יש מאמנים מפורסמים, יש מאמנים מנוסים עבורם זה לא הטורניר הראשון, אבל יש כאלה שעדיין לא זכו לחשיפה אמיתית ומקווים כי ביורו 2024 יופנה אליהם אור הזרקורים. קבלו את ארבעת המאמנים שאמורים לעשות לא מעט כותרות בחודש הקרוב.
דומניקו טדסקו
ההחלטה של ההתאחדות הבלגית למנות מאמן גרמני צעיר וחסר ניסיון כדי להנהיג את הסגל שעדיין כולל נציגים לא מעטים מדור הזהב הייתה מפתיעה בלשון המעטה. רוברטו מרטינס הספרדי, שמאמן כיום את נבחרת פורטוגל, הואשם בכך ש’בזבז’ את הסגל האיכותי, והדחתו מהתפקיד בתום הפיאסקו המדהד במונדיאל האחרון התקבלה באנחת רווחה. אלא שבמקומו הגיע מאמן זר חדש, וחובת ההוכחה תהיה על טדסקו על אדמת מדינתו, אם כי לא בדיוק ניתן לקרוא לה מולדתו, כי הוא נולד באיטליה, ומשפחתו היגרה לגרמניה כאשר היה בן שנתיים.
טדסקו מעולם לא היה כדורגלן מקצועני, ואת דרכו כמאמן החל כאשר הציל את אאווה מירידה לליגה השלישית בגרמניה ב-2017. הוא פרץ לתודעה כאשר שאלקה הימרה עליו באותה עונה, והוביל אותה למקום השני בבונדסליגה, אבל פוטר במהלך העונה השנייה. בתום קדנציה לא מזהירה בספרטק מוסקבה, נחת טדסקו בלייפציג בדצמבר 2021 – ופוטר פחות משנה לאחר מכן. הוא הוכיח את עצמו כמאמן עם ביטחון עצמי גבוה וסגנון התקפי מובהק, וייתכן כי זה היה מה שמשך את הבלגים.
הרושם עד כמה אינו חד משמעי. מצד אחד, בלגיה הציגה יכולת טובה בחלק מהמשחקים במוקדמות יורו 2024, וסיימה את הקמפיין כצפוי ללא הפסד. מצד שני, הסכסוך המתוקשר עם טיבו קורטואה, אשר בעקבותיו לא נסע שוער ריאל מדריד לאליפות אירופה על אף שהחלים מפציעה, מצביע על כך שממש לא הכל חלק ושקט בחדר ההלבשה. זהו מבחן גדול שעשוי לקבוע את עתידו של המאמן בן ה-39 בטווח הארוך. אם יצליח, דלתות רבות ייפתחו בפניו, אך אם ייכשל, הוא עלול להיעלם במהרה.
סרגיי רברוב
אנדריי שבצ'נקו, שאימן את אוקראינה באליפות אירופה הקודמת, הגיע למשרה ללא הכשרה מספקת. הוא רק שימש כעוזרו של מיכאילו פומנקו קודם לכן, והתאמתו למשרה הוטלה בספק גדול מהרגע הראשון – היה ברור שהוא מונה בעיקר בזכות עברו ככוכב על הדשא. חברו לחוד של דינמו קייב בשלהי שנות ה-90 עשה דרך ארוכה הרבה יותר לפני שקיבל את האחריות על הנבחרת, וצבר ניסיון עשיר ומגוון. סרגיי רברוב, חלוץ מצוין בזכות עצמו שניגן כינור שני לשבצ'נקו על המגרש רק כי שבה היה עילוי נדיר, למד אף הוא מוואלרי לובנובסקי האגדי.
אחרי שתלה את הנעליים, הוא התחשל כעוזר במשך מספר שנים, וב-2014 מונה למאמן דינמו קייב בעצמו. הציפיות היו נמוכות, אך רברוב הוכיח את עצמו ושבר את ההגמוניה של שחטאר דונייצק עם שתי אליפויות רצופות, כולל ניצחונות חשובים על מירצ'ה לוצ'סקו במפגשים הישירים. הוא אף הוביל את הקבוצה לשמינית גמר ליגת האלופות, וסומן כאופציה לאימון בליגות בכירות במערב אירופה. במקום זאת, עשה רברוב כסף בסעודיה ובאיחוד האמירויות, וגם זכה בשלוש אליפויות רצופות עם פרנצווארוש בהונגריה.
לנבחרת אוקראינה הוא הגיע, אם כך, לפני שנה כאשר ברזומה שלו 10 תארים שונים כמאמן – וזה לא דבר של מה בכך. בגיל 50, הוא היה בשל הרבה יותר משבצ'נקו, וההבנה הטקטית שלו טובה משמעותית מזו של שבה. אוקראינה של רברוב גילתה גמישות ואופי, חזרה מפיגור במשחקים מול בוסניה ואיסלנד בפלייאוף ליגת האומות כדי להעפיל לטורניר, והשחקנים מעריכים אותו. הוא מקווה שנבחרתו תהיה הסוס השחור האמיתי של הטורניר.
