סיפור חייו של ווניין גבריאל הוא ללא ספק אחד המיוחדים. הוא כולל מלחמה, טרגדיות אישיות ושם פרטי שהוא מסר אבל גם בעיקר דרך חיים. בוקר אחד אוהדי מכבי תל אביב התעוררו להודעה על החתמתו של ווניין גבריאל, השחקן הדרום סודני שהפך הקיץ לוויראלי לאחר ראיון סוף משחק של נבחרתו במשחקים האולימפיים לא ציפה שכך יקרה.
הפורוורד סנטר של עודד קטש אמור היה לפתוח את העונה באופן רשמי אי שם בתחילת חודש אוקטובר, רק שחבלה בברך הביאה לכך שגבריאל החמיץ לא פחות משבעה מחזורי יורוליג ושלושה מחזורי ליגה, והערב מול וירטוס בולוניה הוא יערוך את הבכורה המיוחלת שלו בליגה הבכירה של אירופה.
גבריאל העניק ראיון בלעדי ל-ONE עוד בחודש ספטמבר כאשר כבר לאחר שבוע בארץ באותה התקופה הוא כבר אהב את העיר תל אביב וחושף את הקשר שלו לישראל ולאגדה תל אביבית בשם טל ברודי. משפחת גבריאל עזבה את סודן למצריים ומשם המשיכה לארצות הברית שם גדל והגבוה החדש של אלופת המדינה מגיע לצהובים כחולים לאחר קיץ די קשה שכלל בנייה מחודשת וכבר בפתיחת הראיון הוא מתייחס לכך.
הגעת למכבי תל אביב לאחר קיץ קשה משהו.
"כן, היו לא מעט אירועים עבורי, אני לא אומר שזה היה קשה, זה למעשה היה נהדר מבחינתי כי היו לי חוויות טובות, יצא לי לטייל המון ולשחק כדורסל, להכיר אנשים שונים ולחוות המון חוויות שאני מרגיש שיעזרו לי לקראת חווית היורוליג הראשונה שלי".
מבחינת הקבוצה, כלומר כל השינויים שנכפו בגלל המלחמה, וגם בחרת לבוא לישראל.
"עבור הארגון וזה שבאתי לארגון חדש, העובדה שמדובר בעונה שהיא סוג של עונת אנדרדוג טובה עבורי כי אני אוהב סיטואציות של אנדרדוג, זה הופך את הכל לאפילו מתוק יותר יש לנו המון אנשים בתוך הקבוצה שמרגישים שאנחנו האנדרדוג, אז הכל תמיד מתוק יותר כשזוכים בסיטואציות כאלו".
כשקוראים את סיפור חייך אי אפשר שלא להתרגש, הוא בלתי ייאמן. כמה קשה היה להגיע למקום שבו אתה נמצא כיום בהתחשב בכל הנסיבות שקרו בדרך, מה אתה זוכר מהשנים הראשונות ואיך זה היה להגיע ל-NBA ועכשיו ליורוליג?
"אני מרגיש שהכל חלק מהמסע ובנקודת הזמן הזו כבר חוויתי המון במהלך הקריירה שלי ואני פשוט מרגיש שכל שלב שהייתי בו וכל סיטואציה שאני נמצא בה היא ברכה ומהווה הזדמנות להתגבר על משהו, כך שאפילו הסיטואציה שבה אנו מצויים כעת – אני מסתכל עליה כאתגר שיכול רק לעשות אותי טוב יותר ואני שמח ונרגש 'לתקוף' את האתגר הזה. אף אחד מהעיר שלי לא הגיע ל-NBA. אני פליט ובמקור אני מדרום סודן כך שזה לא שהיו לי בדיוק ציפיות כשהגעתי לארצות הברית, לאמריקה, בחיפוש אחר חיים טובים יותר. זה לא שבאתי לאמריקה כדי לשחק כדורסל”.
