בעונת הבכורה שלו על הקווים, אסי אלימלך עובר לא מעט. הוא החל את העונה כמאמן הפועל רעננה, אותה הוביל לליגה השנייה בטיבה, אחרי מספר שנים מדשדשות בליגה א', רק כדי לקבל הודעת פיטורים לא נעימה עם מינויו של אייל ברקוביץ' לתפקיד המנהל המקצועי.
אלימלך, לא בזבז זמן וכמה ימים לאחר מכן, כששמע מסוכנו משה גולדנברג על הצעה מהפועל כפ”ס, הוא חתם כמאמנם החדש של הירוקים מהשרון, כשעד עכשיו הפתיחה מעודדת מאוד עם שבע נקודות מתשע אפשריות, כולל תיקו ביום שישי האחרון בבלומפילד מול בני יהודה, במשחק שגם היה יכול להסתיים עם ניצחון.
בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", אלימלך מספר בכנות על החודשים הראשונים, על הפגיעה של רעננה, ההחלטה להגיע לכפ"ס, הדרישות הקפדניות, המסלול שעבר בקריירה, ההשפעה של הדת והמגורים באזור מסוכן.
נתחיל מרעננה, נפגעת מאיך שזה הסתיים?
"כן, למען האמת מאוד. אני לא הטיפוס הכי רגיש שיש, אבל הם אמרו לאורך כל הזמן שהם רוצים שאנהל להם הכול. אני אחראי בשנתיים האחרונות על תחום הפיתוח באקדמיה של מ.ס אשדוד וברעננה רצו שאעזוב את אשדוד ואעשה להם את זה גם פה. כשדיברנו עוד בתחילת העונה, אמרתי להם שמערכת בכדורגל נמדדת ברגעי משבר. אצלנו בביצה שלנו, לצערי, אחרי ארבעה משחקים מפטרים את המאמן. אני עד היום לא הבנתי למה זה קורה, כי באף מקום אחר בעולם זה לא קורה. לא ראיתי שזה גם הצליח כל השיטה הזו, אז למה להמשיך עם זה?".
"אמרתי להם גם: בואו נראה איך תתנהגו בזמן משבר. בנינו קבוצה להישארות בלבד, כשרוב השחקנים היו מליגה א'. הסברתי להם שלהישאר בליגה זה לא משהו נעים, זה קשה אבל גם אפשרי. אני יכול לומר לך שבאופן ודאי הייתי משאיר את הקבוצה בליגה. יש אחלה קבוצה והיינו יכולים לעשות גם יותר מהישארות. אבל פתאום אתה מקבל הודעה שבוטל האימון מבלי להתייעץ איתך ואתה לא מבין למה. השחקנים שולחים לך שיש מנהל מקצועי חדש. אתה מקבל הזמנה לפגישה, לא שימוע או משהו".
"אומרים לך תודה ולהתראות. אף אחד מההנהלה גם לא נמצא. סוג של העכברים נעלמים למחילות, לא עונים לטלפונים. אם הייתי עוד מאמן אצלכם אז בסדר, אבל העליתי אתכם ליגה. אז אפשר לפטר... אבל בוא תלחץ יד”.
אם אייל ברקוביץ' לא היה מגיע, היית ממשיך לדעתך?
"אני לא יודע, אבל אני כן יודע שאשר, שיש לי הערכה אליו למרות מה שקרה, כן חיפש מישהו שינהל לו את המועדון והוא כן הבטיח לי לפחות שלא משנה מי יבוא, אני אהיה מעליו. אבל ברגע אחד הוא השתנה ומה רץ לו בראש אני לא יכול לדעת. הקבוצה הייתה נראית בסדר גמור ושיחקה כדורגל טוב מאוד. מי שיודע ועוקב, ראה שגם בהפסדים שיחקנו טוב. אבל הקבוצה הייתה צרה מבחינת הסגל וידענו את המטרות. את הכסף סופרים במדרגות וזה לא שירדנו ליגה".
אז מבחינתך לא נכשלת.
"אם מגדירים מטרות, אז צריך להגדיר מה הן הצלחות ומה הן כישלונות: אם המטרה היא להישאר בליגה, אז אם הגעת 10-15 מחזורים לסוף כשהמצב ב’קרייסס’, או איבדת שליטה על חדר ההלבשה או יכולת ההשפעה על השחקנים פגה, אז זה כישלון. אבל שום דבר מזה לא קרה".
