עדיין לא יונייטד: ההחלטה הבעייתית של מכבי

1. מרטין ביין. אחרי פחות מחצי שנה בתפקיד, המנכ"ל הסקוטי מסתמן ככוכב העולה החדש בקריית שלום. כפי שפירסם הבוקר (שישי) רז אמיר ב-ONE, ביין הוא האחראי על ערב הגאלה הנוצץ, הסכם החסות עם UNICEF והיציאה למסע משחקים יוקרתי בניו יורק. אין מה להגיד, שיווקית מכבי תל אביב הפכה למותג נוצץ, מלא קלאס שכולו משדר: מקצוענות, סטנדרטים, אירופה. לפחות למראית עין, וההבדל בינה לבין מועדונים אחרים מזכיר לפעמים את ההבדל בין שחקנית קולנוע סקסית על השטיח האדום לפליטת ריאליטי בפתיחה של חנות בקניון.

ביין בא מגלזגו ריינג'רס והוא חושב כמו בריטי טיפוסי: כסף, מיתוג, אוהדים. הפעולות שלו משלימות את הניהול המקצועי של ג'ורדי קרויף, אבל בנקודה אחת הסמכויות שלהן חופפות. ההחלטה לקיים את מחנה האימונים בניו יורק בעייתית מאוד מבחינה מקצועית. ביין בוודאי חשב נכון; בתפוח הגדול קהילה יהודית ענקית ועשרות אלפי ישראלים. מכבי ת"א עשויה להרוויח ממשחקי הראווה במסע, למשוך קהל, למכור מרצ'נדייז ולהשתכשך בשמות גדולים כמו דויד וייה, פרנק למפארד וראול.

דוד וייה מוצג במלבורן (מערכת ONE)

מועדונים גדולים בעולם יוצאים מדי קיץ למסע משחקים בארצות הברית, במזרח או באוסטרליה. אבל יש הבדל מרכזי בין מכבי ת"א למנצ'סטר יונייטד, צ'לסי או ריאל מדריד. הן לא צריכות לשחק ב-15 ביולי במוקדמות ליגת האלופות. הן מעבירות את הזמן בשלב מוקדם של ההכנות, לפעמים ללא הכוכבים הגדולים שזוכים לעוד קצת מנוחה, וההכנה המשמעותית נעשית בשלב מאוחר יותר. לצהובים אין זמן אחר. גם אם פאקו יישאר והסגל לא יעבור מהפכה, מדובר במחנה בעייתי.

כי משחקים מול ניו יורק סיטי וניו יורק רד בול, שיהיו באותו זמן בשיא העונה ומעניין אם בכלל יציבו הרכב חזק, לא יכינו את הצהובים לליגה או למשחקים באירופה. לא מדובר באותו סגנון משחק של יריבות והמשחקים הללו לא יכולים לדמות את האינטנסיביות של המשך המאבקים בכל המפעלים. משחקים כאלה טובים לשואו, לקהל, למזכרות, לעסקים של מיץ' גולדהאר, לסלפי בחדר ההלבשה, אבל לא להכנה רצינית להמשך העונה.

ביין לקח החלטה כלכלית יוצאת דופן ועזר למכבי להמשיך להבדיל את עצמה מיריבותיה בארץ, להתחדש, לשנות ולשוות לעצמה תדמית סקסית ולוק יוקרתי, אבל היה מי שהיה צריך להעלות את הסוגיה המקצועית לסדר היום. ג'ורדי? פאקו? במכבי יש כוכב חדש.

2. שפל. הידעתם? השיא השלילי של הבקעות לעונה בליגת העל (מאז 1999) עומד על 24 שערים בעונה. הוא נקבע על ידי עירוני קריית שמונה בעונת הירידה שלה ב-2009 והושווה על ידי הפועל רמת גן שנתיים לאחר מכן, כמובן גם במהלך עונת ירידה. ממוצע ההבקעות הנמוך פר משחק עתיק יותר. על השיא השלילי הזה חתומה צפרירים חולון שבעונת 2000/1 כבשה 25 שערי זכות ב-38 מחזורים, 0.65 שערים למשחק. הפועל חיפה עוד יכולה העונה לנפץ את שני השיאים.

ההתקפה העלובה של האדומים סיפקה 20 שערים כאשר נותרו שלושה מחזורים לתום העונה. ממוצע ההבקעה שלה עומד על 0.66, רק מעט טוב יותר משל צפרירים המיתולוגית. כלומר, לא מדובר בחוסר מזל או סימפטום של לחץ או כל הסבר מנטלי אחר. הפועל חיפה היא אחת מקבוצות ההתקפה הגרועות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. קבוצה אנמית שמתקשה ליזום ולא יוצרת מצבים. קבוצה שנבנתה רע וזה המחיר. המספרים שלה ממש לא מקריים.