“אלו הדברים שקרו במהלך החיים שלי, ואני מרגיש שזה אלוהי ושידו של אלוהים תמיד הייתה מעורבת בחיי ולא משנה מה עברתי, כך שאפילו זה שהגעתי לקולג' ושיחקתי באחד מהקולג'ים הכי טובים באמריקה היה הישג עצום עבור מישהו שהגיע מהמקום שממנו הגעתי, ואני מרגיש שהרבה דברים ממש התחילו לבלוט, בתיכון לא הייתי מדורג ולא היו לי הצעות עד שהייתי ג'וניור והכל התהפך די מהר ובסוף הייתי אחד מ-15 השחקנים הכי טובים במדינה והלכתי לאחד מהקולג'ים הכי טובים במדינה, לקנטאקי, ואז לאחר מכן לא נבחרתי בדראפט, אבל עדיין הצלחתי להגיע ל-NBA.
“עברתי בין כמה קבוצות בליגה לסיטואציות שונות שעבור אנשים הדבר הזה לא אפשרי באמת אין הרבה אנשים שזוכים להזדמנות לשחק ב-NBA, אתה אחד מ-450 השחקנים הכי טובים במדינה כך שזה היה הישג לכשעצמו, ואז לשחק במשך 5-6 עונות ב-NBA ולשחק עבור לוס אנג'לס לייקרס - אחת מהקבוצות הכי מעוטרות בעולם, ולהיות מסוגל לשחק עם כמה שחקנים נהדרים, וכמובן שאנשים תמיד שואלים אותי איך זה לשחק עם לברון ג'יימס ואני תמיד אומר להם כמה שזו זכות והרבה אנשים מכירים את השם שלי בגלל ששיחקתי לצידו, ואני אסיר תודה על כך. היו לי הרבה חברים טובים לקבוצה שאני תמיד מוקיר, גם כן ראסל ווסטברוק, ואני יכול למנות את הרשימה של שחקנים שהערצתי ושיחקתי איתם כמו כרמלו אנתוני ופשוט שהשחקנים הכי אהובים עליי הכירו ביכולות שלי, ועד לזה ששיחקתי עבור המדינה שלי במשחקים האולימפיים”.
“מעולם אפילו לא חלמתי על לשחק במשחקים האולימפיים עד שהגיעו כמה הזדמנויות שונות כששיחקתי באליפות העולם והתחרינו והתחברנו. זה ששיחקנו באולימפיאדה ממש שם את המדינה שלנו על המפה ועד לשחק כעת עבור הקבוצה הכי מעוטרת בעולם – כאן במכבי, כך שאני חושב שמדובר בברכה נוספת, זה משהו שאני לא לוקח כמובן מאליו ואני כאן איפה שהרגליים שלי נמצאות, ואני מוכן לתקוף את האתגר הזה”.
“זו הזדמנות נוספת להוסיף לסיפור שלי וזה שיש לי חברים כאלו לקבוצה ושיש לנו מאמן שהוא גאון שהוא מעריך את מה שהוא עושה החיוביות שלו, הוא היה שחקן כדורסל שמבין מאוד את המשחק. אני מרגיש שבשבוע הראשון שלי כבר למדתי ממנו המון (מקטש, מ.ב) ולמדתי לגבי מי הוא כאדם, אבל חשוב יותר למדתי על איך הוא על הפרקט. הוא לימד אותי דברים שעדיין לא למדתי על משחק הכדורסל ופשוט אומר לי כמה אני עוד יכול לצמוח כשחקן וכמאמן, כך שאני שמח מאוד ונרגש להיות פה".
חווית מספר דברים קשים בחיים שלך וטרגדיות גם בארצות הברית. בנוסף, לשם שלך יש משמעות מיוחדת, ספר לנו על זה.
