ברצלונה בילתה חלק גדול מהקיץ בחיפוש אחר הדבר שאמור להיות הכי פשוט בכדורגל: מישהו שישים את הכדור ברשת. רוברט לבנדובסקי כבר לא שם, מחליף טבעי עדיין לא הגיע, חוליאן אלברס ממשיך להיות החלום הגדול, אבל הדרך אליו מסובכת, ובינתיים האנזי פליק נאלץ להתחיל את העונה בלי חלוץ מרכזי טבעי. ואז הגיע המשחק הראשון בליגה והזכיר שלפעמים, כשיש לך כל כך הרבה אש מסביב, אולי לא חייבים למהר לקנות את הגפרור הכי יקר בחנות.
ה-0:5 על אלצ'ה לא צריך להיבחן דרך סיפור המשחק עצמו. היריבה הייתה חלשה, בעיקר במחצית השנייה, העונה רק יצאה לדרך והשחקנים עדיין רחוקים מהכושר שאליו הם אמורים להגיע. אלא שדווקא בתוך כל ההסתייגויות האלה הסתתרה אמירה מעניינת הרבה יותר מהתוצאה: ברצלונה הגיעה בלי מספר 9, אבל נראתה כאילו יש לה ארבעה או חמישה שחקנים שמוכנים להתחלק בתפקיד.
זה היה ערב שבו ראפיניה התחפש לחלוץ, פרמין לופס הפך לכזה לכמה דקות והספיק לכבוש פעמיים, קארים אדיימי מצא את הרשת כבר בהופעת הבכורה שלו ואנתוני גורדון נכנס והתחיל לחלק מתנות. במשך חודשים שאלו בקטלוניה מי יכבוש את השערים בלי לבנדובסקי. במרטינס ואלרו התקבלה לפחות תשובה זמנית: אולי השאלה הנכונה היא לא "מי", אלא "כמה".
פותחת כמו אלופה: ברצלונה מפרקת את אלצ'ההרי זה בדיוק סוג הכדורגל שפליק אוהב. פחות תלות בשחקן אחד שמחכה לכדור ברחבה, יותר תנועה, חילופי מקומות, מהירות ולחץ שמתחיל מהחלק הקדמי. ברצלונה עדיין רוצה חלוץ והיא בוודאי לא תוותר על שחקן על אם תצליח להביא אחד, אבל ההצגה באלצ'ה פתחה מחדש דיון שנראה עד לא מזמן כמעט סגור: האם היא באמת חייבת מספר 9 בכל מחיר?
ראפיניה הוא כבר הרבה יותר מפתרון זמני
פליק בחר בראפיניה במרכז ההתקפה, והברזילאי עשה כל מה שאפשר כדי להפוך את האלתור לכאב ראש חיובי עבור המאמן. שני שערים, בישול ועוד הזדמנויות שלא נוצלו היו החלק הבולט לעין, אבל הסיפור שלו היה רחב יותר. התנועה לעומק, היכולת לזהות שטח מאחורי הבלמים והמהירות שבה הוא הופך מסירה פשוטה למצב מסוכן הפכו אותו לחלוץ מסוג אחר לגמרי.
ויש גם את מה שלא תמיד נכנס לסטטיסטיקה. ראפיניה הוא אחד מאותם שחקנים שמסוגלים לגרור קבוצה שלמה ללחץ. כשהיריבה מנסה לצאת מאחור הוא לא עומד ומחכה שהכדור יחזור אליו, אלא מסתער, סוגר קווי מסירה ומכריח את השחקנים סביבו להצטרף. עבור פליק, שרוצה לראות את ברצלונה מגינה קודם כל דרך העבודה של שחקני ההתקפה, מדובר בתכונה שקשה מאוד לוותר עליה.
