ביום שבו ישראל חוגגת את עצמאותה, ספיר ברמן חוגגת עצמאות אישית מהסוג הכי עמוק שיש. ארבע שנים פלוס שבוע מאז אותה מסיבת עיתונאים בה יצאה מהארון, היא מתיישבת לראיון חשוף, פתוח ונוקב במסגרת פודקאסט ‘שיחת היום’ של ONE יחד עם גידי ליפקין ולי נוף גזית, במיוחד ליום העצמאות.
מי שנכנסה להיסטוריה כשופטת הטרנסג’נדרית הראשונה בליגת העל, מדברת בגילוי לב על הרגעים הקשים וההחלטה האמיצה לעבור שינוי תוך כדי קריירה פעילה.
ברמן, שמועמדת לתואר שופטת העונה של ONE, מדברת על הרגע שבו כמעט ויתרה על הכדורגל, וגם על התמיכה מההורים, השינוי שעברה, ההתמודדות עם הסטיגמות והמחיר האישי של להיות מי שהיא באמת – גם מול קהל, מצלמות וטוקבקים.
אבל מעבר לכל אלה, זו שיחה על חופש פנימי, על אומץ לעמוד מול עצמך – ועל אהבה: מהמשפחה, מהקהל, ומהחיים החדשים שהיא בונה, רגע לפני עוד קפיצה קדימה, אולי גם על הבמה הבינלאומית. כי בסופו של דבר, ספיר ברמן לא רק שופטת – היא גם סמל של שינוי.
האזינו לפודקאסט:
שלום ספיר.
"אני מתרגשת להיות כאן. תודה על המילים הללו".
ספיר, את מועמדת לשופטת העונה בטקס נבחרי העונה שלנו ב-ONE. אחרי כמה שנים שהפכת לסיפור, רצינו לדבר איתך על התחושות שלך היום.
"התחושות מהתחלה היו כאלה שנתנו לי להיות. זה מהרגע הראשון שסיפרתי להורים, ואחרי זה שסיפרתי לבית השני שלי שזה איגוד השופטים. היה לי חשש גדול לספר להם, לחברים השופטים וליריב טפר, מנכ”ל האיגוד. אחרי שהצגתי את מי שאני, היה מקום מאוד מקבל ונוח. מאוד ביתי. זה החלום שלי".
ספיר ברמן מתארחת בפודקאסט ליום העצמאות (פרטי)הופתעת מכך?
"הייתי בטוחה שדרכי כשופטת כדורגל שלוקחת חלק בספורט הישראלי, נגמרה. לא ראיתי ייצוג להט”בי ולא ייצוג טרנסי כמובן בכדורגל, אז מבחינתי זה לא יכול היה לקרות".
לפני שיצאת וסיפרת, החלטת שאת עושה את זה לא משנה מה יקרה למרות ההשלכות?
"אמרתי לעצמי שכן, ‘אני הולכת לספר להם’, אבל בו זמנית ידעתי בתוך תוכי שמה שיקרה זה שיענו לי: ‘ספיר, דרכינו כאן נפרדות. זה גדול עלינו ואנחנו לא יודעים להכיל את זה”.
סמל של שינוי. ספיר ברמן (עמרי שטיין)אני זוכר שפרסמתי שיש שופט שהודיע שהוא מתחיל תהליך לשינוי מין, אבל לא העמקתי את הידיעה מפן השמירה על הכבוד האישי, וקיבלתי טלפונים על כך שיש ממש סערה. השופטים לא ידעו איך לאכול את זה, אפילו צחקו על זה בהתחלה. לקחת בחשבון שיכולים להיפרד ממך, אבל עדיין היית שלמה עם מי שאת ועברת את התהליך עם עצמך.
"מה שגרם לי להגיע לשלמות זו התמיכה מההורים, מאחי ומהחברים. אני זוכרת שפרסמת שעוד לא סיפרתי לכולם".
“חששתי מזה שלא תהיה לי קרקע יציבה בבית”
חששת מהתגובה של ההורים לפני שסיפרת להם?
"חששתי מזה שלא תהיה לי קרקע יציבה. צריך להבהיר שהתגובה יכולה להיות מנעד רחב מאוד ולא פשוט כן או לא. אני לא מחדשת שהורים נותנים לילדים שלהם תמיכה רגשית, בית, תמיכה כלכלית, מקום לישון, אוכל וכו’. הגעתי למקום שאני יודעת שאם ההורים שלי מקבלים אותי ומגבים אותי אז אני יכולה לעמוד בפני הכל".
"הייתי בטוחה שדרכי כשופטת נגמרה". ספיר ברמן (חג'אג' רחאל)מה ההורים שלך עושים בחיים?
