ניכר ביכולות שלו. הוא הפך להיות יותר ורסטילי ובלתי ניתן לעצירה. בתוך כך הוביל את מכבי חיפה לאליפות היסטורית וחלומית, כי אף קבוצה ישראלית לא השכילה לעשות זאת.
רגע לפני סיכום, חייב לומר כמה מילים על הקהל שמלווה במספרים חסרי תקדים את הקבוצה ברחבי הגלובוס, ללא תנאים. הם השחקן ה-12 וזו לא קלישאה. התפאורות שהכינו וההצגות שנתנו במיוחד בסמי עופר, לא נפלו מההצגות של השחקנים על כר הדשא, ולעתים אף העפילו עליהם. הנוכחות שלהם באצטדיונים והרעש שעשו בכיכרות הערים של אירופה צירו את החזון של המועדון בצבעי ירוק ולבן. הרגע הזה, בו הסתובבתי יחד עם הקהל הזה לפני משחקים היה אחד המרגשים שלי כפרשן כדורגל, כן גם כאוהד מושבע של מכבי חיפה ואני לא אתנצל על כך, זה החלום שהתגשם לכולנו ולמכבי חיפה זה עשה שם עוד יותר גדול באירופה. ועל כך, מגיע לכולם כל הכבוד. ואם תרצו, המכנה המשותף בין אהדת הקהל לבין החזון של המועדון זה הסיפור הגדול. אז במילה אחת, שאפו.
אוהדי מכבי חיפה (מרטין גוטדאמק)
ואי אפשר בלי לסיים עם מצטייני העונה שלי: עומר אצילי הוא שחקן העונה - עם שלושה סימני קריאה!!! נטע לביא הוא השחקן המצטיין בסיבוב הראשון. עבדולאי סק הוא השחקן הזר הטוב ביותר. ומעל כולם, ברק בכר המאמן (מנהל) הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, שממשיך הלאה במסע האישי שלו לפריצה הגדולה שלו בע"ה באירופה. מכאן אאחל ל"כוכב הירוק" הצלחה ב"כוכב האדום" – לי אין ספק שעוד ניפגש!
עומר אצילי (שחר גרוס)