רק רשת: תצוגות הקליעה הגדולות במאה ה-21

אינפלציית ההופעות ההתקפיות הגדולות ב-NBA מרקיעה שחקים. עוד לא סיימנו מחצית מעונת 2022/23 וכבר היו 17 משחקים בהם שחקן אחד קלע למעלה מ-50 נקודות, כאשר לרוב זה הגיע עם עמודה דו ספרתית נוספת בסטטיסטיקה. לוקה דונצ’יץ’ נבחר לשחקן השבוע האחרון של 2022 עם ממוצעים פסיכיים של מעל 48 נקודות למשחק, דברים שלא ראינו מאז ימי וילט צ’מברליין העליזים.

לכבוד ההתפרעות, החלטנו לדרג את עשרת תצוגות הקליעה הגדולות ביותר במאה ה-21. למה רק את 23 השנים האחרונות? כי אם לא אז חצי מהרשימה הייתה וילט צ’מברליין, ששיחק בתקופה שבה הליגה אפשרה להישאר בצבע לאורך כל ההתקפה ולהטביע. לאור השינויים במשחק, גם הליגה התפתחה ויש מגוון רחב יותר של דרכים ליצור נקודות שהן לא פחות מלהיבות מדאנק כזה או אחר של סנטר ענק.

כמובן שאי אפשר להכניס את כולם פנימה וישנם הרבה מאוד שחקנים והופעות שנותרו בחוץ, כמו לדוגמה ה-50 נקודות של יאניס בגמר 2021, 65 הנקודות של קובי בראיינט מול פורטלנד ועוד אינספור משחקים של קווין דוראנט, סטף קרי, דמיאן לילארד, לברון ג’יימס וג’יימס הארדן. אז יאללה, בואו נתחיל:

אזכורי כבוד

דווין בוקר, 70 נקודות מול בוסטון, 24.3.17: משחק גדול של שחקן גדול בקבוצה שהייתה הנמושה של הליגה. בוקר היה שחקן עונה שנייה שכבר הראה שהוא יודע לקלוע, אבל מול בוסטון כל הקבוצה עבדה בשבילו וזה עבד, אבל רק לו. למה הוא לא בעשירייה? האחוזים רעים (21/40 מהשדה), הקבוצה הפסידה והוא סיים עם 6- במדד הפלוס מינוס, היחיד בהיסטוריה עם מעל 60 נקודות מאז שהחלו המדידות.

כרמלו אנתוני, 62 נקודות מול שארלוט, 24.1.2014: שיא נקודות חדש במדיסון סקוור גארדן, שיא נקודות לשחקן הניו יורק ניקס ושיא אישי לכרמלו אנתוני במשחק שהפך אותו לאגדה במקום שמכתיר אגדות. למה הוא לא בעשירייה? בניגוד לכל הבאים אחריו, הוא היה מעורב רק ב-62 נקודות במשחק ותו לא. 13 ריבאונדים, 0 עגול בעמודת האסיסטים. אמנם תצוגת קליעה גדולה, אבל בלי שום דבר מעבר.

דונובן מיטשל (51) וג’מאל מארי (50), יוטה מול דנבר, 24.8.2020: הפעם היחידה בה שני שחקנים קלעו מעל 50 נקודות במשחק פלייאוף, הפעם היחידה שבה כל שחקן היה בקבוצה יריבה, תצוגת ענק משני הצדדים בסדרה שתיזכר לעוד שנים רבות. למה זה לא בעשירייה? כי היו שניים מאותה קבוצה שעשו אמנם קצת פחות נקודות, אבל במעמד הרבה יותר גבוה. וגם כי זה היה בבועה עם אווירה של משחק אימון.

ג'מאל מארי מטביע. הוא לא יופיע בהמשך, יריבו כן (רויטרס)

10: ג’יימס הארדן, 60 נקודות מול אטלנטה, 30.11.2019

היו להארדן משחקים יותר גדולים, בהם הוא גם סיים עם אותם הנקודות אבל גם רשם טריפל דאבל מול אורלנדו בעונת ה-MVP שלו, אבל אם מתייחסים למכלול המשחק הזה יותר גדול. 31 דקות הוא בילה על הפרקט מול ההוקס במדי יוסטון רוקטס וסיים עם 16/24 מהשדה, 8/14 לשלוש, 20/23 מהעונשין ויותר חשוב – 50+ במדד הפלוס מינוס, המקום השישי בהיסטוריה והיחיד שרשם את הנתון הזה וקלע מעל 24 נקודות. למה הוא מדורג כאן? כי היה אחד שקלע את כמות זהה בפחות זמן.