"אבא שלי עובד בחברת חשמל, אמא בקופת חולים. אח שלי קטן ממני בחמש שנים וניסה גם קצת להיות שופט כדורגל, אבל מהר מאוד הוא החליט שזה לא בשבילו והשאיר את זה לי (צוחקת)”.
והם לא הרגישו לפני כן שיש לך נטיות מסוימות? משפחות נוטות להרגיש דברים מן הסוג הזה.
"כמי שהסתירה את זה כל כך הרבה שנים, זיהיתי איך אני יכולה להסתיר את זה טוב יותר. הייתי ספורטאית לא רעה, כשופטת כדורגל אני בסדר גמור, וכשחקנית אני כנראה נהדרת. היום תודה לאל אני כבר ארבע שנים חיה עם עצמי בשלמות ונהנית ממה שיש לחיים לתת. והכל התחיל בשלמות הזאת שקיבלתי מההורים שלי בווידוי בפניהם".
"חיה עם עצמי בשלמות". ספיר ברמן (חגי מיכאלי)יש נקודת זמן שהבנת שאת מרגישה את זה? בגיל מסוים?
"זה מאוד דינמי. אני מדברת על זה הרבה בהרצאות שלי ואני מסבירה שבגיל חמש עלתה השאלה למה לאמהות יש עקבים ולאבות יש נעליים שטוחות למשל וחשבתי על הרגע שבו אוכל להראות את הצדדים הנשיים שבי. הבנתי שעדיף לי שלא להראות את זה כי יהיו לזה השלכות. ואלה היו שנות ה-90, להראות סממנים נשיים זה בעייתי.
"כל הזמן בער בי לחפש ולגלות. כשנכנס האינטרנט התחלתי לחקור ולהבין מה קורה איתי ביחס לאחרים. והתהליך הזה כל הזמן בער בי. משם תוך חמש-שש שנים הבנתי מי אני ובתקופת הקורונה יצאתי מהארון.
“בגל השלישי של הקורונה יצאתי מהבית והרגשתי שהכל כבד עליי ואני לא רוצה לחיות את החיים כמו שהם כרגע. הרגשתי שאם אני לא מספרת עכשיו את מי שאני אז אני אתפוצץ. שמתי סטופ לזה והלכתי לדבר עם ההורים".
בשיחה הזו מה מתחולל? יש דמעות?
"בוודאי. השיחה הזאת מנפצת את כל החלומות והאשליות שיש להורים מהילד או הילדה שלהם. ומן הצד השני יש תחושה שצריך לא לאכזב את ההורים וצריך לרצות ולכבד אותם על מה שהם נתנו לי. הפחד בשיחה הוא שהם יתאכזבו ממני ולא יבינו שאין לי שליטה על זה וכך נולדתי. יש פער שבעזרת חיבוק והקשבה הוא פשוט נעלם. אני אומרת להורים, חברים, אנשי מקצוע - לנקוט ביותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה, זה מביא הרבה יותר לחיבור".
"בגל השלישי של הקורונה יצאתי מהבית והרגשתי שהכל כבד עליי". ספיר ברמן (ראובן שוורץ)אני רוצה לקחת אותך לעניין של איגוד השופטים. אמרו לך בשיחה אחרי אחד המשחקים הראשונים ששפטת עוד לפני השינוי: “שפטת כמו אישה”. כמה זה הפריע לך?
"אני לא זוכרת אם זה נאמר בדיוק כך. היום בדיעבד זה נשמע כאילו הוא איבחן אותי וידע לנפש ליבי עוד לפני שהבאתי את זה לפתחו של עולם. הייתה דרישה מוצדקת של איגוד השופטים להיות יותר נוקשה ואסרטיבית על המגרש. המקום הזה שבי הוא די נסתר וזאת לא מי שאני. אחרי שיצאתי מהארון, הדרך שלי לבטא את עצמי על המגרש מביאה את ההלימה בין המקום של האישה למקום המכיל. אני יודעת להיות אסרטיבית למול החזות הנשית".
מה עבר לך בראש אחרי האמירה הזו?
"אני לא זוכרת טוב את השיחה, אבל אני יכולה לתאר לעצמי כי חוויתי הרבה דברים בחיים. אני לא מייחסת לזה יותר מידי חשיבות. אם אני צריכה לשחק את המשחק כדי להשיג את המטרה אז אין לי בעיה עם זה. בחדרי חדרים הבנתי שאם רואים משהו שאני מסתירה אז אולי כדאי לספר".
את זוכרת את השיחה שלך באיגוד השופטים? איך זה הרגיש?