סילביניו
סילביניו הוא פורץ דרך. מעולם לא היה לנבחרת אירופית כלשהי מאמן לא אירופי בטורניר גדול, למעט שני ברזילאים שאימנו את פורטוגל, ושם הרי מדובר במנטליות דומה ובשפה זהה. ברזילאי כמאמן נבחרת אלבניה? זה היה רעיון מקורי במיוחד, ואנשים התקשו להאמין כאשר נשיא ההתאחדות ארמנד דוקה בחר בסילביניו בתחילת 2023. עד אז, הייתה לו קדנציה קצרצרה וכושלת בליון, והרפתקה קצת יותר ארוכה בקורינתיאנס. אז איך הוא קשור לאלבניה, ולמה להמר דווקא עליו אחרי שלושה מאמנים איטלקים – ג'אני דה ביאזי, כריסטיאן פאנוצ'י ואדי רייה?
ובכן, ההמלצות הגיעו בעיקר מאיטליה, שם שימש בזמנו סילביניו כעוזרו של רוברטו מנצ'יני באינטר. הוא הכיר את הבוס האיטלקי בשלהי הקריירה כשחקן במנצ'סטר סיטי, וקודם לכן עבד בהדרכתו של ארסן ונגר בארסנל ועם פפ גווארדיולה בברצלונה. דוקה סבר שהרקע הזה יתאים על מנת לחולל מהפכה גדולה בסגנון ובסגל, כי רייה לא מיצה את הפוטנציאל של השחקנים עם הגישה ההגנתית שלו.
סילביניו, שהביא את פאבלו זבאלטה הארגנטיני כעוזרו, אכן חולל שינוי של 180 מעלות, זימן שחקנים חדשים שלא נספרו קודם לכן, שדרג את הביטחון העצמי של חניכיו וגרם להם ללכת על התקפה מול יריבות עדיפות על הנייר. התוצאה – ניצחונות מפוארים על פולין צ'כיה, וכרטיס לאליפות אירופה מהמקום הראשון בבית. כעת אין לסילביניו מה להפסיד בבית עם ספרד, איטליה וקרואטיה, וגם מולן אמורה אלבניה לנסות ולא להסתגר. זה יכול להיגמר בתבוסות, אבל אולי גם בסנסציה אחת לפחות, ואז כל אירופה תדבר על הברזילאי שעושה היסטוריה ביותר ממובן אחד.
ווילי סניול
לסניול ניסיון עשיר מאוד בטורנירים כשחקן. אומנם הוא לא דידייה דשאן, אבל המגן הימני לשעבר השתתף בשני מונדיאלים ושתי אליפויות אירופה. הוא גם בהחלט ירגיש בבית בגרמניה, אחרי שבילה כמעט עשור במדי באיירן מינכן. אלא שכמאמן הוא לא חווה הצלחה מיוחדת בתחילת דרכו. אחרי שנה בנבחרת צרפת הצעירה, הוא בילה פחות משנתיים בבורדו, ואז התנסה כעוזרו של קרלו אנצ'לוטי בבאיירן מינכן. התפקיד הזה אמור היה להכין אותו לעתיד משמעותי יותר בבונדסליגה, אך זה לא קרה.
אחרי פיטוריו של האיטלקי, עזב גם סניול את מינכן, ובמקום עבודה על הספסל פנה לעמדת הפרשן בטלוויזיה. זה היה מקור ההכנסה שלו, עד שההתאחדות הגאורגית פנתה אליו בתחילת 2021. נשיא ההתאחדות, לבאן קוביאשווילי, שבילה את רוב הקריירה בבונדסליגה, הכיר היטב את סאניול, וזה היה הבסיס לקשר המפתיע. הצרפתי הסכים לשכר נמוך, ונאלץ להתמודד עם ביקורת מכל הכיוונים – במולדתו לא הבינו מה יש לו לחפש בטביליסי, ובגאורגיה לא ממש התלהבו ממאמן עם רזומה כה דל.
התוצאות אכן היות מאכזבות, הן במוקדמות המונדיאל האחרון, והן במוקדמות יורו 2024 שם השיגה גאורגיה שמונה נקודות בלבד, מתוכן שש משני ניצחונות על קפריסין. פרשנים רבים דרשו להעיף אותו לכל הרוחות, אבל הצלחה בליגת האומות סללה את דרכה של גאורגיה לפלייאוף מדרג ג' – ושם היא גברה על לוקמסבורג ויוון כדי להבטיח העפלה לא צפויה.
כך הפך סאניול מסתם מאמן בינוני מינוס ליקיר האומה, ויחזור לגרמניה כשאין לו מה להפסיד. זה בדיוק הקמפיין שעשוי להחזיר אותו למרכז הבמה, אפילו אם נבחרתו תפסיד בכל משחקיה, אך תציג כדורגל ראוי בו ניתן יהיה לראות את טביעת האצבע שלו. אנצ'לוטי בוודאי יעקוב אחריו בעניין, וכך גם אוטמאר היצפלד ופליקס מגאט שאימנו אותו בבאיירן, שלא לדבר על חבריו לשעבר לנבחרת צרפת.