"כל דבר קורה מסיבה מסוימת וזה משהו שאני מנסה לחיות איתו. לפני שנולדתי הייתה לי אחות שנפטרה ושמה היה הגאר ולאחר מכן ההורים שלי החליטו לקרוא לי ווניין שבשפתי, שפת הדינקה, המשמעות היא "לנגב את הדמעות", ואני מרגיש שזו נבואה של מה שאני הייתי אמור לעשות עבור המשפחה שלי ואני מנסה לחיות דרך זה ואפילו עוד לפני ששיחקתי כדורסל, כששיחקתי פוטבול להנאתי עם חבריי היה לי בן דוד בשם בול והוא הסיבה שאני שהמספר על הגופייה שלי הוא 32, זה היה המספר גופיה שלו כשהוא שיחק כדורסל וההורים שלו לא נתנו לו לשחק פוטבול, הם רצו שהוא ישחק כדורסל וזה ספורט שונה, וכשהוא נפטר המשכתי עם המספר שלו והצלחתי להמשיך עם המספר שלו במספר קבוצות ששיחקתי בהן ואני שמח ולכבוד הוא לי ללבוש אותו שוב".
הזכרת את האולימפיאדה, ציפית שראיון סיום המשחק שלך יהפוך לכל כך ויראלי?
"לא, אם להיות כן דיברתי אולי לכחמישה אנשים שהיו שם כשהתראיינתי. אני פשוט זוכר כיצד הרגשנו לפני המשחק כשאנשים אמרו את מה שאמרו עלינו, רק חדר ההלבשה וכמה שהיינו מלוכדים אני וחבריי לקבוצה, והרגשתי פשוט שזה הרגע עבורי להיות המנהיג ולדבר על הדברים שהיו באמת, אנחנו הגענו לאולימפיאדה והבנו שזה גדול מהכדורסל ואנשים אמרו שנפסיד ב-40 ומה לא, ולא היינו מודאגים מאיך הדברים ייראו על הבמה הזו, וזו הסיבה שיצאנו לשם ושיחקנו בביטחון. לא היינו מודאגים מהתוצאה של המשחק כשיצאנו לשחק, שיחקנו עבור משהו שהיה גדול יותר מזה וזה בלט בביטחון שלנו כשעלינו על הפרקט. זה לא שינה מי הייתה היריבה על הפרקט, היינו שם כדי לייצג את המדינה שלנו ולשים אותה על המפה".
אתה והכדורסל, כיצד זה התחיל? באיזה שלב חשבת לעצמך אני אוהב את זה?
"לפני הכדורסל נהגתי לשחק פוטבול, אבל במשפחה שלי יש לנו הרבה שחקני כדורסל, במשפחה הקרובה שלי. כשהגענו לאמריקה. אחותי הגדולה הייתה טובה ממש בכדורסל והיא הלכה לבוסטון קולג' והיא נפצעה בברך, כך שהיא לא זכתה לשחק באופן מקצועני, אבל היא תמיד הצליחה לקבל מלגות היא הייתה כוכבת בתיכון שלה אז היא שיחקה כדורסל ואחי הגדול שיחק מעט אבל זה היה משחק מקומי בשכונה שלי במקום שבו החברים שלי הלכו לשחק במרכז הקהילתי ואני פשוט ניסיתי ללכת ולבלות עם אחי הגדול והיה בחור בשם דיוויד קופר שהתחיל לעשות קליניקות של ממש ואימונים לאנשים באולם, ואני הייתי בחור צעיר שם שרצה לצאת מהבית, כי זו לא הייתה עונת הפוטבול ואני פשוט רציתי להיות באולם, כך שאני חושב שהעובדה שבחרתי בכדורסל והתחלתי להתאמן בכל יום, והתאהבתי במשחק כששיחקתי עם החברים שלי ולאחר מכן הוא המשיך לדבר על מה דרוש בכדי לקבל מלגה ולשחק בקולג', כי לא היו לנו אמצעים כדי להגיע לקולג', ההורים שלי דגלו בלימודים בבתי ספר, אבל לא היה לנו כסף והם תמיד אמרו שאני אוכל להשתמש בכדורסל ככלי".