"אני זוכרת הרבה זיעה. ישבתי בחדר ממוזג, אבל הייתי ממש ממש לחוצה. אני זוכרת שדיברתי לקראתה עם אח שלי על מה עשוי לקרות. הרצנו את כל התסריטים. יריב (טפר, מנכ"ל איגוד השופטים, ל.נ.ג) חיבק אותי ואמר לי שהוא רואה אותי כמו אבא. קודם כל הוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות, אבל הדבר הראשון שהוא הצהיר זה ‘את איתנו’ וכאן הבנתי שאני ממשיכה. זה התסריט הכי חשוב מהכל".
היו תגובות יותר קשות? מצד שחקנים, קולגות או אוהדים? משהו שזכור לך?
"באותה תקופה היו תגובות על כל הרצף, מהמפרגנות ועד המעליבות. עד היום יש פנייה בלשון לא נכונה ואמירות מקוממות. 26 שנים התעכבתי על הדברים הלא טובים בחיים. נוצר בי סינון כל כך חזק שמטהר רק את מה שטוב ומה שמועיל לי. כמובן שאני מקבלת ביקורת ופידבק לא טוב. אבל אני שואפת למצב שאני שואבת רק את מה שמועיל לי. בהתחלה הייתה לי הפתעה כשכולם קיבלו אותי, הדמויות המרכזיות".
ספיר ברמן עם ערן זהבי ואקווה אשטה (אורן בן חקון)אני זוכרת שבמשחק הראשון הייתה ציפייה לראות איך האוהדים יגיבו. באחד המשחקים הראשונים אחרי. את זוכרת את זה?
"האוהדים תורמים הרבה למשחק. כל הרעש הזה מרים את האווירה. אנחנו כשופטים כאיגוד ואני בפרט לא לוקחים בחשבון את הדבר הזה. תמיד יהיה את אלו שמאוכזבים ולא יאהבו את השיפוט. עכשיו זה על הפן המגדרי ועל החיים האישיים שלי? אוקיי. אין לי שליטה על מה שאחרים יגידו. מה שהיה חשוב לי זה על המגרש. שם קיבלתי יופי של הכרה".
“גם לפני כן ראו בי דברים שלא באים בהלימה עם התכונות הגבריות”
לפני השינוי, כשעוד היית שגיא, היית שופטת בינונית ולא מבריקה. היום הפכת להיות מובילה וכזו שהשחקנים נותנים לה כבוד וחשבון. את יודעת להעביר את המשחקים בצורה מצוינת ונותנת למשחק לזרום. היה משחק שהוצאת להלדר לופס מהפועל ב”ש כרטיס, מול שופט אחר הוא ישר היה משתגע ומולך זה לא קרה. הפכת להיות משהו אחר ממה שהיית. בחיים הקודמים אני לא יודע אם היית מגיעה כל כך רחוק.
"אנחנו לא מזכירים את השם ההוא יותר. אני אתחיל מזה שאני לא חושבת שהייתי שופטת בינונית. הייתי צעירה ומתחילה יחסית. עצם זה שהגעתי לליגת העל עוד לפני היציאה מהארון, מעיד שהייתי בסדר. פה באמת נוצרה איזשהי הפיכה. זה שאני סוף סוף שלמה עם עצמי עזר לי להביא את הדרך האישית שלי בנוסף למראה שלי. הצעד האמיץ שעשיתי במסיבת עיתונאים מול כל מהצלמות מראה מי אני. גם השחקנים רוחשים לי כבוד, גם מצד השחקנים הזרים ששמעו על הסיפור לפני שהתחילו לשחק בארץ. יותר קל לי היום".
את גם לא מנסה לגנוב את ההצגה כמו שופטים אחרים.
"אני חייבת לחדד שאף שופט לא בא לגנוב את ההצגה. יש ימים יותר טובים וימים פחות טובים".
הסטייל שלך בסוף הוא שונה משל אחרים. אולי בגלל זה השחקנים נזהרים לבוא אלייך בטענות.
"אבל עדיין כשאני אחליט לשרוק משהו לא נכון כמו פנדל למשל, יהיו מחאות בפני ואכזבה".
ספיר ברמן לצד יריב טפר במסע"ת ההיא (רדאד ג'בארה)אולי יש לך פחות אגו גברי ויותר אינטליגנציה רגשית, וזה מה שמאפשר לך לשלוט בצורה אחרת. היית בשני המקומות ואת כנראה יודעת מה ההבדל שאני מכוונת אליו.