הבנת שזה הולך לשם אחרי מינוי ברקוביץ'?
"אני יכול להגיד לך שמהרגע שיצאנו לפגרה, כששמעתי שרצו להביא את חיים סילבס לתפקיד המנהל המקצועי מאחורי הגב שלי וללא ידיעתי, כעסתי מאוד. הבנתי שמשהו הולך לקרות, אני לא נאיבי ולא תמים. אני טיפוס שאם הוא הולך, הוא הולך מהדלת הראשית. אתה יכול לעשות לי מה שאתה רוצה, אני אתן את כל כולי כשאני במועדון. אני בכלל איש של שיתוף פעולה וזו החלטה שלך כמעסיק אם אתה רוצה אותי או לא".
לא היה לך מוזר לעבור מקבוצה אחת לקבוצה אחרת שנאבקת איתה בליגה או אפילו באזור בטבלה?
"אני מאמן כדורגל ומאמן כדורגל לא צריך לעבוד מתוך פחד. כאיש ספורט שעוסק בספורט אתה צריך לחשוב איך אתה מצליח, איך אתה גורם למקום להצליח. אנחנו מאמני כדורגל שרוצים לעבוד והסוכן שלי משה גולדנברג קיבל עוד שתי הצעות עבורי ובחרתי בכפ"ס. חשבתי שזה מקום שטוב לי ואני יכול להרים אותו. הליגה הלאומית היא שוויונית, צריך לעבוד מאוד קשה ולעשות את הכול כדי להצליח. אז אין לי פחד כשאני בא לעבוד בקבוצה כזו או אחרת".
אבל אתה יודע למה אני שואל, כי לרוב מאמנים שפוטרו ממקום מסוים והלכו למועדון אחר שבמומנטום רע, סחבו איתם את הקארמה הרעה.
"אני חושב שמאמן נכשל כשהוא מאבד את השחקנים ואת חדר ההלבשה. כשאתה בא לחדר הלבשה חדש, אתה צריך לגרום לשחקנים להתחבר אליך כדי להצליח. אתה רב החובל ואתה צריך שכל שאר הנתינים בספינה יתחברו אליך כדי שהם ירצו להגיע לאותו חזון שאתה בא ומוכר להם וזה נכון לכל תחום. ברור שיש חששות אם לא אתחבר טוב, או אם זה לא יעבוד כמו שאני רוצה. ניצחון יכול לקחת אותך למומנטום שיא חיובי והפסד למומנטום שיא שלילי. אבל אני לא חושב שמאמן צריך לפעול מהמקום הזה. אם אתה מאמן כדורגל, תבנה את הדרך ואת ה-DNA שלך כדי להביא את זה למגרש בצורה הטובה ביותר".
מספרים בכפ"ס שאתה מאוד דומיננטי, עם דרישות קשות וייחודיות.
"זו סוג של מחמאה. אסביר לך משהו בפן המקצועי: אני חושב שהכול פה על גבול הבינוני כי יש לא מעט עצלנים. שחקן כדורגל רוצה להגיע לפסגה הכי מהר בדרך הכי קצרה. בפסגה האוויר הוא דליל, אז אם אתה רוצה להישאר בה ולא ללכת אחורה כמו שקורה לקבוצות ומאמנים והלוואי שזה לא יקרה לי, אתה צריך להבין שלפני שאתה מגיע לפסגה, אתה צריך לדעת להתמודד עם אוויר דליל. אין אצלי חופשים, האימונים ארוכים, אין משהו באימון שהוא סתם והכול קשור למצבי משחק של היריבה ולשיטת המשחק שאנחנו משחקים. זו מטודיקה והיא מאוד ברורה: אנשים אוהבים להגיד "גרמני". אני לא "גרמני", אני אסי ורוצה להביא את אסי בגרסה הטובה ביותר".
"האימונים ארוכים כי יש סדר יום. אתה לא בא ב-10, עולה לאימון ב-10:30 והולך ב-12:00 הביתה. אתה בא ב-9:00, ב-9:30 נכנס לאספה, ב-10:00 אתה עולה לאימון של שעתיים. אחר כך יש עוד אימון אישי: יום אחד ההגנה, יום אחד הקישור ויום אחד ההתקפה. יש ארוחה, אח"כ יש חדר כושר לפלג גוף עליון. אני פשוט אכריח את השחקן להיות סופר מקצוען כמו שהוא לא היה עד היום".