כשדיברת על המשחק היה לך חיוך תמים כמו של ילד על פניך, עושה הרושם שהכדורסל ממש קרוב לליבך.
"כן, הכדורסל שינה לי את החיים הוא שם אותי בפוזיציה להיות כאן ברגע הזה ובפוזיציה לשים את המדינה שלי על המפה ולשים אותי בפוזיציה להוציא את המשפחה שלי מהשיכונים, לעזור למשפחה שלי באפריקה ולעשות כל כך הרבה דברים שונים ולהיות מוכר ברחבי העולם, לשחק עבור פרנצ'ייזים היסטוריים כמו הלייקרס ועכשיו לשחק עבור מכבי, מאוד עזר לי לצמוח כאדם גם כן, והשתמשתי בכדורסל לכל כך הרבה דברים שונים ואני מקווה להשתמש בהזדמנות הזו כדי להעביר הזדמנויות ליותר אנשים בעתיד. אני לא יודע מי הייתי אלמלא הכדורסל ואני אסיר תודה על כך וממשיך לנסות ולהבין מה אני אעשה כשאסיים לשחק, אני לא יודע את התשובה לזה. הכדורסל חשוב לי מאוד ואני עדיין משתמש בכדורסל כדי לנווט את דרכי בחיים".
השתמשת מספר פעמים בביטוי 'לשים על המפה', אתה יודע שאחת האמרות שהכי מזוהות עם מכבי תל אביב שייכת לאגדת מכבי טל ברודי שאמר לאחר הזכייה הראשונה ביורוליג 'אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה'?
"אתה רואה – אני לא ידעתי את זה וזה מצחיק כי יש הרבה דברים קשורים עם ישראל ועם מכבי ואפילו עם דרום סודן שאנשים אפילו לא יודעים כשהמדינה שלי עדין הייתה רק סודן היינו רק קבוצת מורדים, היינו דרום סודן, אבל נתמכנו על ידי ישראל וכשהייתה לנו את מלחמת האזרחים הראשונה בדרום סודן ישראל הייתה אחת המדינות שעזרו לתמוך בנו, כך שהמשפחה שלי וההורים שלי כשהם שמעו שאני מגיע לישראל הם היו נרגשים מאוד ואבי אמר שהוא רוצה לבוא לבקר והוא לא ממש ראה אותי משחק כשגדלתי, זו לא הייתה עדיפות מבחינתו, אבל כשהוא שמע שאני מגיע לישראל הוא התרגש מאוד והוא רוצה לבוא ולבקר בארץ הקודש זה מאוד חשוב לו".
שיחקת בלייקרס שנתיים האם התאכזבת שלא המשכת לשנה שלישית?
"לא, כמובן שהייתה איזושהי אכזבה. חשבתי שאני אמשיך והם אמרו לי שהם רוצים להמשיך ולבנות את מה שאנחנו בונים שם, אבל ברור שהם החליטו ללכת בכיוון אחר וברור שזה חלק מהמשחק. כמובן שהייתי מאוכזב מכך אבל כגבר וכשחקן אתה צריך להתגבר על כך, לא הראיתי איזושהי איבה והמשכתי לעבוד והבנתי שזה פשוט חלק מהמסע שלי ומהסיפור שלי ואם הם היו מביאים אותי בחזרה אז לא הייתי כאן היום כך שכל דבר קורה מסיבה מסוימת ואני מצפה לנצל את ההזדמנות שיש לי כאן".
מה ברצונך להשיג במסלול הכדורסל שלך?