"אני אגיד לך את האמת, שגם לפני כן ראו בי דברים שלא באים בהלימה עם התכונות הגבריות. יש לנו מספיק שופטים בליגת העל שיש להם אינטליגנציה רגשית, והאגו אצלם לא גבוה, אלה סגנונות שיפוט. מה שיפה בשיפוט זה שלכל אחד יש אג’נדה משלו, אבל יש גורם מקשר שהוא חוקת הכדורגל, הקריטריונים והדרישות של הוועדה המקצועית. מי שנע מעבר לקווים מחזירים אותו מאוד מהר למקום. כשאני מביאה סגנון שהוא לא מתאים כמו רכות או יותר מדי חיוכים, מחזירים אותי לתלם".
אם אני מחזירה אותך למשחק ההוא של הפועל חיפה מול בית”ר ירושלים, זה היה המשחק הראשון שלך אחרי היציאה מהארון. הייתה תחושה של אדישות ממך. מה עובר לך בראש, זו הייתה היסטוריה לצד היסטריה.
"האמת היא שאני אשים את האוהדים בצד כי שופטים לא מתייחסים לכך. מה שכן זה איך השחקנים יגיבו, או איך יגיבו לי בשמע. או באיזה לשון פנייה או שם יפנו אליי. היום אני יכולה להגיד שכולם פונים אליי כנקבה. בהתחלה אמרתי שבכדורגל אין מגדר ומה שחשוב זו היכולת הטובה של השופטים ואם אני אתעסק בזה ואאבד מהריכוז, זה יפגע בשטף של המשחק ובסופו של דבר גם בי מבחינה מקצועית.
"רצתי הביתה לראות את המשחק כדי לשמוע גם איך התקשורת תתייחס אליי. הייתה התרגשות גדולה. מבחינת חדר ההלבשה, אנחנו בחדר הלבשה אחד. כל אחד יודע לשמור על הפרטיות ומשתמשים בחדר ההלבשה בזמנים שונים".
יש הומור ביניכם?
"יש אבל אני אשמור אותו רק לנו. יש לנו פלייליסט, יש לנו זון ותדרוכים. זה נראה על פניו קליל, אבל עם רגע קבלת השיבוץ נפתחת ההכנה ומתחילים בעבודה עד השריקה של פתיחת המשחק והשריקה האחרונה פלוס הניתוח לאחר מכן, זה לא מפסיק".
"יש הומור בין הצוות". ספיר ברמן (אורן בן חקון)מה כוללת תוכנית העבודה?
"קודם תכנון האימונים. בעת קבלת השיבוץ אני יודעת באיזה יום אני שופטת, ומתחילה לתכנן את האימונים שלי - מה יביא אותי לביצוע הטוב ביותר, מתכוננת בווידאו וייעוץ עם שופטים אחרים ששפטו את הקבוצות האלו. חשוב להכיר את הסגנון של הקבוצה, למשל: אם יש לקבוצה מסוימת מיד עם הפתיחה טקטיקה של לחץ גבוה, זה משהו שאנחנו כשופטים חייבים להכיר".
כמו הפועל ב"ש, ואני לא מצפה שתגיבי. אז את רוצה בעצם להכיר את השחקנים המרכזיים שיכולים להיות בעייתיים ולהכין את עצמך לכך מראש?
"לצפות את הבלתי צפוי זה אחד המשפטים שרכשתי לעצמי מהרגע שהתחלתי לשפוט".
יש לך שופט כלשהו שהוא מודל לחיקוי?
"אחד השופטים שהוא צעיר ואני נושאת אליו עיניים הוא לטקסייה הצרפתי ששפט את ארסנל נגד ריאל מדריד בגלל הקור רוח, הסימונים וקריאת המשחק שלו. יש מצבים שמלמדים אותנו שתוך כדי משחק זה מצב מת - אם בלם מחזיק כדור, צריך להסתכל לצדדים ולנסות לזהות דברים אחרים כשאין ממש לחץ סביב שחקן שמחזיק כדור. הוא עושה את זה מדהים. כמובן גם סטפני פראפר (הצרפתיה , ל.נ.ג) שהיא מודל לחיקוי כי היא הצליחה להשיג משהו שאני חולמת עליו. היא שפטה במונדיאל, היא עוברת את מבחני כושר של הגברים".
עשית היסטוריה כששפטת בטורניר בינלאומי מתחת לגיל 17 של נערות בצפון אירלנד. עד איפה את יכולה להגיע, מה השאיפות שלך?
"האמת שהחלום של לקבל את הקידום ולהיות שופטת בינלאומית, זה חלום באותה מידה של יריב טפר וארגון השופטים. בחורף שעבר בגלל המצב בארץ אמרו לי שרצו השנה לשלוח אותי, אבל זה לא מתאפשר. הוא הכניס אותי לתוך זה ודחפו לקבל אישור מפיפ"א. לא היה ברור אם הם יסכימו, כי פרסומים זה יפה".