9: לברון ג’יימס (41) וקיירי אירווינג (41), קליבלנד מול גולדן סטייט, 13.6.2016

עם הגב לקיר ובפיגור 3:1 בסדרת הגמר של 2016, אף אחד לא חשב שהקאבס יזכו באליפות. אף קבוצה מעולם לא חזרה מפיגור כזה בסדרת גמר, במיוחד כשמולה יש את האלופה המכהנת ומי שכבר ביצעה קאמבק דומה. אף אחד לא חשב, חוץ מלברון וקיירי. השניים הגיעו לאוראקל ארנה והיו אחראיים ל-97 נקודות – בדיוק כמו מה שהיריבה קלעה, כאשר הם עושים זאת במעל ל-61% משותפים מהשדה. השניים היחידים בהיסטוריה שקלעו מעל 40 נקודות מאותה קבוצה בסדרת גמר וצימקו אותה ל-3:2. למה הוא מדורג כאן? המשחק עצמו אולי ידורג גבוה יותר, אבל מדובר פה על 41 נקודות בלבד. אמנם שיא הנקודות בפלייאוף במאה הנוכחית לא נכנס לרשימה, אבל שיא אחר כן והוא נמצא קצת יותר למעלה.

לברון ג'יימס וקיירי אירווינג. קבוצה של שני שחקנים (רויטרס)

8: סטף קרי, 46 נקודות מול אוקלהומה סיטי, 27.2.2016

מדובר ככל הנראה במשחק הגדול ביותר של קלע השלשות הגדול בהיסטוריה עד לחודש יוני האחרון. בפריוויו לסדרת גמר מערב מדהימה בין שתיהן, הגיע האלוף המכהן לאולם באוקלהומה והחליט שהוא לא מחטיא – שלשות פנויות, על שומר, עם יד בפנים ומה לא. אמנם הוא קלע רק 14/24 מהשדה, פחות מהארדן לצורך העניין, אבל 12/16 לשלוש – האחוז הגבוה ביותר לשחקן מעל 10 שלשות בזמנו. את המשחק הוא סיים, כמובן, עם שלשה אדירה שהביאה לווריירס את הניצחון האייקוני ביותר בעונה הסדירה הטובה בהיסטוריה. למה זה כאן? כי הוא שיפר את הנתון הזה מאוחר יותר.

7: דמיאן לילארד, 55 נקודות מול דנבר, 1.6.2021

ההתלבטות במקום על “תצוגת הקליעה הטובה ביותר בפלייאוף במאה ה-21” הייתה בין השיא של המאה, ששייך לדונובן מיטשל שקלע 57 במשחק הראשון של אותה סדרה אלמותית מול דנבר, או זה. בסופו של דבר, מה שהכריע הוא השלשות – 12 היו לרכז המוכשר של הטרייל בלייזרס, שתיים מתוכן שלחו את המשחק לשתי הארכות ועוד אחת סגרה את הסיפור וקבעה שיא NBA חדש. בסוף הנאגטס היו אלה שניצחו את הסדרה, אבל דיים הצליח להותיר עוד חותם בפלייאוף. למה זה כאן? כי היו שתי הארכות במשחק סיבוב ראשון. למרות ששאר המשחקים לא קרו בפלייאוף, תצוגות הקליעה בהן היו גדולות יותר.

6: לוקה דונצ’יץ’, 60 נקודות מול ניו יורק, 27.12.2022

מאזן 13,884:0 הוא מאיים, אבל כנראה לא מרתיע את הכוכב הסלובני, שניצב עם קבוצתו בפיגור של תשע נקודות 30 שניות לסיום המשחק מול הניקס. אז מה עשה כוכב המאבריקס? קלע 6 נקודות, כולל מהלך מופלא של שלוש נקודות משתי זריקות עונשין, ושבר את הסטטיסטיקה ואת ספר השיאים של דאלאס. בנוסף ל-21/31 מהשדה (2/6 לשלוש בלבד), הוא הוסיף 21 ריבאונדים ו-10 אסיסטים – היחיד אי פעם שעושה זאת, ומדובר בגארד. דאלאס ניצחה את המשחק ולוקה מג’יק רשם עוד הישג ענק לזכותו. למה הוא רק כאן? כי המשחק שלו היה יותר גדול מתצוגת הקליעה שלו, ואלו שלפניו ברשימה האפילו על תוצאת הסיום.

5: סטף קרי (46) מול ניו אורלינס (7.11.2016), זאק לאבין (49) מול שארלוט (23.11.2019)

הראשון קבע את שיא הליגה בשלשות בזמנו על 13 במשחק שלא היה יותר מדי צמוד והתרכז בשבירת שיאו האישי, השני קבר את השלשה ה-13 שלו במהפך בזק על ההורנטס על הבאזר אחרי פיגור 5 שלוש שניות לסיום. למה הם פה ביחד? כי הם קלעו באחוזים מפחידים – 13/17 (76.5%) היו לכל אחד מהם מעבר לקשת והם קלעו ביותר מ-60 אחוזים מהשדה. אמנם לאבין היה אחראי בדיוק על מספר הנקודות שלו, אבל היכולות שהראה במשחק היו משהו ייחודי שספק אם יחזור מהצד שלו. בקשר לכוכב הווריירס, מדובר עד היום בשיא אישי. למה הם כאן? כי מדובר באירועים היסטוריים אינדיבידואלים, הבאים בתור הם בקנה מידה גדול יותר.