"יש המון דברים שאני רוצה להשיג, המון דברים. אני הצלחתי להשיג הרבה מהמטרות שהצבתי וכשהתחלתי לשחק, אבל בנקודה הזו אני רוצה להמשיך ולמצות את הפוטנציאל שלי ואני חושב שזו הזדמנות נוספת להיות חלק מקבוצה שבה אני יכול לקבל תפקיד גדול יותר ואחריות גדולה יותר, וזה רק יהפוך אותי לטוב יותר ולהגיע למקום שבו אלוהים רוצה שאגיע אליו בעתיד שלי”.
שיחקת בקולג' עבור המאמן קליפארי לצד לא מעט שחקנים שמככבים כרגע ב-NBA, האם יש איזשהו סיפור מעניין/מצחיק שאתה יכול לספר לנו על המאמן או על אחד מחבריך לאותה הקבוצה?
"אני מעדיף להימנע מזה כעת (צוחק) אני אשאיר אותם מחוץ לזה".
לא משהו מפליל, משהו נחמד.
"לא, אנחנו בסדר אני אשאיר את זה אולי לפעם אחרת".
המשחק שלך מאוד ורסטילי, יש הרבה שומרים שאתה יכול לשמור על עמדות 1-5. איך אתה רואה את עצמך האם אתה מרגיש נוח לשמור על כולם בכל עמדה?
"כן, לחלוטין. לכל אורך הקריירה שלי הייתי צריך לשמור על כל עמדה אפשרית והוורסטיליות הזו היא שאפשרה לי לעלות על הפרקט עם הלייקרס ולפני הלייקרס לא יצא לי לשחק באמת בעמדה חמש כל כך, ואז שיחקתי עבור פרנק ווגל ועבור דרווין האם וזה שם אותי בפוזיציה לשחק מול השחקנים הכי טובים בעולם בעמדה חמש והראיתי שאני מסוגל לעשות את זה, אנשים היו אומרים שאני מסוגל לשמור על עמדות 1-4, אבל עכשיו אין ספק שאני מסוגל לשמור על עמדות 1-5 ואני ללא ספק מרגיש מאוד בנוח לשמור על כל חמשת העמדות, וזה מה שמייחד אותי, יש לי המון ורסטיליות בשני צידי המגרש ואני מרגיש שזה שיש לי הזדמנות לשחק עונה שלמה ברמה הזו רק יהפוך אותי לשחקן טוב יותר וללטש את הכישרון שלי".
כולם אומרים שלהגיע לאירופה מה-NBA, גם לשחקנים שהגיעו לשם מאירופה דורש תקופת הסתגלות, אז ראשית מה ההבדלים בין הליגות השונות אם זה היורוליג או בליגות השונות מחוץ לארצות הברית ואילו התאמות אתה חושב שאתה צריך לבצע?
"עוד לא יצא לי לשחק כאן ביורוליג, אבל רק מהאימונים והמשחקים שיצא לשחק בפיב"א המשחק הרבה יותר טקטי ויותר מחשבתי וצריכים יותר לשחק כקבוצה בעוד שב-NBA מסתמכים יותר על כישרון ועל ריווח מאחר והחוקים כאן מעט שונים אז יש את הדברים הקטנים שאני מצליח לקלוט ואני שמח מאוד שיש לנו כאן מאמן כזה שיודע את כל הדברים האלו והוא מאוד סבלני והוא מורה טוב מאוד כך שאני חושב שללמוד איך להשיג יתרונות מסוימים באזורים שבהם הריווח קטן יותר, תמיד תהיה שם עזרה אין הפרת 3 שניות בהגנה, אפשר להוריד כדור שקופץ על הטבעת אפשר להטביע את הכדור לאחר מכן ולא צריך לדאוג מזה”.