"מודל לחיקוי". סטפני פראפר עם אלברו מוראטה (רויטרס)כרגע את יכולה לשפוט רק נשים ולא גברים (במשחקים בינלאומיים). זה עוד יכול להשתנות?
"בוודאי, זה קשור לכושר גופני, ביצועים ו-ותק. כרגע מה שחשוב לי זה לבסס את עצמי כי אני בתחילתו של מסע ארוך, לפניי עוד 15 שנים, לפני חודש וחצי עשיתי את הצעד הראשון ולאחר מכן קיבלתי להיות שופטת רביעית של מריה (גלקוב), שהלוואי ותגיע לליגה הלאומית ונהיה יחד כוח בכיר".
לא הרבה שופטות הצטרפו בעקבותייך. יש לך מסר לנשים שמתעניינות בכך?
"הייתי רוצה להגיד שהערכים שספורט מעניק הם הכרת הגוף, הכרת עצמך ואת היכולות, להכיר את ההצלחה והכישלון שהחיים אולי לא מביאים כי על המגרש הכל קורה באקסטרים. ההתפתחות היא מאוד הוליסטית, יש המון ניהול בשיפוט. הייתי רוצה לראות הרבה יותר נשים ונערות בתחום".
שופט ושופטת עוברים מסע לא קל מול קללות, מכות ואנחנו רואים מה קורה בבית הדין כל שבוע. ילדים קטנים באים לתקוף שופט. עד שמגיעים לטופ זה מסע ייסורים.
"זה מה שעברתי. צריך אורח רוח ולהבין שכל מסע מתחיל בצעד הראשון שלו. השאיפה היא לדעת להתחזק גם מהרגעים שהם לא נעימים. מצד אחד זה לא צריך להיות ככה וילדים לא צריכים להרביץ, מאמנים לא צריכים לקלל ולא הורים מהיציע. צריך לקחת אחריות. לשופטות אני אומרת: ‘תגיעו ותעברו את החתחתים האלו’".
אני רוצה להחזיר אותך לסוג של משבר שעברת. אחרי שקיבלו אותך משהו קרה לך ברמת הכושר, ומלהיות שופטת מבטיחה ירדת לליגה הלאומית ולא עברת את מבחני הכושר. מה קורה ברגעים הללו?
"באותה תקופה התחושות היו לא טובות. איכזבתי את עצמי ואת מי שתמך בי ונתן לי את הגב, הרגשתי שאני לא מצליחה להחזיר. בסרט מתמקדים בנושא הזה: ‘האם היא יכולה לשלב בין העולמות?’. בתחילת התהליך התחלתי לקחת הורמונים שמחלישים את הטסטוסטרון ומגבירים את האסטרוגן. להורמון הזכרי יש מעלות לספורטאים, ואני החלשתי אותו לרמה שהוא כמעט ולא קיים.
"צריך לקחת אחריות". ספיר ברמן (אסי ממן)“עם אסטרוגן אני נהנית מהתחושה, אבל אני עולה במשקל, ומנסה להתמודד עם משהו שאני לא רגילה ותמיד עברתי מבחני כושר. מנטלית כספורטאית אני קורסת מנטלית, כי אני יודעת שאני מצליחה, אבל ברגע הזה לא. הפער בין מה שקורה בראש לבין הגוף הוא גדול. מה שאהבתי ואני מעריכה זה שלצד התמיכה מההורים, מהמשפחה ומאשתי, בוועדה המקצועית ניסו למצוא את הפתרון הטוב ביותר כדי שאני לא אצא מהלופ. המקום של לא להיות על המגרש בכושר משחק הוא נורא".
"היה רגע שהרגשתי שאני מאבדת את היכולת"
היה שלב שהרגשת שאת מאבדת את היכולת?
"כן. היה רגע שראיתי שאני רחוקה מהכדור וזה לא טוב. הרגשתי שהכושר בוגד בי. לירן וקסברגר אמר לי: ‘תעשי את מבחן הכושר של הליגה הלאומית ותישארי שם כדי לא לצאת מהלופ עד שתחזרי לתלם’. כל מסע מתחיל באיזשהו צעד. אחרי הליגה הלאומית לא ידעתי לאן זה ממשיך, ביוני-יולי נכשלתי במועד א’ ואז רואים בסרט (שעשו על ברמן, ל.נ.ג.) מה היה בהמשך".
ומה עבר עלייך בהכנה למבחן השני?
