לאמין ימאל ממשיך לייצר תחושה שמדובר בתופעה מהסוג שמופיע פעם בדור. רק בן 18, אבל כבר משנה את הדרך שבה ברצלונה משחקת, מרחיב גבולות ומציב סימני קריאה בכל הופעה. מה שהתחיל כעוד משחק בלוח הצפוף של בארסה הפך תוך דקות לסוג של הצהרת כוונות. הנער שלרוב משחק כקיצוני הופיע במרכז המגרש כמו שחקן שמכיר את המקום כבר שנים, לא כמו ילד שעבר זה עתה מהאגף למרכז. משהו בנינוחות שלו, בדרך שבה ביקש את הכדור, יזם ויצר, שידר שזו לא הופעה חד פעמית אלא התחלה של פרק חדש בהתפתחותו.
במשך מספר שנים ראינו אותו כקיצוני טהור, זה שמייצר יתרון באחד על אחד ומשאיר מגנים חסרי אונים. אבל האנזי פליק, שהפתיע לא פעם העונה עם הדרך שבה הוא מנייד את השחקנים שלו, החליט לנסות משהו אחר. בלי דני אולמו הפצוע ואחרי שחזרתו של פרמין לופס עדיין הייתה מוגבלת, הגרמני פנה אל לאמין ימאל וביקש ממנו תפקיד חדש. היהלום חייך, אמר כן והבין מיד את המשמעות. במקום להישאר על הקו הוא נכנס לאזור שבו צריך לחשוב אחרת, לראות את המשחק מזווית רחבה יותר ולחבר בין אריק גארסיה, פדרי והחלק הקדמי.
ההופעה שלו בעמדה החדשה הזכירה לרבים את הרגע שבו פפ גווארדיולה הציב את ליאו מסי תשע מזויף בברנבאו באותו 2:6 מפורסם. גם במקרה של ימאל, היה מדובר בחזרה מסוימת לשורשים. לאמין שיחק כחלוץ מרכזי בתקופות מסוימות בלה מאסיה, ובהמשך כחלוץ מדומה, אבל מעולם לא קיבל הזדמנות לפתוח במשחק גדול כמספר 10. מול בטיס זה קרה, והדמיון למסי לא איחר להגיע. לא בגלל ניסיון להשוות ביניהם, אלא משום הדינמיקה, האופן שבו השחקנים סביבו נמשכו אליו, האופן שבו המערך התרחב והצטמצם לפי הקצב שקבע.
פסטיבל של שערים: 3:5 לברצלונה על בטיסמהרגע הראשון היה ברור שההימור הצליח. ימאל נגע הכי הרבה בכדור מבין שחקני ההתקפה, שיחק בין הקווים, שימש כציר, מצא בכל פעם את השחקן החופשי ויצר ארבעה מצבי הבקעה. הנתון המטורף באמת היה הדיוק שלו. במחצית הראשונה הוא לא פישל אפילו במסירה אחת, וכל פעולה שלו שינתה משהו במבנה ההתקפי של בארסה. הוא פתח את ההתקפה שהובילה לשער הראשון, השיק את זו שהובילה לרביעי וסגר את הערב עם פנדל מדויק, שחתם את החמישי.
אחד הדברים שהפתיעו לא פחות היה העבודה ההגנתית. פליק, שמטפח קבוצה לוחצת ואגרסיבית, סימן בדיוק את הנקודה הזו. שבעה חילוצי כדור של לאמין ימאל, יותר מכל שחקן אחר במגרש, הדהימו אפילו את אנשי הצוות המקצועי. לרגע זה נראה כאילו הוא הבין שהעמדה החדשה דורשת ממנו לא רק לשחרר מסירות מבריקות, אלא גם לסגור שטחים, לרדוף אחרי שחקנים ולשבור מתפרצות. זהו צד שלא תמיד ראינו ממנו, וכאן הגיע אחד מסימני ההתבגרות המשמעותיים שלו.
לאמין ימאל חוגג (IMAGO)ימאל הראה גם יכולת פרשנות טקטית ברמה של שחקן בוגר בהרבה מגילו. הוא גלש לאחור כדי לעזור לאריק גארסיה, זיהה מתי לפתוח מסלול לרונִי ברדג’י באגף הימני ומתי להיכנס קדימה כדי למשוך איתו בלם. ברדג’י עצמו היה אחד המרוויחים הגדולים מהשינוי הזה. הצמד ביניהם עבד בהרמוניה מיידית, כמעט טלפתית, ועזרו לפליק להבין שיש לו אופציה התקפית שעוד לא נוצלה.