“הדרך שבה אנחנו שומרים כאן מעט שונה יותר, לדוגמה באימונים אני אתחיל לשמור על הגארד בצורה אחת ב-NBA, אבל לא, המאמן יסביר לנו שאנחנו שומרים בדרך אחרת בגלל יתרון מסוים שיש לנו כאן באירופה שאין אותו ב-NBA, כך שזה נוגע ללמוד לשחק ביחד התקפית והגנתית, לדעת איך להשתמש יותר בחבריך לקבוצה. זה כמו שבכדורגל אתם משתמשים יותר בחבריכם לקבוצה, אתה כן משחק קבוצתי ב-NBA אבל סביר יותר להניח שאתה מנסה יותר לשים את הכדור בידיים של השחקן הטוב ביותר שיש לך ולתת להם את המרווח לייצר מהלך בעוד שכאן כל פעולה היא דרך לקלוע נקודות צריך להיות אסטרטגי ולחשוב צעד אחד קדימה כך שעצם היותי כאן באירופה תעזור למוח הכדורסל שלי לצמוח".
אני רוצה לשאול אותך על המשחק מול אולימפיאקוס שהיה מול קבוצה קשוחה, אבל רצף האירועים בסיומו של המשחק היה סימבולי מבחינת מה, אני לא יודע אם הכרת לפני כן את יורגוס פרינטזיס, אבל איך חוויתם את זה? כי זה מדהים שהוא עשה את זה כשהוא לא שיחק כבר שנתיים.
"לא אני לא אשקר, אני הייתי בחדר ההלבשה ואמרתי 'אלוהים נגע בבחור הזה היום', כלומר הוא עלה על הפרקט שם והוא לא יכול היה לבקש במה טובה יותר או הזדמנות טובה יותר מאשר בהפרשת גופיית המשחק שלו. הוא עולה על מדי משחק במחצית והוא עולה על הפרקט ואני אפילו לא יודע אם הוא היה קלעי שלשות גדול, אבל הוא קלע את השלשה ההיא כאילו היה מדובר בכלום. זה היה כמעט כאילו הוא היה קובי (בראיינט, מ.ב) שם על הפרקט ואז הוא הולך פנימה ועושה את המהלך המפורסם שלו כדי לקלוע את הזריקה שמנצחת את המשחק ואמרתי חבר’ה אל תדאגו אפילו לגבי זה”.
“אני שמח ששיחקנו טוב לאורך המשחק הלוואי והייתי שם על הפרקט, אבל יצאתי בחמש עבירות, ברור שאני עדיין צריך ללמוד יותר את החוקים אבל זה היה משהו שהיה מאוד מיוחד ושמחתי עבורו. אני לא יודע עליו יותר מדי אבל התרגשתי מלראות את זה, לראות שמפרישים את החולצה שלו. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שזכיתי לראות דבר כזה בלייב וזו המשמעות של הכדורסל זה מראה עד כמה אכפת לעיר ממנו, אני לא יודע איך מקבלים סיפור כזה אין הרבה אנשים, יש מעט מאוד אנשים בעולם שיכולים שיהיה להם סיפור כזה”.
“האדם האחר היחיד שאני ממש יכול לחשוב עליו הוא קובי (בראיינט, מ.ב). לקובי הפרישו את שתי גופיות המשחק שלו (מספרים 8 ו-24, מ.ב) לו הייתה חולצה אחת שהפרישו ובאותו הלילה לעלות על הפרקט ולקלוע את הסל המנצח עם המהלך המיוחד שלך, הייתה להם חולצה עם הצללית שלו, זורק 'פלואטר' עליה ואני חשבתי לעצמי 'מה קורה?' וככה הוא ניצח את המשחק? זה היה מדהים".
אתה יודע שהצללית ההיא זה מגמר היורוליג של 2012 באיסטנבול, מול צסק"א שהחמיצה שתי זריקות עונשין, הם לקחו את ריבאונד ההגנה, ספאנוליס חדר פנימה ההגנה הגיבה, הוא מסר לפרינטזיס שקלע.
"שמעתי על זה כן, לא יכולת לבקש משהו מיוחד יותר. זה טוב יותר מזה שהיינו מקלקלים לו את הערב במיוחד במשחק שלא הייתה לו משמעות עבורנו. אותו היום המשחק היה חשוב הרבה יותר עבורו".