"הצלחתי לגשר על הפער בסגנון הריצה, מנטליות וחשיבה על התגברות על המכשול שיצרתי לעצמי. הרוב הגדול היה פסיכולוגי. ברמה הפיזית השופטים מטורפים. אנחנו שבע פעמים בשבוע מתאמנים על גמישות ויסודות, אימוני ריצה ועוד. מה שאני עושה שווה ערך למה ששופטים נדרשים לעשות. אני לא מרגישה שאני שונה, אלא שווה בת שווים. ההתייחסות לניתוח קליפים נגיד - דעתי היא דעה של כל שופט אחר".
האם את עובדת עם פסיכולוג צמוד?
"יש לי את הפסיכולוגית שלי שהיא הבסיס למה שאני פורקת, דברים שלא קשורים לכדורגל, ויש לנו את פסיכולוג הספורט של האיגוד, רועי סמואל, שאנחנו מדברים איתו".
"יש לי את הפסיכולוגית שלי ויש את פסיכולוג הספורט של האיגוד". ספיר ברמן (עמרי שטיין)מצד אחד את מדברת על העתיד כשופטת, מצד שני אני מניח שאת ובר אשתך מדברות על הרחבת המשפחה.
"הרחבת המשפחה היא יתד לרגע שבו אני ארגיש שהצלחתי. כאישה ואמא. אנחנו שואפות לשלושה ילדים. יש לנו כרגע קרייסס עם הכלבה שלא נותנת לנו לישון והיא עושה לנו מיני הכנה (צוחקת).
"כטרנסית אף אחד לא מצפה שתקימי משפחה ולא שתתחתני. אני הרגשתי בהתחלה שכל עוד אני קמה בבוקר אישה, כל השאר הוא בונוס. ומאז הכל טוב לי ומתפתח לי בחיים. אני בחרתי בזה וזה לא משהו שכפו עליי או שהייתה צפייה ממני לעשות. אני בחרתי להיות אמא ולהתחתן. אני מרגישה בשלה להיות אמא”.
בר היא גם המנהלת האישית שלך. איך אתן מתנהלות בין המקצועי לאישי?
"הסינרגיה בינינו היא קוסמית. נולדנו להכיר אחת את השנייה והזיווג בינינו הוא משמיים. היא מצטיינת בניהול ושיווק, יש לה ראש כלכלי והיא יודעת להדריך ולהרצות בנושאים שהיא אוהבת, ומול זה היא מסדרת לי את הלו”ז.
“קודם כל הקרדיט לבר שהיא שומרת עליי. היא עובדת לפי - מה יוצא לספיר? מה יוצא לאיגוד השופטים? מה יוצא לקהילה הגאה ומה יוצא לחברה כולה? כשהיא מקבלת ארבע ‘כן’ על הכל אז היא מחליטה לפרסם. זה קריטי לנו, כי בלי איגוד השופטים אני רק עוד אישה טרנסית".
ספיר ברמן ובר אווסקר (אינסטגרם)מי עשתה את הצעד הראשון?
"אני התחלתי איתה. היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה. היא הייתה מנכ”לית של פרויקט ‘גילה’ למען העצמה ונראות טרנסית. היא רצתה לבוא ולהכיר לי את הזכויות שלי ולשאול אם אני רוצה להתנדב בעמותה. זה משהו שנרקם מיום ליום".
כמה את מרגישה היום מודל לחיקוי ומישהי ששואבים ממנה השראה?
"בתחילת הדרך לא הבנתי מה אני עושה. שאני אישה טרנסית על המגרש או ברחוב. היום אחרי ארבע שנים, אני מקבלת את הפידבק מהרחוב, במגרשים, מהמשפחה - שמדברים עליי במקומות עבודה שלהם. אני אוהבת את שאילת השאלות, שיש תור אחרי ההרצאות שבאים לספר לי דברים ולשאול אותי שאלות. זו הנקודה שאני אומרת ‘וואו, אני עושה פה משהו’. כמעט בכל הרצאה אני מגיעה למצב שאנשים מספרים לי סיפורים על ההשפעה שלי, שאני שיחה בסלון של אנשים".
יש כאלו שאולי גרמת להם לעשות את הצעד הזה או להתחיל בתהליך, או לצאת מהארון?
"זה קרה. חזרנו מחופשה ואני מגיעה למקום מסוים ועוצר אותי בן אדם. הוא אמר לי ‘בזכות היציאה שלך מהארון במסיבת העיתונאים, אני הצלחתי לספר למשפחה שלי שאני גיי’. נתתי לבן אדם הזה את הזכות לחיות איך שהוא רוצה, וזה דבר מדהים בעיניי".
“אף אחד באיגוד השופטים לא בא להתייעץ ואמר שמתלבט בתחום”
האם יש באיגוד השופטים עוד כאלו שמתייעצים איתך ומתלבטים בתחום?