אחד היתרונות המשמעותיים של לאמין ימאל בעמדה הזו הוא היכולת שלו לראות את כל המגרש. כקיצוני הוא תלוי לא מעט בשחקנים שמסביבו, אך כ-10 הוא הופך למנצח על התזמורת. יש לו יותר אפשרויות מסירה, יותר שחקנים לקבל מהם חזרה, יותר מרחבים לכדרר לתוכם. זה שחרר אצלו שכבה נוספת של יצירתיות, כזו שהמאמנים שלו בלה מאסיה תמיד ידעו שעוד תגיע.
למרות גילו הצעיר, הוא כבר מראה תבונה שמזכירה שחקנים שעברו מאות משחקים בצמרת. פליק, שראה את כל זה מהקו, חייך שוב ושוב. הוא ידע שלא מדובר רק בניסוי מוצלח, אלא באופציה שתשנה את המערכת כולה. אם ירצה, הוא יוכל להציב את לאמין ימאל בעמדה הזו במשחקים שבהם היריבות סוגרות את האגפים או כאשר בארסה רוצה להפתיע ולשלוט מרכזית.
לאמין ימאל ופדרי מרוצים (IMAGO)עם זאת, ברור שכשהסגל ישלים את החסר, לאמין ימאל יחזור לעמדת הקיצוני שבה הפך לאחד מסמליה של העונה. אבל מה שקרה מול בטיס יישאר. המאמן למד שהכישרון מסוגל ליותר. שגם במרכז המגרש הוא מפלצת, כלי נשק שניתן להפעיל לפי הצורך. יש משהו מעורר חשש עבור היריבות במחשבה שעכשיו הן יצטרכו להתמודד עם שתי גרסאות שלו: זו שעל הקו וזו שבמרכז.
המסלול של לאמין ימאל בלה מאסיה מסביר הרבה. במשך תשע שנים הוא כמעט שלא שיחק כקיצוני קבוע. רק בשנה האחרונה שלו בקטגוריית הנוער חנה בעמדת מספר שבע. לפני כן הוא שיחק כחלוץ מרכזי, כחלוץ מדומה, כמעט אף פעם לא דבוק לקו. המאמנים שלו אז אמרו לכולם שיגיע היום שבו הוא ייכנס למרכז ושם יפרח. עכשיו זה קורה לעיני כל העולם.
המשמעות המקצועית היא עצומה. שחקן שיכול לשחק בחמש עמדות שונות ולהיות מסוכן בכל אחת מהן הוא מתנה נדירה. פליק מנסה לעדן את זה, להפעיל אותו בזהירות, להבין מתי מתאים לשחרר אותו למרכז ומתי להשאיר אותו באגף. אבל ברור שעם הזמן, בארסה תצטרך לקבל החלטות אסטרטגיות לגבי מרכז הכובד של המשחק שלה. וימאל הופך לפתרון טבעי.
לאמין ימאל והאנזי פליק (IMAGO)בתוך כל הדיון הטקטי הזה קל לשכוח עד כמה הוא צעיר. בן 18 בלבד, אבל כבר מסוגל להוביל קבוצה כמו ברצלונה, להרים את הראש בפנדל, לקחת אחריות ולעמוד בלחץ. להיות שחקן שבני 28 לומדים ממנו. מה שקרה מול בטיס היה יותר ממשחק טוב. זו הייתה הצצה לגרסה הבאה של הכישרון הגדול בעולם. גרסה שבה הקסם אינו רק על הקו אלא בכל מקום במגרש, גרסה שבה פליק מקבל עיקרון חדש לפיו בארסה יכולה לשחק, וגרסה שבה היריבות יתחילו לחשוש לא רק מהדריבל אלא גם מהמסירה, מהחזון ומהיכולת שלו לפרק מערכים.
לאמין ימאל עבר שלב נוסף בהתבגרותו, שלב שאולי נרקח באלתור, אך הוכיח שיש לו מקום טבעי גם במרכז. זה לא מקרה, לא הברקה חד פעמית ולא סימן שאלה. זו הצהרה. ברצלונה מחייכת, והעתיד נראה קצת יותר מסוכן עבור כל מי שעומד מנגד.