הפועל תל אביב טוענים שהם הביאו שניים מהסנטרים הכי טובים באירופה, מחשבותיך בנושא?
"רק בגלל שיש להם שחקנים מוכשרים לא אומר שהם ינצחו, כך אני מסתכל על זה. אני מסכים שהם שחקנים מוכשרים, אבל זה לא אומר דבר לגבי מה שאנחנו מנסים לעשות כאן, כך שזה לא משנה מי היריב שלך".
כפי שציינת אתם כאן רק שבוע, מה הם הרשמים הראשונים שלך מבחינת הקבוצה הכימיה והפוטנציאל. לאן הקבוצה הזו יכולה להגיע כי נראה שיש כאן בסיס טוב?
"לחלוטין יש לנו בסיס טוב והליבה של הקבוצה הזו מאוד מיוחדת. אני חושב שאנחנו נצליח לשחק יחדיו, אין לנו אגו כאן ואנחנו עובדים קשה בכל יום. זו השנה הראשונה שלי ביורוליג כך שאני לא יכול להסביר כיצד כל דבר יקרה במדויק, אבל אני נרגש ואני שמח עם הקבוצה שיש לנו ואני אוהב את הדרך שבה אנחנו מתאמנים ואת המאמן שלנו. אני מרגיש שזה יהיה מאוד מיוחד, אפילו עם הקבוצה שלי בדרום סודן אף אחד לא ציפה לשום דבר מאיתנו והצלחנו לצאת לשם ולהתחרות בכל רמה כך שאני חושב שנהיה קבוצה תחרותית מאוד ובכל יום אנחנו נמשיך לצמוח ונראה לאנשים שזה לא משנה מי נמצא בצד השני של הפרקט ולא חשוב מהם השמות, מה שחושב הוא מה שאנחנו עושים ואיך אנחנו ניגשים לכל יום וכיצד אנחנו ממשיכים מקצוענים וממשיכים לצמוח כשחקנים".
מה הייתה העצה הכי טובה שקיבלת ב-NBA וממי?
"אני אומר שהעצה הכי טובה שקיבלתי הגיעה מראס (ווסטברוק, מ.ב) הוא פשוט אמר לי אל תיתן לאף אחד לקחת את ההנאה שלך מהמשחק הזה והוא חי את זה מדי יום ביומו והראה את זה כשהוא העצים את חבריו לקבוצה. הוא היה אחד מחברי לקבוצה שהכי אהבתי, הדרך שבה הוא תמיד העצים את חבריו לקבוצה ולא משנה מה היה מצבו אם הוא היה טוב או מצוין אם אתה טוב אז הוא התומך הכי גדול שלך ואם המצב לא הולך הכי טוב הוא גם יהיה שם כדי להרים אותך ולא משנה מה אומרים עליך, ואני חושב על החיוביות הזו כמשהו שנצטרך לקחת איתנו הלאה כדי להרים האחד את השני במהלך העונה ולהמשיך להילחם ולא משנה מה הסיטואציה".
מה אתה יכול לספר לנו על הימים שלך יחד עם ג'יילן הורד בפורטלנד? זו אמנם לא הייתה עונה שלמה, אבל בכל זאת.
"לא שיחקנו למשך עונה שלמה, אבל זו הייתה תקופה מוזרה בליגה בגלל הקורונה אז כשרק הגעתי אני חושב שג'יילן היה על חוזה דו כיווני ולי בדיוק המירו את החוזה מדו כיווני באותה העונה כשהייתי בסקרמנטו והעבירו אותי בטרייד לפורטלנד. שיחקנו כמה משחקים יחדיו לפני התפרצות הקורונה ואז לאחר מכן התאמנו בפורטלנד במשך כמה חודשים לפני הבועה ואז כשהיינו בבועה בילינו זמן רב ביחד, לא היה יותר מדי מה לעשות והוא היה אחד החברים שלי שם והתקרבנו יותר כשהיינו בבועה".