"לא נתקלתי, ואני באמת לא יודעת. יש שופט אחד שהוא מוצהר, רועי חסן, חוץ ממנו מבחינת סטטיסטיקה אז אולי תאורטית יש. אבל אף אחד לא בא ודיבר איתי".
"זה דבר מדהים". ספיר ברמן (ראובן שוורץ)מצד אחד כולם קיבלו אותך, מצד שני במדינת ישראל לא קל למישהו מקהילת הלהט”ב. איפה זה תופס אותך?
"הסיפור שלי הוא לא הרוח. הוא סיפור קצה טוב. יש סרט עליי והרצאה שמראה שאפשר את הטוב. ילדים עדיין נזרקים מהבית, החברה לא מקבלת את החברה הטרנסית והקהילה הגאה. גם בעולם יש פשעי שנאה נגד הקהילה, שמשתמשים בנו ככלי פוליטי בשביל להסיט את השיח מהבעיות האמיתיות. לא משכירים דירות ללהט”בים, הומו וקוקסינל עדיין נחשבים כקללה.
"ביום יום בגלל שאני מפורסמת אז אנחנו פחות נתקלות במכשולים. בעיקרון הייתי צריכה להתחתן בחו”ל ולהביא ילדים זו בירוקרטיה ויש עוד מכשולים. לא מכוונים אותנו בכלל בחשיבה להבין שיש משפחה שהיא חד מינית".
יש לי תאומים ועוד ילד קטן. אני גרה בתל אביב ועשינו בריכה לילדים, ולילד שלי היה בגד ים ורוד והשכנה שאלה אותי אם זה לא נראה לי מוזר. היה לי הזוי שלמישהי בשנת 2024 זה מפריע. זה סיפור קטן מתוך תפיסה גדולה.
"צבע, מגדר, משחקים ואפילו תחושות משויכים כולם למגדרים. לכדורגל אין מגדר באותה מידה. אני פונה להורים, לאמנים ולמשפחות - תאהבו את עצמכם דבר ראשון. כשאתם רואים משהו אחר תשימו סימני שאלה, ולא סימני קריאה. יש בעולם שמונה מיליארד אנשים וכשמונה מיליארד דרכים לחיות את החיים".
"אני פעלתי באירוע הזה מתוך פזיזות ויהירות"
בעניין המקצועי, אני רוצה לקחת אותך לעולם של ה-VAR. היה את המשחק המפורסם ששפטת את בית”ר ירושלים שהוצאת לעדי יונה אדום. מה שהפתיע אותי זה ששופטי המסך לא קראו לך. גם האיגוד לא אמר משהו ספציפי על השופטים בנושא והייתה להם הודעה כללית. אני יודע שאת מייחסת חשיבות גבוהה ל-VAR, ואת יודעת שזה כלי שצריך להשתמש בו ולא להתווכח. פה פגעו בך, את יכולה לטעות, אבל ה-VAR לא גיבה אותך. לא אהבתי את ההתנהלות של האיגוד.
"קודם כל ה-VAR תורם מאוד לכדורגל ואפשר לראות את זה בנתונים. הוא נועד כדי למזער את הטעויות הקריטיות במשחק ולרוב זה קורה. אני רואה בו גלגל הצלה למשחק שלי. אם אני טועה ואין את המסך אז הטעות נשארת. אני עדיין סוחבת איתי כמו שחקני כדורגל שהחטיאו פנדל למשל או שחקני כדורסל שהחטיאו שלשה, גם עליי יושבת החלטה לא טובה שלקחתי. אני פעלתי באירוע הזה מתוך פזיזות ויהירות, חשבתי שראיתי משהו שלא היה ולרוע מזלי הייתה זווית כזו שה-VAR יכול היה לתמוך בהחלטה שלי. הייתה זווית שראו פקקים לברך וזה גם מה שתיארתי”.
"גם עליי יושבת החלטה לא טובה שלקחתי". ספיר ברמן מרחיקה את עדי יונה (חגי מיכאלי)עדי יונה לא נחשב לשחק פראי, מבחינת ההכנה שלך למשחקים. לא היה לך רגע שרצית לבקש משופטי המסך להראות לך הילוך חוזר?
"אם תהיה איזשהי סיטואציה דומה, וכמובן שאירועים לא יכולים לחזור על עצמם במדויק, יכול להיות שאני אזום כי זה מה שמצופה ממני כשופטת ראשית - לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר. זה חלק מהפרוטוקול. כמי שלא עברה את ההכשרה של ה-VAR, אני לא יכולה לבוא ולדבר בשמם".
את מתכוונת לעשות את הקורס?
