אנפילד היה המבחן האמיתי של ראול אסנסיו. הבישול שלו מול אוססונה היה מבריק וגם ההופעה מול לגאנס הייתה ראויה לציון, אבל אף אחד לא לומד לשחות לפני שהוא נכנס למים, ובמונחים של ריאל מדריד זו ליגת האלופות, הרומנטיקה שלה והאתגר.
הלו"ז גרם לכך שאנפילד הגיע בזמן שהקבוצה כמעט ללא בלמים, וזה תורגם להזדמנות היסטורית: אסנסיו מול קבוצה ענקית ומול העיניים כל העולם. אין ספק שהיה המון רעש, והיו ספקות אם הוא יהיה מוכן לאתגר כזה. “חוץ מהעובדה שהוא צעיר, המשחק הגיע מוקדם מדי – אבל הוא עשה את העבודה. עם כמה חסרונות, אך הרבה מעבר לציפיות, ועשה הצהרה”, ניתחו בספרד.
הוא ביצע שני תיקולים, חילץ חמישה כדורים וסיים את המשחק עם מהירות שיא של 34.73 קמ"ש. “השחקן הצעיר עמד במבחני הריצה והמגע, וזכה בכדור מכריע. קריטי לביטחונו העצמי. והנגיעה האחרונה, יחד עם הכדור שהציל על קו השער, חתמו עבורו מחצית ראשונה מעולה”, החמיאו בספרד.
הביצועים שלו ירדו מעט במחצית השנייה, כמו שקרה לשאר הקבוצה. הוא לא שמר מספיק טוב על אלכסיס מק-אליסטר בשער הראשון שאלופת אירופה ספגה, משם ואילך הוא איבד יציבות ובשלב מסוים נראה מחוץ לעמדה, אך תמיד הצליח לתקן את זה. למרות הכל המסקנה בספרד היא ש”הוא שיחק משחק נהדר”: הוא הצליח ב-15 מתוך 15 מסירות בטווח של יותר מ-5 מטרים ו-11 מתוך 11 מסירות קצרות (פחות מ-5 מטרים), בסך הכל 26 מתוך 26. הצלחה של 100%, שזה הישג ראוי לציון, במיוחד לאור העובדה שהוא שיחק 90 דקות.
ההרגשה בריאל מדריד היא של סיפוק. מההנהלה ועד לצוות המקצועי. ביצועי אסנסיו הפתיעו, עלו על הציפיות. היו דיווחים טובים עליו, אך גם השחקנים הצעירים הכי טובים יכולים להרגיש קטנים על במה כמו אנפילד. זה לא היה המקרה אצלו. וזה אחד מהיתרונות שמזוהים ביותר – השלווה שהוא מעביר, למרות העבודה שהוא נדרש לבצע. המועדון רואה בו שחקן שאמור להישאר בקבוצה לא רק בטווח הקצר, אלא גם בטווח הבינוני. הזמן יגיד, אך הוא התחיל טוב ו”עבר את המבחן” כפי שכותבים בתקשורת בספרד.