אבל בכדורגל שלנו, זה יכול לגרום למצב שהשחקנים לא יאהבו אותך.
"אני לא חושב שיש שחקן שלא יאהב את זה כי השחקנים צמאים לזה. למאמן יש רק דבר אחד למכור לשחקנים: אני לא נותן להם כסף, אלא רק מוכר להם ידע. בליגה הלאומית ובטח בהפועל כפ"ס, יש הרבה שחקנים צעירים וזו גם הסיבה שבאתי לכפ"ס. הם צמאים לידע ולהצלחה. אתה פשוט מסביר להם שאם הם רוצים להצליח, זו הדרך. מכאן זה אתם: תיקחו את זה או שתישארו בינוניים. אז יחליפו עוד 400 מאמנים, לא רק את אסי אלימלך. אבל הם בסוף לא ייצאו שחקנים. אבל אני יכול להגיד לך שאני יודע לעשות את זה בגרסה אנושית. לא השוטר הרע, אלא זה הבחור שאיתך, שומר עליך ולא גומר אותך אחרי משחק אחד לא טוב".
אילו התאמות עשית בין המעבר מליגה א' לליגה הלאומית?
"אני חושב שבליגה הלאומית קודם כל יש מגרשים יותר טובים בהם אפשר לשחק כדורגל. בליגה א', במגרשים ששם, אחרי שני פסים אתה מגיע לרחבת היריב. בנוסף, בליגה הלאומית יש מאמנים טובים יותר, שמתכוננים אליך ואתה צריך יותר לחשוב, להיות חרוץ ולשנות שיטות. אתה צריך לשחק כדורגל טוב יותר וזו ההתאמה שאני חושב שצריך לעשות כדי להצליח".
הגעת למועדון שלא קל להיות בו מאמן.
"אז אגיד לך משהו: מציאות לחוד וסיפורים לחוד. שאלתי את המאמנים שעבדו שם בשנתיים האחרונות ואף אחד לא אמר לי שהתערבו להם ברמת ההרכב. יש פה בעל בית ואין בעל בית בכדורגל הישראלי שלא מעורב או מתערב. כיום כל הדרישה ממני היא למקצועיות, שלא רוצים לראות את החנייה ריקה שעה מתחילת האימון. אני יכול להגיד לך שהרבה זמן לא ראיתי בעל בית שכל כך רוצה ששחקני נוער יעלו לקבוצה הבוגרת ויצליחו".
"זו דרישה מאוד מכובדת, כי אם רוצים לקדם את הכדורגל בוא ניתן לצעירים. אבל המאמן צריך לבוא ולהגיד לבעלים שאם משחקים צעירים, אז לפעמים משלמים על זה בתוצאות. צריך תיאום ציפיות. בכפ"ס בנינו מיני תוכנית לקידום צעירים ונגד מכבי יפו, במשחק הראשון שלי, פתחתי עם איתי שביט שהוא בן 17 והשנה היא הראשונה שלו בקבוצת הנוער".
לא מתערבים לך?
"אני לא יכול להגיד לך שכרגע חוויתי התערבות. אין התערבות, יש מעורבות ויש דרישה. רוצים לדעת וזה בסדר גמור. אני לא תמים, אם צריך לשים קו אדום אז שמים. כשהייתי בבאקה אל גרביה, חסן הבעלים היה יושב איתי בספסל וצועק אבל הוא לא היה בא ומתערב. בכדורגל יש הרבה אגו, אני קצת רחוק מזה. כשהאגו מנהל אנשים, הם מתרסקים. אני חושב שאם יש בעלים שרוצה לעשות הכול כדי שהקבוצה תצליח ויש מאמן שרוצה שהקבוצה תצליח, אז למה לא? יש משולש קדוש: בעלים, מאמן ושחקנים. זה משולש שצריך להתנהל בו בצורה מאוד חוכמה, לפעמים לדעת ללכת בין הטיפות. אם מתנהגים ככה, אז הכול בסדר".
הופתעת לטובה מהקבוצה? מה המטרות?