4: קובי בראיינט, 62 נקודות מול דאלאס, 20.12.2005

האחוזים לא מהמרשימים ברשימה (18/31 מהשדה, 58.1%), שיא השלשות שלו (12) לא נכנס לאזכורי הכבוד והתצוגה הזאת מדורגת רק במקום השלישי בהיסטוריה הפרטית שלו. אז מה הסיבה שהוא כל כך גבוה? בזכות תוצאת הרבע השלישי: דאלאס מאבריקס 61 נקודות, קובי בראיינט 62. 30 נקודות הוא קלע בחצי הראשון, 32 ברבע השלישי ב-33 דקות על הפרקט. אף אחד לא קלע כמות כזאת במעט זמן כמוהו מאז עידן קשת השלוש עד לאותו הרגע. האגדה מספרת כי אם לא היה יורד מהפרקט, השיא של צ’מברליין היה נשבר. אז למה התצוגה לא בראש הרשימה? כי כאמור, היא רק שלישית בהיסטוריה הפרטית שלו.

3: קליי תומפסון: 37 נקודות ברבע אחד מול סקרמנטו, 60 נקודות מול אינדיאנה, 14 שלשות מול שיקגו

הקאץ’-אנד-שוטר הגדול בהיסטוריה שבר כל כך הרבה שיאים, שלא הייתה ברירה אלא לבחור את כולם במקום השלישי. ב-2015 הוא קלע ברבע השלישי 13/13 מהשדה מול הקינגס (השווה שיא ליגה), כולל 9/9 לשלוש (שיא ליגה) בדרך ל-37 נקודות (שיא ליגה) ו-52 נקודות במשחק כולו. ב-2016 הוא אמלל את הפייסרס ב-29 דקות בלבד על הפרקט (שיא ליגה לשחקן עם מעל 60 נקודות) כולל 21/33 מהשדה ו-11 כדרורים בלבד. ב-2018 הוא החליט לשבור את שיא השלשות של קרי עם 14/24 מחוץ לקשת בדרך ל-52 נקודות מול הבולס ו-18/29 מהשדה. למה הוא רק כאן? כי התפקיד שלו זה לקלוע. הוא לא השחקן המוביל, לא האיש שמחלק אסיסטים ולא הביג מן מתחת לסל. הוא פשוט קולע, ועושה את זה בצורה מושלמת וקטלנית.

2: דונובן מיטשל, 71 נקודות מול שיקגו, 3.1.2023

הגארד המלהיב של קליבלנד ראה את דונצ’יץ’ שולח משחק להארכה עם ריבאונד התקפה מהחטאת עונשין מכוונת והחליט שהוא רוצה גם, אבל לעשות את זה בגדול יותר. אז שתי הנקודות הללו, ששלחו את המשחק להארכה, שברו גם את שיא הקריירה שלו והעמידו אותו על 58. עד לסיום המשחק הוא כבר התייצב על 71 נקודות, שמונה ריבאונדים ו-11 אסיסטים, כאשר הוא היה מעורב ישירות ב-99 נקודות – הכמות השנייה בגובהה בהיסטוריה אחרי ה-104 של צ’מברליין. הוא עשה זאת עם 22/34 מהשדה ושבע שלשות, אבל ההתעוררות שלו במאני טיים הקפיצה אותו מעל לכל השאר, במיוחד כשהניצחון בהארכה לא היה מוטל בספק. אז למה הוא לא במקום הראשון? כי אמנם המשחק שלו היה הכי שלם מכל הרשימה, אבל כמו בספרי ההיסטוריה – יש אחד שקלע יותר ממנו במאה ה-21.

1: קובי בראיינט, 81 נקודות מול טורונטו, 22.1.2006

הסיוטים של ג’יילן רוז היו יכולים להימנע אלמלא אישה אחת לא הייתה מגיעה לסטייפלס סנטר – סבתו של קובי בראיינט. זה היה המשחק הראשון שהיא ראתה את נכדה משחק, בדיוק ביום השנה לפטירתו של הסב, וקובי החליט להעניק לה מתנה מיוחדת על חשבונו של רוז האומלל. הוא זרק מחצי מרחק, סיים בליי-אפ, עלה לשלשות, סחט עבירות וחגג על הקנדים המסכנים בדרך לניצחון 106:122 ו-81 נקודות אישיות, המקום השני בהיסטוריה של הליגה והכי הרבה במאה ה-21. הוא עשה זאת עם 60.9% מהשדה, 7/13 לשלוש ו-18 קליעות עונשין ב-42 דקות. הכל בזכות אישה אחת שבאה לראות אותו משחק. למה הוא כאן? המספרים, הסיפור, ההייפ, השחקן, חוסר הצורך בהארכה – ביחד הכל שווה לתצוגת הקליעה הגדולה במאה ה-21.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה