חי כהן לא ישכח את מה שעבר עליו ב-7 באוקטובר 2023, הבוקר בו פרצה המלחמה עם מתקפת הטרור של חמאס. הוא היה במסיבה בחניון רעים כאשר המוני חבלים פשטו את המתחם וירו לכל עבר. בשעות הבוקר אבד איתו הקשר, אך במשך שעות הוא נמלט ממחבלים תחת ירי כבד והצליח לשרוד.

אתמול (ראשון) הוא התיישב במשרדו החדש באיגוד האתלטיקה ובדרך פנימה הוא לא האמין שעכשיו הוא זה שנכנס בדלת עליה כתוב "משרד המנכ"ל". בגיל 32 הוא הפך למנכ"ל צעיר שמוביל את אחד מהאיגודים הגדולים בספורט הישראלי, ומדהים לראות איך החיים משתנים בתוך כמה חודשים.

"קשה לי עדיין עם הניצחון הגדול שכולם מדברים עליו", אמר חי כהן בראיון מיוחד ל-ONE לרגל כניסתו לתפקיד. "מהמקום האישי שלי, לא יהיה לזה ניצחון. זו דעתי. אפשר להתקדם הלאה ולעבור את האירוע הזה, אבל לומר שניצחנו? קשה לי לומר את זה. יכול להיות שבעוד כמה שנים אשלים עם זה. האתלטיקה זה המזל שלי, זה מה שהציל אותי".

חי כהן (איגוד האתלטיקה)חי כהן (איגוד האתלטיקה)

איך ניצלת ממסיבת הנובה באותו בוקר יום שבת?
"מה שליווה אותי בשטח שם אלו אותם הערכים שקיבלתי מהספורט והתכונות שפיתחתי בדרך, כמו היכולת להתמודד עם לחץ ורגעי אימה כאלה, ולקבל החלטות נכונות - זה הכל בא מהספורט. הימים הראשונים היו מאוד קשים. אנשים לא הבינו את גודל האירוע באותו הזמן. עכשיו קצת יותר מבינים, אבל היה לי קשה להסביר מה ראינו שם".

האירוע החל בשעה 6:29 בבוקר, בשיאה של המסיבה. חי כהן בילה כמו צעירים רבים אחרים בחניון רעים, כאשר אלפי מחבלים ירו רקטות ובחסותם חדרו לשטח ישראל כדי לרצוח ישראלים. בשעות הבוקר חי עדיין היה במצב רוח טוב, כאשר האתלטים שאימן מתן דן ואייל עוזיאל שוחחו איתו. בהמשך, כשהבין שמסביב שורצים מחבלים רבים והוא נכנס למלכודת מוות, הם ניסו לעזור לו להילחץ מהאזור. בשעה 7:45 אבד איתו הקשר.

"מתן ואייל היו איתי בשיחת וידיאו", נזכר חי כהן. "ברבע לשמונה כשנותק הקשר איתנו, הם חשבו שקרה לי משהו. הייתי תחת אש, לא הצלחתי לגעת בטלפון. הייתי בחניון כשהמחבלים נכנסו אליו, הצלחתי לברוח משם עם עוד ארבעה אנשים זרים. כל הזמן היינו תחת אש - כשיצאנו לכביש 232, כשהגענו למארב של מחבלים ברעים וירו עלינו כדורים, כשהתפוצץ גלגל ברכב, כשמחבלים עברו לידינו בצומת אורים, כשהמחבלים ירו עלינו מבסיס אורים, וכשיצאנו מהעוטף והחיילים שלנו לא זיהו שאנחנו ישראלים ולא מחבלים. זה נס כשאני פה. כשישבתי עם אבא שלי יום למחרת, אמרתי לו 'אני לא אמור לשבת פה'. זה באמת נס".

חי כהן (פרטי)חי כהן (פרטי)

איבדת אנשים שהכרת ביום הזה?
"כן. אתלטית שלי לשעבר, שירז ברודש ז"ל, נרצחה בשער הנגב. היא הייתה אתלטית שרצה ל-100 מטר. היא ובן הזוג שלה, אבשלום פרץ ז"ל, נסעו מנתיבות לבסיס שלו עם פתיחת המלחמה והם נרצחו בשער הנגב. היא לקחה אותו באוטו לבסיס בבוקר ולא ידעה מה מצפה לה בהמשך הדרך".

אנחנו כבר יותר משנה במלחמה שלא נגמרת. מה עבר עליך מאז אותו היום בו ניצלת מהמחבלים?
"זו הייתה שנה משוגעת. שלושה שבועות אחרי המלחמה, אשתי נכנסה להריון. חיכינו לזה הרבה זמן וזה פשוט קרה. לא מזמן נולד לי בן בכור, גולן ארי, וזה גם היה אירוע מדהים".

למה החלטתם לקרוא לו כך?
"השם ארי נולד מכמה דברים. קודם כל, זה כמו המזל שלו, אריה. בנוסף, יש משפט ששיר אשתי ואני אהבנו שאומר 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא', ובעצם רצינו שהילד יקום כמו גור אריות ויתנשא כמו העם שלנו שהפך לאריה חזק וגדול. אני מאמין שהכל קורה מסיבה מסיומת, ואני בטוח שקיבלנו את המתנה הזאת בגלל מה שעבר עלינו כעם".

ואז אתה מקבל את ההצעה לנהל את איגוד האתלטיקה. האמנת שזה יקרה?
"כן, לאחרונה קיבלתי פנייה מיו"ר האיגוד עמי ברן שהזמין אותי לעבוד איתו באיגוד. האם הופתעתי? כן ולא, כי ברגע שגל לוי הודיע על עזיבה, הבנתי שהדברים מתחילים לזוז בענף. תמיד הייתי חלק מהענף ובכל התפקידים האפשריים וזה די טבעי שירצו אחד כמוני בתפקיד הזה, אבל הפתיע אותי שאני מקבל את המושכות בשלב מוקדם בקריירה שלי כי למען האמת לא חשבתי שזה יקרה כבר בגיל 32 אלא בשלבים מאוחרים יותר בחיי".

עמי ברן (רדאד געמי ברן (רדאד ג'בארה)

אמנם הוא בחור צעיר ונמרץ, אבל חי כהן עבר דרך ארוכה עד שהגיע למשרה הזו. הוא היה אתלט, הפך מורה לחינוך גופני, בהמשך למאמן והגיע עד למשרת מנהל האגודה הגדולה של מכבי תל אביב, כך שהכיר לעומק את כל האתלטיקה הישראלית. "זה מרגש לקבל את התפקיד הזה של מנכ"ל האיגוד, אתה ישר חושב על היום שבו התחלת כילד אנונימי באתלטיקה ופתאום אני צריך להביט על כל התהליכים שקורים ממעוף הציפור. זה מרתק".

איך אתה רואה עכשיו את האתלטיקה הישראלית?
"לפעמים מה שרואים משם זה לא מה שרואים מכאן. הייתה לי הזכות להכיר את השטח מכל פרמטר אפשרי. אני נכנס לעולם הניהול ואני מניח שפה אגלה דברים חדשים, אבל יש לי הרבה תוכניות, שאיפות ומטרות. התקופה הראשונה היא תקופה של למידה, להבין מה היתרונות והחסרונות שלנו, ובהמשך לנסות לשפר את המערכת כדי שנייצר הצלחות. יש לי אחריות גדולה וכוח אדיר להשפיע על הענף הזה, ואני מקווה שאעשה את ההחלטות והמהלכים הנכונים בשביל הענף שאני אוהב".

איפה תרצה לראות את הענף בעוד כמה שנים?
"החשיבה על הדור הבא זה משהו שתמיד היה קיים אצלי, ולשמחתי זה בראש מעייניו של היו"ר עמי ברן. יש לנו את יונתן קפיטולניק, בלסינג אפריפה ונועם ממו שהופכים לספורטאים מעולים, אבל אנחנו חייבים להמשיך לאתר ספורטאים צעירים, ללוות אותם ולעזור להם להתפתח נכון. יש לנו בסיס טוב בגילאי הקדטים והנוער, אנחנו מוציאים אחלה משלחות לתחרויות בינלאומיות, ויש גם מדליות כפי שקרה עם ניקיטה מירקין ונועם ממו. צריך לדעת לשמר אותם ולדאוג שהם יתפתחו - ובמקביל, לתת את היחס גם לספורטאים שמתפתחים מאוחר, כמו אדווה כהן שהגיעה רחוק. אני מבטיח שנביט על השטח, נבחן אותו לעומק ונזהה את זה".

יונתן קפיטולניק (שחר גרוס)יונתן קפיטולניק (שחר גרוס)

רואים לאחרונה יותר הצלחות, בעיקר במרתון, אבל יש הרבה תת-ענפים באתלטיקה הישראלית שדורשים שיפור. איזה שינוי אתה חושב שתוכלו ליישם?
"המטרה שלי היא גם לעזור למאמנים להיות טובים יותר. יש מאמנים צעירים שנכנסו לענף. אם מסתכלים על דורות אחורה, היו שם לא מעט מאמנים שברחו מהענף, אבל אנחנו רוצים להוכיח שאפשר לחיות מהענף הזה והאמת שלאחרונה רואים יותר מאמנים שעושים את זה. הם הבסיס שלנו להצלחה. מעבר לזה שצריך אנשים טובים בענף, צריך אנשים טובים מחוץ לענף שירצו לקחת חלק ולעזור עם אימוץ ותמיכה בספורטאים ובאגודות. אם כבר אומרים 'ביחד ננצח'? אז בואו באמת ננצח ביחד בספורט. אם עוד אנשים טובים יתגייסו למלכת הספורט, אני בטוח שנצליח עוד יותר".

אחותו של בלסינג אפריפה, מרסי, אמורה לקבל אזרחות ישראלית, אבל עד כה המדינה מתעלמת מבקשה. מה אתה מתכוון לעשות עם זה?
"כרגע הבקשה מחכה אצל לשכת השר משה ארבל. מרסי היא אתלטית מעולה שהשיגה את הקריטריון לאליפות אירופה לנוער ואנחנו מקווים שבקרוב נראה אותה מקבלת את האזרחות הישראלית. יש לה פוטניצאל ענק וזה מאוד חשוב לענף, היא בין הספורטאיות הבכירות בארץ כבר עכשיו והטובה ביותר לגילה בריצות קצרות, כך שיש לה עתיד מדהים לפניה ואנחנו מקווים שתקבל אישור לצאת ולייצג את מדינת ישראל בתחרויות. זה חשוב מאוד ונמצא בראש סדר העדיפויות שלנו".

מרסי ובלסינג אפריפה עם עו"ד תומר ורשה (משרד ורשה וייצן)מרסי ובלסינג אפריפה עם עו"ד תומר ורשה (משרד ורשה וייצן)

לסיום, מה יעשה אותך מאושר?
"מדליה אולימפית. כמאמן שאפתי להגיע למשחקים האולימפיים, כמנכ"ל האיגוד? זה הדבר היחיד שחסר לנו פה. לשמחתי השגנו מדליות מאליפות העולם ומאליפויות אירופה, הגיע הזמן שנשאף כולנו כמערכת להשיג את הדבר הגדול ביותר. אם זה יקרה, אני באמת אהיה מאושר".

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה