למכבי חיפה היה הערב (רביעי) מזל גדול בסמי עופר, אבל כפי שאומרת הקלישאה: המזל הולך עם הטובים. הירוקים ניצחו בצדק 1:4 את שריף טירספול לאחר הארכה והעפילו לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות. למעשה, את המשחק צריך לחלק למספר חלקים: המחצית הראשונה, הרגע בו מסאי דגו הוציא את הכוכבים וכמובן את ההארכה.
נתחיל בחלק הראשון. שריף התכוננה בצורה מצוינת טקטית, ידעה, כפי שידעה גם במולדובה, כי מכבי חיפה טכנית וטובה ממנה. לכן, היא הגיעה למחצית הראשונה בדיוק כפי ששיחקה במשחק הראשון, אגרסיבית, ממוקדת, שמרה נהדר בתוך הרחבה, שיחקה עם משמעת עצמית וקבוצתית מעבר לכל טקטיקה ודבר פשוט אחד עניין אותה: לא לתת לשחקני חיפה לחדור לרחבה ובכך היא הצליחה בגדול.
היה דבר נוסף שאלופת מולדובה ניצלה בגדול במשחק הראשון והוא משחק הכדורים הארוכים. בכל הזדמנות שהירוקים איבדו את הכדור, הוא נשלח מהר מאוד לעבר אחד משחקני ההתקפה, שהיו מהירים, זריזים, קשוחים, מרביצים מכות ובמצבים האלה לעבדולאי סק ושון גולדברג היה קשה להסתדר. אחד המהלכים האלה הפך לפנדל ויתרון מולדובי.
אמין טאלאל חוגג (רדאד ג'בארה)זה התחיל כמובן בכדור ארוך לשטח שהבלמים אינם, כשהם כבר הגיעו החלוץ ביצע הטעיה וכל הצד הימני התפנה. המגן שהצטרף קיבל את הכדור, חדר לרחבה והתפקיד של ליאור רפאלוב היה לעצור אותו, אלא שהוא הגיע מהר ולא בזמן, תיקל אותו וגרם לפנדל מוצדק. מהלך קלאסי שתוכנן ותורגל באימונים של שריף וממש דומה לגול שהיא הבקיעה במשחק הראשון.
על הנייר, מכבי חיפה שלטה בצורה אבסולוטית במחצית הראשונה, למרות המעברים המהירים של שריף, אבל זה היה בלוף. הירוקים שיחקו חופשי מחוץ לרחבה, אך לא הצליחו לחדור לתוכה. כשיש שחקן כמו צ’ירון שרי, עם כושר מנהיגות, יכולת מטורפת, ה-10 הגדול ביותר שהגיע לישראל, הוא פשוט עשה הכול. מעבר לשער, הוא פיטם את חבריו בכדורים ארוכים, הכין מצבים, היה בכל מקום וגם ניסה להוציא את דיא סבע מהחולשה שהוא נתון בה כרגע.
הרי שרי הבין מהר מאוד שאי אפשר לחדור לרחבה ובהזדמנות הראשונה שהייתה לו הוא בעט פצצה מרחוק, היישר אל בין חיבורי הקורות, השוער לא זז, לא ראה את הכדור ובדיוק כמו מול בית”ר ירושלים באלוף האלופים, הקפטן הירוק החזיר את הקבוצה למשחק. מכבי חיפה ירדה להפסקה ב-1:1.
מחמוד ג'אבר וצ'ירון שרי חוגגים (רדאד ג'בארה)כל סמי עופר ידע שמכבי חיפה טובה יותר ועליה רק להגיע להזדמנות הראשונה במחצית השנייה. היה ברור לכולם שאפשר לחזור ולנצח, אבל עד שדולב חזיזה, דניאל סונדגרן, ענאן חלאילי ורפאלוב יצאו, זה עדיין דשדש. להניע את הכדור בשטח ריק, ללא אתגר, היריבה חיכתה ברחבה והיה קשה לחדור ולהגיע למצב, למרות שהירוקים הגיעו להזדמנויות בכוח, אבל לא משהו מיוחד במינו.
ואז הגיע מחמוד ג’אבר, שאני מאוד אוהב אותו ולא מהיום, עזב את העמדה כמגן ימני, נכנס למרכז לצד עלי מוחמד, התקדם כמה מטרים קדימה לעמדת ה-8 שהוא רגיל אליה, קיבל כדור לרגל וירה פצצה לשער. שוב מכבי חיפה כבשה שער מרחוק, אחרי שהבינה שאם ג’אבר לא יעשה זאת היא לא תעלה. ג’אבר לקח אחריות כמו שחקן גדול ומכבי חיפה הלכה להארכה.
היה ברור ששריף תהיה עייפה והסוללה נגמרה לה. סוף פודגוראנו שנכנס, בישל לדין דוד, שהקפיץ מעל השוער גול גדול, שהיה בו טיפה מזל, אבל בכדורגל צריך סנטימטר של מזל יותר מקילומטר של שכל. כשמכבי חיפה הגיעה למצב שבו 30 אלף אוהדים משולהבים ראו את השלב הבא מול העיניים ודחפו את השחקנים, הירוקים שעל הדשא נכנסו לטירוף והיו מלאי תשוקה. שריף כבר לא הייתה יכולה להסתגר, יצאה קדימה וזנחה את עמדות המוצא וכשהאלופה מקבלת שטחים, יש לה את המהירות והטכניקה ומיד הגיע ה-1:4.
שחקני מכבי חיפה חוגגים עם דין דוד (עמרי שטיין)זהו ניצחון של מסאי דגו. החילופים שלו היו לפנתאון בסופו של דבר ולפעמים צריך לדעת להחליף את הפרות הקדושות ללא פחד. מאמן צריך לבוא עם האמת שלו, חדור מטרה ולהאמין ששחקני הספסל יכולים לעשות את ההבדל, כי הם לא נופלים משחקני ההרכב. המצב הזה יצור תחרות קשה בכל תפקיד וזו מתנה גדולה למאמן. מגיע לדגו קומפלימנטים רבים הערב, שכן הוא שיתף ארבעה צעירים שגדלו במועדון וכולם סיפקו את הסחורה. כנראה צפוי להם עתיד טוב.