"אני אקרא לזה מטרות זמניות. באתי לקבוצה שהייתה עם פחות אנרגיה, ככה חוויתי במשחק מול ר"ג. המטרה הייתה לייצב את השורות: אתה דורש אנרגיה ומחויבות שיא לפני כדורגל, כי ככה עושים נקודות. זה עבד ואני שמח שזה עבד. רף הציפיות עכשיו עלה וזה בסדר כי אנחנו בתמונת הפלייאוף העליון. אני רוצה את זה להצלחת המועדון ולהצלחתי האישית".
היית לא מעט שנים במחלקות נוער, למה רק בגיל 38 עברת לבוגרים?
"אני אילתי שהתחתן עם ירושלמית, אז עברתי לגור בירושלים. הייתי מאמן כדורגל כבר באילת, אבל עברתי לפה והתחלתי במחלקת הנוער של גבעת זאב ואז התגלגלתי להפועל ירושלים ובית"ר ירושלים. לא ראיתי אופק שבו מישהו ייתן לי לאמן בוגרים בירושלים. אימנתי בבוגרים של מעלה אדומים בליגה ב' לפני שמונה שנים וגם שם סיימתי את דרכי. חזרתי לנוער של בית"ר ולא הייתה תוכנית לתת לי להיות בבוגרים".
"חיפשתי בחוץ, לא קפצו בזמנו על מאמנים ממחלקת הנוער. ציון צמח היה הכול בהפועל אשקלון והוא רצה אותי שם. המועדון התפרק מיד כשהגעתי ואחרי חמישה משחקים עזבתי. הגעתי לבאקה אל גרביה, התחלתי להראות את היכולות שלי, זה עבד גם ברעננה והיום אני בליגה הלאומית ואני שמח".
אבל אתה מרגיש פספוס שלא קיבלת את הצ'אנס בבוגרים בבית"ר?
"לא חושב שזה מבאס, כי כן נתנו לי לאמן את קבוצת הנוער. בסוף אני זה שבחר לעזוב את הנוער בגלל ענייני דת. בבית"ר הופתעו שעזבתי, זה לא שהם ויתרו עליי".
יש אנשים שאמרו לי שהחלום הגדול שלך הוא לאמן את קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים.
"זה החלום הכי גדול שלי. אני לא מכיר הרבה שזוכים לעמוד על הקווים בטדי כשכל הקהל מסביב. כמאמן כדורגל אתה חי בשביל הדברים האלה. למה בית"ר? כי שם התחלתי את דרכי כמאמן בנוער. זה מקום שנתן לי את ההזדמנות, זה מועדון עם עוצמות. לאמן את בית"ר ירושלים בגילאי טרומים, אנשים אפילו לא מבינים מה זה. יש שם עוצמה אדירה, זו זכות גדולה לאמן שם אפילו את הילדים או את הנשים, כשכתוב לך בית"ר ירושלים על החולצה".
"זה מקום שמסיבות כאלה ואחרות לא הצליח: אם אלו חילופים בעלים או דברים כאלה. תראה כמה מאמנים אוהבים את בית"ר, יש אנשים שכמה חודשים לא קיבלו כסף ועדיין באו לעבוד. החלום הכי גדול שלי הוא להיות חלק מקבוצת הבוגרים של בית"ר. בראייה של איפה להיות מאמן כדורגל בליגת העל, אז שם. הלוואי שאזכה אפילו ל-50% מזה שיקרה".
דיברת על הדת, כמה זה משפיע עליך בקריירת האימון?
"זה קשה מאוד, כי משחקים בליגה הלאומית נכנסים לתוך השבת ואז אני צריך ללכת ברגל לאיזשהו מלון שסגרתי. עכשיו השבת נכנסת קצת יותר מאוחר, אז יש לך טיפה יותר זמן. אבל אתה מקריב, זה להיות בלי האישה והילדות. אז לפעמים הן באות איתי למלון, אבל אתה צריך לשלם את זה מהכיס שלך. אם יש משחקים באמצע השבוע אז זו ברכה ואם לא אז במחצית אני כבר מכבה את הטלפון. זו הקרבה מאוד גדולה ופה נכנסת לתמונה האישה שלי שאם לא הייתה עומדת מאחוריי, אין סיכוי שאני אפילו מתקדם מנערים. האישה שלי יעל היא עמוד התווך שלי ואין לי משהו חזק ממנה בחיים".