ראפיניה חוגג (רויטרס)לכן השאלה כבר אינה רק האם ראפיניה מסוגל לשחק כחלוץ, אלא מי בכלל יוציא אותו משם אם ימשיך להיראות כך. הוא כמובן אינו מספר 9 קלאסי ולא יהפוך בן לילה לחלוץ רחבה מסורתי, אבל ברצלונה הנוכחית גם אינה קבוצה שמחייבת את החלוץ שלה לעמוד בין שני הבלמים. לפעמים דווקא היעדרו של 9 אמיתי הופך את ההתקפה לפחות צפויה.
אדיימי הוסיף עוד שכבה לתמונה הזאת. פליק הציב אותו בצד שמאל, אף שהוא מרגיש טבעי יותר בצד ימין, והוא עדיין נמצא בשלבים הראשונים של ההיכרות עם השיטה ועם חבריו החדשים. למרות זאת, הוא כבר מצא את הרשת. המהירות שלו נותנת לברצלונה נשק שהיה חסר לה לפרקים, כזה שמסוגל למתוח הגנות ולהגיע במהירות לאזור הנקודה הלבנה.
ואז הגיע גורדון. הוא קיבל רק כ-20 דקות, אבל לא היה זקוק ליותר כדי להראות מדוע בברצלונה רצו אותו. שני בישולים בתוך שש דקות, פריצה שבה השאיר את המגן מאחור והנטייה הברורה שלו לחפש את הרחבה הפכו את הופעתו הקצרה לאחת המסקרנות של הערב. הוא לא הגיע כדי לעמוד על הקו ולחכות לכדור, הוא רוצה להגיע למקום שבו המהלכים מוכרעים.
אנתוני גורדון (IMAGO)פתאום מסתכלים על הסגל ומבינים את גודל האפשרויות. ראפיניה יכול להיכנס לאמצע, אדיימי מסוגל לתקוף שטחים, גורדון מוסיף מהירות וישירות, דני אולמו יכול לנוע בין הקווים, ולצדם נמצאים שחקנים נוספים שמסוגלים להגיע מאחור. זה לא מבטל את הצורך בחלוץ, אבל זה בהחלט משנה את תנאי הדיון: אם השוק מציע רק חלוץ בינוני במחיר גבוה, אולי אין שום סיבה להתפשר.
פרמין ביקש להיות 9. שמונה דקות הספיקו לו
ואם היה מישהו שלקח את הוויכוח הזה באופן אישי, זה פרמין. רק לפני מספר ימים הוא הציע את עצמו בראיון כאפשרות לשחק כ"9 מזויף", ובאלצ'ה הוא קיבל הזדמנות להוכיח שלא מדובר בעוד משפט יפה לתקשורת. כשפליק הזיז את ראפיניה שמאלה והציב את הקשר הצעיר במרכז, פרמין הפך כמעט מיד לטורף רחבה.
קילר. פרמין לופס (רויטרס)בדקה ה-71 הוא ניצל בישול נהדר של גורדון וכבש, ושמונה דקות לאחר מכן כבר השלים צמד. הפעם היה זה צ'אבי אספאר שסידר את המצב, ופרמין התנהל בתוך הרחבה כמו שחקן שמכיר אותה הרבה יותר טוב מכפי שההגדרה "קשר" מרמזת. הוא לא רק מגיע מאחור היטב; יש לו חוש לשערים, תזמון ורעב שמאפשרים לפליק לחשוב עליו גם בתפקידים אחרים.
זה מקבל משמעות נוספת אחרי הקיץ הקשה שעבר עליו. פרמין החמיץ את המונדיאל בעקבות פציעה בתזמון אכזרי ונאלץ לראות מהצד את ספרד זוכה בתואר. הוא הגיע לפתיחת העונה עם תחרות גדולה יותר בחלק הקדמי בעקבות הצטרפותם של גורדון ואדיימי, אבל במקום להיבהל ממנה הוא הציע לעצמו תפקיד נוסף. במשחק הרשמי הראשון הוא כבר סיפק לפליק סיבה אמיתית להקשיב.