"זה תלוי בוועדה המקצועית. בסך הכל שנתיים שאני באמת על המגרשים ואני ממש בהתחלה, נתנו בי הבטחה. יש ציפיות ממני שעולות ועולות ויחד איתן גם הנוקשות. כשיש אמירות טובות אז ההתרסקות יכולה להיות כואבת יותר. אלו החיים, גם התקשורת יכולה להיות מלטפת ולפעמים נושכת. אני נצמדת למי שנותן לי את הביקורת העניינית ביותר שזה איגוד השופטים".
“הייתי רוצה לשפוט את הדרבי התל אביבי ואת ברצלונה נשים”
איזה משחק היית הכי רוצה לשפוט?
"יש כמה משחקים שהם טופ. דרבי תל אביבי, דרבי ירושלמי, הקלאסיקו הישראלי בין מכבי חיפה למכבי ת”א, גמר גביע המדינה. בחו”ל - כל שיבוץ שאקבל זו עוד היסטוריה מבחינתי. כל מה שיגיע משם זה עולם ומלואו".
איזה שחקן היית הכי רוצה לשפוט?
"הייתי רוצה לשפוט את ברצלונה נשים, יש להן כדורגל אטרקטיבי. בגברים זה עוד ממש רחוק, אבל הייתי רוצה להגשים את מה שאוראל גרינפלד שפט – נבחרת אנגליה עם ג’וד בלינגהאם והארי קיין".
"הייתי רוצה לשפוט את ברצלונה". שחקניות בארסה עם גביע האלופות בעונה שעברה (רויטרס)בלי שמות, יש שחקן שאת הולכת לשפוט בשבת ואת יודעת שיהיה לך איתו טראש טוק ואת מחכה לזה?
"כמובן שכן, אבל זה נשאר מכבד. הטראש הוא לא נכון כאן, כי הוא במקום המכבד. עושים גם צחוקים וקצת סתלבט ואני מחזירה להם".
תני לנו איזה בדיחה סתם בשביל הדוגמה?
"זה קשה כי זה נשכח מהר עם הקצב המהיר של המשחק. אני בעיקר מפרגנת לשחקנים. היו שערים ששפטתי אפילו בליגה א’, היה וולה לחיבור וזה היה מדהים. אתה לוקח חלק מהטירוף הזה וזו זכות".
יש לך איזה טקס לפני משחקים, או איזה אמונה תפלה?
"כל משחק אני מאמינה שאני צריכה לעשות דברים שונה. גם בבחירת התלבושות אני מנסה לא לחזור על אותו הדבר. לשנות זה להיות מי שאת. כל הזמן להשתפר ולגדול".
עוד חמש שנים מהיום, איפה נראה את ספיר ברמן?
"אמא לשניים, כנראה עם כלב או כלבה, שופטת שביססה את המקום שלה בליגת העל ורואים אותה אחת מיני שוות ושווים שמקבלת משחקים. וואו, זה גיל 35. בתחום הבינלאומי הייתי רוצה להיות כזו שמקבלת משחקים בליגת האלופות לנשים ולעבור את מבחני הכושר של הגברים ולהיות גם שם".
"כל הזמן להשתפר". ספיר ברמן (רדאד ג'בארה)מתי את מתחילה להתכונן לכך?
"קודם כל אנסה לבסס את המקום שלי לנשים. U17 היה טורניר אחד ולאחר מכן אמשיך ל-U19 ומוקדמות ליגת האלופות לנשים. לא חסר משחקים, יש המון אפשרויות להתפתח".
"כשנציגת אופ"א פנתה אליי ואמרה: 'כל דבר, אנחנו איתך’, התחלתי לבכות"
מישהו מטעם אופ”א דיברו איתך על העתיד?
"בקורס קבלת התג פנתה אליי אחת מוועדת השופטות. היא לקחה אותי לשיחה והיא באה עם דמעות ואמרה לי: ‘כל דבר שאת מגלה, התעללות, מהשחקניות, מהצוות שלך, כל דבר שאנחנו יכולים לתת לך גב, אל תתמודדי לבד’. התחלתי לבכות ולא האמנתי לכך. זה לא באמת מה שקורה לקהילה הטרנסית או הלהט”בית. יש את המודעות ונשברו בכך המוסכמות. היא הביאה משהו שלא דמיינתי, כי פתאום הייתה אנושיות ורגש".
אחרי הסרט, תהיה סדרה בנטפליקס?
"כרגע הסרט הוא מבית קשת, בבימויו של לירן עצמור. הסרט חזק ואני חותמת על כל סצנה וסצנה. אם אנשים יראו את הסרט ויחליטו שהוא נכון להגיע לאמזון, נטפליקס ועוד, אין מאושרת כמוני".