זו הקרבה שאתה שלם איתה? מה דעתך על סוגיית המשחקים בשבת?
"זה מאוד קשה, אני אדם שמאוד אוהב את הדת. אני זה שעושה את שיעורי התורה למשפחה בד"כ, אני מחנך את הילדות שלי לפי הדת וזו הקרבה לא פשוטה בכלל. משחקים בשבת? אגיד לך דבר אחד: אם הוחלט שהליגה הלאומית לא משוחקת בשבת, אז אפשר להתחיל לשחק בשעה 14:00 ואז הכול בסדר. לגבי שאר הסוגיה, אין לי דעה. יש קהל בסופו של דבר וחלק שמחים שיש משחקים בשבת וחלק שלא".
"אסור שתהיה כפייה בשום דבר, אבל אני כן חושב שאנחנו צריכים לדעת להתחבר למקורות שלנו כיהודים וכן להסתכל על השבת כדבר חשוב. אני לא יודע אם אתה יודע, אבל יש לא מעט שחקנים שהם שומרי שבת ואני מכיר שחקנים שכמוני לוקחים חדר במלון ואף אחד לא ישלם לך על זה. הלוואי שמישהו ירים את הכפפה ויזיז את המשחקים אפילו חצי שעה אחורה".
מה מגדיר אותך כמאמן?
"אני עושה הכול כדי לנצח ולא עושה הכול כדי לא להפסיד. יש הרבה שיעשו הכול רק כדי לא להפסיד, אבל אני עושה הכול כדי לנצח ובגלל זה ברעננה ראו כדורגל. אני אוהב לחץ גבוה, דורש להניע את הכדור. זה האני מאמין שלי: כדורגל שיביא אותי להישגיות ולא לבינוניות. הישגיות זה ניצחונות: צריך לעשות הכול ולא לפחד שיפטרו אותך. דווקא במשחקים הגדולים מול הפועל פ"ת ומול הפועל ת"א לחצנו".
המודל שלך?
"מאוריציו סארי, מאמן איטלקי גאון כדורגל. המודל שלקחתי ממנו זה אימון מצבי משחק. הוא לוקח מצבי משחק שעשויים לקרות, מפרק אותם לגורמים ומאמן אותם בלי סוף".
אתה יודע מה אומרים לגבי הליגה הלאומית: השנה הראשונה שלך מעצבת אותך הלאה, קובעת את הסטיגמה עליך כמה שנים קדימה.
"לא כזה חשבתי על זה, אני באמת מתרכז להביא את האני מאמין שלי. אבל יש הרבה במה שאתה אומר, אי אפשר להתעלם מזה וזו המציאות. לא אשקר: אני בשלב של למידה, אני לומד את עצמי בתוך הליגה הלאומית ואני מנסה להבין מה יותר נכון ומה פחות נכון. אני שמח שהיו לי הצעות והחזיקו ממני כמאמן שכן מתאים לליגה הלאומית. אני חושב שהיכולת שלי לנתח את המצב היא זאת שתקבע כמה רחוק אני יכול להגיע".
אתה גר ביישוב קידר, בגוש עציון. אזור קצת בעייתי.
"אני יכול להגיד לך שאני גר באחד האזורים היותר מסוכנים, ליד אבו דיס (עיירה פלסטינית), משם יוצאים לא מעט פיגועים. אני גר בסביבה שכשאני יוצא מהבית, אני ממש עובר ליד השטחים. המצב הפך להיות הרבה יותר גרוע מאז 7.10. 7.10 הכניס את כולנו לחרדות, אבל אנחנו מאוד חזקים. אגיד לך ככה: אני לא מרחם על המחבל שייכנס אלינו לישוב".
"היישוב שלנו מלא בנשק, יש אצלנו אנשי ביטחון שגרים, המשמר והאנשים הכי חזקים. אנחנו לא מפחדים, נמשיך להיות איפה שאנחנו. הפנים שלנו תמיד לשלום, דוד המלך כתב בספר תהילים: "אני שלום וכי אדבר המה מלחמה". המשמעות היא שהפנים תמיד לשלום: אנחנו אוהבי אדם ואין לנו שום דבר נגד אף אחד. אבל מי שיבוא לפגוע בנו או לנקום בנו, ייתקל בקיר בטון".