הופך לאט לאט לכוכב ענק. פרמין לופס (IMAGO)גם מסביב להתקפה היו סימנים מעודדים. אספאר, שקיבל מקום בהרכב, המשיך להראות את הרב-גוניות שכבר אפיינה אותו בקדם העונה ושיחק בבגרות, בלי להיבהל מהמעמד ועם נכונות להצטרף קדימה. אריק גארסיה שוב הוכיח שהוא מסוג השחקנים שפליק יכול להציב כמעט בכל מקום ולקבל ממנו עבודה, כולל שתי התערבויות הגנתיות חשובות שמנעו מאלצ'ה למצוא את הרשת.
וזה לא פרט שולי. בקדם העונה ברצלונה ספגה בכל משחק, ובמשחק הרשמי הראשון היא שמרה על שער נקי. ז'ואן גארסיה היה שם כשהיה צריך אותו, אבל יותר מכל מדובר בתוצר של עבודה קבוצתית. פליק רוצה שהלחץ של ראפיניה בחלק הקדמי וההתערבות של אריק מאחור יהיו חלק מאותו מנגנון. קבוצה שתוקפת עם הרבה שחקנים, אבל לא מאבדת את המבנה ברגע שהכדור עובר צד.
לצד כל החיוכים הייתה גם סיבה לדאגה כאשר גאבי נאלץ לצאת עוד לפני ההפסקה ופדרי נכנס במקומו. בכל פעם ששחקן קישור של ברצלונה עוזב בגלל בעיה פיזית, ההיסטוריה גורמת למועדון להרים גבה. דווקא בעונה שבה פליק רוצה להשתמש בעומק ובוורסטיליות של הסגל, שמירה על בריאותם של שחקני המפתח תהיה חשובה לא פחות מכל רכש נוצץ.
גאבי (IMAGO)ובכל זאת, הסיפור הגדול שנשאר מאלצ'ה הוא אותו מספר שלא היה על הדשא: 9. ברצלונה עדיין חולמת על אלברס ומחזיקה חלופות למקרה שהעסקה לא תצא לפועל, אבל המשחק הראשון סיפק לדקו מסר מעניין. אם אפשר להביא חלוץ מהשורה הראשונה, כזה שמשנה את רמת הקבוצה, ברור שיש לכך מקום. אם האפשרות היא לשלם הרבה עבור פתרון בינוני רק כדי לסמן וי על עמדה, אולי עדיף להשאיר את הכסף בכיס.
כאן גם נמצאת האזהרה. אלצ'ה היא לא קבוצה של ליגת האלופות, ומה שעובד מול יריבה שנותנת שטחים לא בהכרח יספיק בערב אירופי מול בלמים מהטופ העולמי. ברצלונה עושה את העבודה בליגה כבר שנים, אבל אירופה היא המקום שבו השאלות הגדולות חוזרות. מול יריבות שסוגרות את הרחבה, במשחקים שבהם מגיע רק מצב אחד או שניים, חלוץ על יכול להיות ההבדל בין עוד ערב יפה לבין גביע.
אבל עד שהמבחנים האלה יגיעו, פליק קיבל פתיחת עונה שכמעט מזמינה אותו להמשיך לשחק. האלופה פתחה את המסע להגנה על התואר עם התקפה ללא חלוץ טבעי, אבל עם כל כך הרבה שחקנים שרוצים להיות זה שמסיים את המהלך. ראפיניה כבש כמו 9, פרמין ביקש את התפקיד ואז הוכיח שהוא לא מבלף, אדיימי כבר פתח חשבון וגורדון הגיע מהספסל והפך דקות בודדות למופע.
אולי ברצלונה עדיין צריכה חלוץ. אולי אפילו מאוד. אבל אחרי ערב כזה, הצורך כבר לא מרגיש כמו מצב חירום. פליק גילה שיש לו קבוצה שיכולה לייצר שערים מכמה כיוונים, לשנות צורה תוך כדי משחק ולהחליף תפקידים בלי לאבד את הרעב. בקיץ חיפשו בברצלונה מספר 9. במשחק הראשון של העונה התברר שלפעמים, כשאין אחד כזה, כולם רוצים להיות הוא.