בהינתן שמכבי אוהבת לשחק בהרכבים גבוהים, כמה נוח אתה מרגיש לשחק בין העמדות האלו כלומר מעבר לעמדה חמש?
"מאוד בנוח, כשגדלתי העמדה הטבעית שלי הייתה עמדה 4 אפילו בשנים הראשונות שלי ב-NBA כשהייתי בסקרמנטו וכשהייתי עם פורטלנד ואפילו בשנה הראשונה שלי עם הלייקרס תמיד שיחקתי בעמדה ארבע, ותמיד שיחקתי לצד גבוה נוסף, כך שאני חושב שהמאמנים היו מודעים לכך כשגייסו אותי לכאן ואני מרגיש מאוד בנוח לנוע בין העמדות".
אם נבקש ממך להשאיר אותנו עם מסר אחד לאוהדים, מסר אחד עליכם כקבוצה מה הוא יהיה?
"אנחנו נתחרה בכל ערב ולא משנה מי מולנו על הפרקט".
כשרואים את ההתחזקות של הטורקיות והיווניות, מה אתה חושב על זה?
"אני יודע שהיו הרבה שחקני NBA, אני חושב במספרים היסטוריים שעברו לאירופה, אבל כמו שאמרת תמיד תהיה תקופת התאקלמות וזה יסתכם ביותר מכישרון במה שדרוש כדי לנצח בליגה הזו, כך שאני רוצה לומר שצריך יותר מכישרון כשזה נוגע לנצח במשחקים וכל ההכנות שאנחנו עושים כרגע יבואו לידי ביטוי על הפרקט".
באימון הפתיחה עם האוהדים זה היה נראה שאתה ניזון אנרגטית מהאוהדים, כמה מטורף זה היה ואם היינו מבקשים ממך להשוות בין האוהדים ב-NBA לאירופה, בהתחשב בכך שבאימון הפתיחה שלכם היו כמה מאות בודדות.
"היו רק כמה מאות בודדות ואני לא יודע אם זה בגלל האקוסטיקה כאן, אבל לא יכולתי לשמוע דבר באימון. הדברים האלו תמיד מדליקים אותי והלוואי והיינו יכולים לשחק בבית ביורוליג כי זה שיש אוהדים תמיד עושה משהו שונה עבורי, זה מרגש אותי ומדליק אותי וזה חלק גדול מהמשחק שלי, אבל אני חושב שעדיין אנחנו נצליח לגרום לזה לעבוד בלי האוהדים שם, והלוואי ויהיה לנו אותם, אבל זה שונה מה-NBA”.
“כולם כאן מסונכרנים ומעודדים והרבה פעמים ב-NBA ובמיוחד במהלך העונה הסדירה זה יותר כמו מופע ואנשים שם רק כדי ליהנות, אבל האוהדים כאן מעודדים וכולם מעורבים במשחק הם מעודדים יחדיו וקופצים מעלה ומטה, הם מסונכרנים והרעש מפוצץ, זה יותר כמו אווירה של קולג', אבל רועשת יותר. כמו במשחק חוץ בקולג', אני זוכר כשהייתי בקנטאקי ושיחקנו בחוץ זה כמו שההיכל כולו מלא בסטודנטים".
לסיום ספר לנו משהו על ווניין שאף אחד לא יודע.
"אני לא יודע החיים שלי הפכו פומביים מדי לאחרונה (צוחק), אני רוצה לשמור על כמה דברים פרטיים עד כמה שאפשר, משהו שלא יודעים על ווניין? אני לא יודע, אתם יודעים עליי הכל עכשיו".
אז זה שאתה אדם שאוהב את הפרטיות שלו?
"באופן מפתיע כן (מחייך) אני אדם שאוהב את הפרטיות שלו עד כמה שאפשר (צוחק)".