באיירן הישראלית: הגדולה של עסקת גילי ורמוט

1. החוקים של ג'ורדי. כשיואכים לב נשאל בפעם המי יודע כמה מאז תחילת המונדיאל את אותה שאלה, משהו זז בפניו. הוא שומר על קור רוח כהרגלו, אבל ניכר עליו שנמאס לו. גם התשובות חוזרות על עצמן. הוא מדבר על כמה הוא מעריך את העבודה וההצלחה של פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן, אבל בנבחרת גרמניה הסיסמא היא שהנבחרת היא הכוכב. וגווארדיולה תרם לכדורגל הגרמני, אבל מבחינתו חשובים כל 23 שחקני הסגל והאיכויות שיש לו נחוצות יותר מהעובדה שמרבית כוכביו מגיעים מאותה קבוצה.

בגמר, מעלה לב שישה שחקני באיירן בהרכב והשביעי, מריו גצה שנכנס כמחליף, מנצח לו את המשחק. ובפעם השנייה ברציפות, ארבע שנים אחרי שספרד הניפה את גביע העולם עם שבעה שחקני ברצלונה בהרכב, גווארדיולה הופך להיות שותף 'שקט' לזכייה במונדיאל.

קולו של אלי גוטמן לא נשמע השבוע בפומבי בהקשר לעסקת גילי ורמוט, אבל תהיו בטוחים שעמוק בפנים הוא מרחף מאושר. בקונסטלציה מסוימת, המאמן הלאומי יוכל לפתוח מול וויילס ובלגיה בהרכב שכולל שישה שחקני מכבי תל אביב (שרן ייני, איתן טיבי, עומרי בן הרוש, טל בן חיים, ערן זהבי וכמובן ורמוט – כולם כזכור פתחו נגד בוסניה), השוער אופיר מרציאנו וארבעה ליגיונרים בכירים: טל בן חיים (הבלם), ניר ביטון, ביברס נאתכו ועומר דמארי. כלומר, נבחרת ישראל הופכת סופית למכבי ת"א מחוזקת בשחקנים המצליחים מעבר לים. לא עוד מתיחות פנימית והשפעות חיצוניות של 'פואדים' למיניהם. שקט תעשייתי. רק גוטמן, אל תשכח לשלוח פרחים לג'ורדי קרויף.

צפו באימון הבכורה של ורמוט במכבי

כן, קרויף הוא הגווארדיולה של הכדורגל הישראלי ובמו ידיו הפך את מכבי ת"א לבאיירן מינכן בגרסת כחול לבן. הרי כל ששת השחקנים שהוזכרו הובאו על ידו. הם היו טובים, מוכשרים ולא זולים, אבל רק גדלו והתעצמו מתוך ההצלחה הקבוצתית. זו גם הגדולה האמיתית של עסקת ורמוט. יש הרבה ישראלים מוכשרים בסיטואציה בעייתית בקריירה, אבל קרויף הביא את השחקן החם ועל אף שכל הליגה מנסה לחקות אותו, הוא נשאר צעד אחד לפני כולם. כאילו אומר ליריביו: תביאו אתם את שכטר, עטר, בוזגלו וארבייטמן, אבל אני אמשיך לשלוט בנבחרת ולמשוך אליי את העילית שבעילית.

המעבר של ורמוט טוב לכל הצדדים. השחקן עצמו כבר הוכיח בעבר שהוא פורח כשמסביבו יש כישרון ולא כל לחץ ההנהגה מוטל על כתפיו. להיפך, לצהובים יש כל כך הרבה אופציות ו-ורמוט יוכל לקחת את הזמן להתאקלם ולא יידרש להביא קבלות באופן מיידי, בדיוק כמו שקרה עם הגעת זהבי לפני שנתיים. הוא לא יוכל לצפות ל-90 דקות אוטומטיות מדי שבוע, זו פריבליגיה ששמורה רק ל-EZ7 (היחיד משחקני ההתקפה בצהוב שיש לו יותר דקות העונה מוורמוט), אבל המעבר מבטיח לו התמודדות על תארים וחיזוק מעמדו בנבחרת.

בן בסט. אחד מהנפגעים העיקריים מהגעתו של ורמוט (רדאד ג´בארה)

ומבחינה קבוצתית? התחרות תהפוך קשה יותר, דור מיכה ועדן בן בסט ייפגעו, ראדה פריצה וברק בדש, שלא בתוכניות לעונה הבאה, ייעלמו מהרוטציה, אבל המהלך הזה הוא נוקאאוט לא רק ליריבה האדומה המדממת אלא לכל הליגה. שובר שוויון במאבק האליפות שגם כך נראה שעומד להיסגר בשבועות הקרובים. באיירן כבר אמרנו?

2. הפספוס של הפועל. ואם העסקה תזרז את ענייני המכירה בהפועל תל אביב, הרי שגם האדומים הרוויחו. הפועל זקוקה לבעלים יחיד. לא עמותה, לא בעלי מניות, בטח לא חיים רמון אלא 100 אחוז בידיים של גוף אחד. ולצורך העניין זה לא כל כך משנה כמה עשיר הוא. רק כשזה יקרה והקבוצה תתנקה ניהולית, אפשר יהיה לדבר שם על בנייה מחדש.

האוהדים שמרגישים נבגדים צריכים להבין שלמועדון לא הייתה ברירה. במתכונת הנוכחית, להפועל ת"א אין זכות קיום וכדי להשתקם, צריך לפעמים להגיע לשפל המדרגה. הפועל הגיעה לשם כי עסקת ורמוט דחפה את כל המעורבים לקצה גבול הסיבולת.

ורמוט חותם במכבי. בלעדיו הפועל היא קבוצת תחתית (הרשמי של מכבי ת"א)

בלי ורמוט, הפועל היא קבוצת תחתית לכל דבר שאין לה כמעט שום נכס משמעותי לטווח ארוך. לפני הדרבי, אלי כהן טען שזו ההזדמנות של שחקנים אלמונים להתעלות ולקחת אחריות. המצב הפך עכשיו קריטי עוד יותר. כדי לשרוד, האדומים יהיו חייבים התעוררות כללית, שמתחילה בהבנה שהמטרות השתנו וצריך להסתכל קודם כל למטה.

אחד האנשים שיכולים לעשות את השינוי הוא ישראל זגורי שייכנס לנעליים של מספר 14 במרכז השדה. זגורי הוא האכזבה המקצועית של העונה באדום. המספרים שהביא בעונה שעברה מפרידים בין הקבוצה למקום בפאתי הפלייאוף העליון. זגורי הוא מהבודדים בסגל שחווה מאבקי הישרדות ומבין תחתית, הוא ירד עם הפועל רמת גן, שכוכביה התפזרו לכל עבר. אבל הפועל היא לא ר"ג. וכתם ירידה כזה לא יורד כל כך מהר.

ישראל זגורי. ייכנס לנעלים הגדולות של גילי? (יניב גונן)

גם האוהדים האדומים יהיו חייבים להפנים את המצב במהרה, להתגייס לטובת הקבוצה וגם לרדת מבן רייכרט. במצב של הפועל, היא זקוקה לכל עזרה אפשרית. רייכרט ילד חוצפן ומוכשר, אגרסיבי ומלא חוכמת משחק. המעבר לאלופה היה מוקדם מדי.

בגיל 20, אחרי עונה אחת בליגת העל, אסור היה לו לוותר על דקות המשחק. אלא שלמידות של האדומים רייכרט תפור. קחו מועדון גדול בצרות עם בור גדול בעמדת הקשר המרכזי ותחברו אותו לשחקן שרק מחפש להתפוצץ ועוד אחד שאהד את אותו מועדון כילד. מה קיבלתם? קפטן לעתיד. רייכרט היה צריך להגיע להפועל לחמש שנים והאדומים היו צריכים להתעקש שזה יקרה. זה הפספוס היחיד שלהם מעסקת ורמוט.

אימון הפועל. קפטן אדום בפוטנצייה

3. אנגליה בישראל. היום האחרון של חלון ההעברות הישראלי היה מטורף והתעלה אפילו על מקבילו האירופי שחל 24 שעות מוקדם יותר. דרמה רדפה דרמה, עסקאות גדולות ומפתיעות נסגרו, אחרות נפלו, טריידים, אקשן עד הדקה האחרונה, 13 מ-14 קבוצות צירפו שחקן ביום האחרון. דיברנו על זה בשבוע שעבר, הגוטמניזציה הציפה את השוק וגרמה לגדולות לשחרר עודפים, הליגה הצפופה והקרב על המקום הרביעי הכניסו את כל השאר לטירוף של החתמות. התוצאה? דד ליין דיי כמו שכל חובב כדורגל אוהב. כמו באנגליה.

עכשיו הזמן לחלק פרסים. פרס ההעברה ההזויה של ינואר הולך ליעקב שחר. האיש שפעם לא היה מוכן לשמוע על זרים ותיקים, החתים בלם בן 35 לחצי עונה. אברהם פאס הוא שחקן מצוין שהוכיח את עצמו בליגת העל, רק שהמחשבה שהוא זה שיעשה את ההבדל בין פלייאוף עליון לתחתון מלמדת על גודל הכישלון המקצועי בירוק העונה.

יעקב שחר ובנו. פרס ההעברה ההזויה שייך לירוקים (רדאד ג´בארה)

מחיפה היה אפשר לצפות למחשבה לטווח ארוך כמו בהחתמת אלירן עטר ואיתי שכטר. בפועל, הירוקים ויתרו העונה על סארי פלאח ומתן אוחיון וכבר היו מוכנים להוציא את דקל קינן לפנסיה מוקדמת. כך שבלי קשר להצלחה של פאס עד סוף העונה, בקיץ יצטרכו שם להביא שוב שני בלמים.

פרס המצטיינת של ינואר הולך להפועל פתח תקווה. גם בלי דרור קשטן כמנהל מקצועי, הכחולים עשו מהלכים מבריקים של הרגע האחרון עם הצירופים של בן בן יאיר, דור ז'אן, גל אראל, בן תורג'מן וגאל אטוק. עידן בר און קיבל כל מה שהיה חסר לו. עוד מימד של מהירות וטכניקה לחלק הקדמי, עומק לספסל, קשר אחורי מאסיבי שיעזור ללירוי צעירי ומגן שמאלי טבעי אמיתי. עכשיו אין תירוצים. בסגל הנוכחי, הקבוצה שלו צריכה להישאר בליגה.

עידן בראון. קיבל ארגז כלים משמעותי בחלון, מעכשיו אין תירוצים (רדאד ג´בארה)

4. השדרוג של סילבס. הפועל רעננה ספגה העונה 15 שערי ליגה בלבד, ממוצע ספיגה מדהים של 0.75 למשחק, שני רק למוליכה מכבי ת"א. רק שרעננה עשתה את זה עם דניאל ליפשיץ, שוער מחליף, בין הקורות, ובלי יותר מדי שמות נוצצים.

הקבוצה של חיים סילבס עומדת לעשות היסטוריה. כי מאז הקמת ליגת העל, מעולם לא סיימה קבוצה עם ממוצע ספיגה כה נמוך מתחת למקום השלישי. ההצלחה הפנומנלית של רעננה היא מסר לכל הליגה ובמיוחד לקבוצה ממתחם חודרוב: שמות וכסף לא תמיד מהווים תחליף לרוח קבוצתית, עמידה נכונה ועבודה טקטית של מאמן.

ליפשיץ. שני למכבי ת"א (רדאד ג´בארה)

סוד ההצלחה של סילבס הוא מיקסום הנקודות החזקות של הסגל שלו. הוא לא מנסה להרים קבוצה הרפתקנית או סופר אטרקטיבית, אלא לגבש סגל שיעשה חיים קשים לכל יריבה. אין ספק שברעננה למדו את הלקח מהקדנציה הקודמת בליגת העל.

בעונת 2009/10 הקבוצה ירדה ליגה עם ממוצע ספיגה של 1.65 למשחק, אשתקד תחת מנחם קורצקי לשרונים הייתה את ההגנה החמישית בטיבה בליגה עם 1.21 שערי חובה למשחק. סילבס לקח את העסק צעד קדימה. מדובר בטקטיקן בחסד עם עתיד מבריק בכדורגל הישראלי. הוא רק יצטרך ללמוד את הלקח מפיטורי קורצקי – לא כל מה שעובד ברעננה בלי לחץ וציפיות מתאים למועדונים גדולים יותר.

חיים סילבס. קרוב לעשות היסטוריה (יניב גונן)

5. במחזור ה-21 בעונה שעברה. מכבי ת"א ניצחה 1:3 את הפועל ב"ש במשחק העונה, פתחה פער שש נקודות ולמעשה סגרה את סיפור האליפות. קריית שמונה גברה 0:2 על הפועל חיפה והחלה במסע ההסתערות שלה לעבר המקום השלישי.

האופוריה במכבי חיפה הייתה בשיאה אחרי ניצחון שלישי רצוף, 1:3 על רעננה. דדי בן דיין נתן לסכנין 0:1 דרמטי ברמת השרון וגם אשדוד כבשה פעמיים בדקות האחרון כדי לנצח 0:2 את מכבי פתח תקווה. בני יהודה ובית"ר ירושלים נפרדו ללא שערים ואילו הפועל ת"א איבדה יתרון והפסידה 2:1 להפועל עכו.

6. קטנות לשבת:
הפועל תל אביב - הפועל רעננה:
האדומים ללא ניצחון ב-2015, הקבוצה מהשרון לא ספגה שער ליגה 454 דקות, אבל מעולם לא ניצחה את הפועל ת"א.
במשפט: משחק שיקבע את המשך העונה של הפועל תל אביב. הרבה יותר חשוב מהדרבי.

אלי כהן. משחק הרבה יותר חשוב מהדרבי (חגי ניזרי)

עירוני קריית שמונה - הפועל פתח תקווה:
התוצאה 1:3 לקריית שמונה הושגה בשלושה מחמשת המשחקים האחרונים בין הקבוצות.
במשפט: רק כשהעונה החלה לברוח לאיזי שרצקי הוא השתכנע להביא חיזוק. מאוחר מדי?
מכבי פתח תקווה - בני סכנין:
בשישה משבעת משחקי הליגה האחרונים בין השתיים הקבוצה הביתית לא ניצחה.
במשפט: קאסום בעכו, קנדיל ואבו סלאח סופסלו ועם הבאת קאצ'ובה ועטאא, גם מעמדו של חלאיילה מתערער. אלי כהן יצא למלחמה שאיש לא ניצחה בה לפניו נגד שחקני הבית.
מ.ס אשדוד - הפועל באר שבע:
הקבוצה מעיר הנמל לא ניצחה את יריבתה בכל המסגרות מאז נובמבר 2011, אז 0:2 משערים של בוטבול ואמברוז.

מאור בוזגלו. ישמרו על המאזן מול אשדוד? (חגי ניזרי)