חמדי סליחי וטוסיין ריקטס. שניים מהחלוצים הכושלים של הפועל חיפה (עמרי שטיין)

שתי סיבות הובילו לנתונים המביכים: כישלון ברכש וחוסר איזון. ארבעה חלוצים זרים עברו העונה בהפועל חיפה - טוסיין ריקטס, אוסיי מאוולי, ז'רקו קוראץ' וחמדי סליחי - כולם סיפקו יחד שער אחד. לא מדובר בשחקנים רעים. הרי, סליחי וקוראץ' ירדו מ-12 שערים יחד בחצי עונה בהפועל עכו ובית"ר ירושלים לאפס מאז המעבר לאדום בינואר. כן מדובר בשחקנים עם תכונות דומות שמתקשים להפיק מעצמם כשהם משחקים יחד.

חוסר האיזון בא לידי ביטוי גם בחלוקת השערים. מהראן לאלה הבקיע מחצית מהשערים של הקבוצה. מה חוץ ממנו? שממה. אחריו ברשימה מגיעים הבלמים טאדאס קיאנסקאס וגל כהן עם שני שערים כל אחד. שחקני הקישור תרמו יחד ארבעה שערים בלבד לצד 11 בישולים, רובם ממצבים נייחים. זו תמצית הסיפור. קישור אנמי שלא מסוגל להזין את החלוצים, שחקני התקפה שדורכים אחד על השני, קבוצה שתלויה מספרית בשחקן אחד שלא מקבל עזרה, הגנה בינונית ושוער שלא מביא נקודות. ככה בדיוק יורדים ליגה. לקבוצה כזאת גם רוקי בלבואה לא יעזור.

3. הפועל חיפה לא לבד. היא משתלבת נהדר בתמונת המחזור לצד אחיותיה המכוערות. יחד הן מרכיבות את אחוות הלא ראויות. מדי שבת הן נפגשות ומתחרות מי האומללה מכולן. התחרות היחידה שבה המפסיד, מנצח. בסיום ה-0:0 השלישי ברציפות של מ.ס יהוד, סליחה אשדוד, ניר קלינגר התגאה בכך שהקבוצה שלו, שפתחה את הפלייאוף התחתון עם רביעייה מול רעננה, שוב לא ספגה. אולי בעצם רצה לומר שמצא פתרון למשבר ולהתמודדות עם מה שמסביב. משחק מבוקר, סגור, מגעיל, אגירת נקודה אחר נקודה. בסוף, זה יספיק.

שלומי דורה. לעכו מגיע להישאר בליגה (יניב גונן)

אין ספק, למאבק ההישרדות יש תוצאה צודקת אחת - הישארות של הפועל עכו. הקבוצה היחידה שנלחמת, שרוצה, שמחויבת, שנראית כמו קבוצה שנאבקת על חייה. הקאמבק של עכו מרשים, אפילו הרואי. קל להתמכר אליו ולשכוח שאיפשהו באמצע הדרך, גם בעכו הרימו ידיים ואפילו מכרו את השחקן הטוב ביותר שלהם ליריבה ישירה למאבק. גם הם לא האמינו. אם עכו תישאר בליגה, שלומי דורה ייצא המנצח גדול, אבל גם הוא יצטרך להודות ששום דבר לא היה מתאפשר ללא האומללות של היריבות.

כי האמת, פשוט קשה לדמיין ולעכל שאחת מהשלוש הללו תישאר בליגת העל. מי זו תהיה? קבוצה שאוהדיה זנחו אותה, שלא ניצחה חמישה חודשים בבית ו-12 משחקים רצופים? אולי קבוצת מושאלים חסרת לב שקורסת שוב ושוב מול הקהל הביתי או שמא קבוצת ההתקפה האנמית עם הבעלים ההזוי שפתאום נעמד בפרונט. תודו שזה קצת מרגיש כמו גרסה גרועה במיוחד לקוסם מארץ עוץ.

4. גמר הגביע. מחאת תלמידי התיכון שנורא רצו להגיע לסמי עופר, אבל ייאלצו להסתפק בפתרון משוואות בבגרות במתמטיקה המחישה את מה שבעצם כולנו יודעים – היעדר תרבות ספורט. במשרד החינוך בכלל לא רואים בנושא כבעיה. מועד הבחינה נקבע ושום משחק כדורגל לא יזיז אותו. בהתאחדות מסבירים שבשום אופן לא היו יכולים לרצות את כולם, המועדים הפנויים מצומצמים וכל תאריך היה מהווה בעיה למישהו אחר. אפילו מודים שם שקיבלו בזמנו בקשה ממכבי ת"א לא לקיים את משחקי חצי הגמר במועד כדי שלא יתנגשו עם משחק מספר חמש (שכמובן לא התקיים) בסדרת ההצלבה.

מוריניו עם הגביע. מתי בישראל גמר גביע יהיה יום חג? (רויטרס)

התוצאה הסופית מבחינת כולם נסבלת. פגיעה קטנה בשכבה מצומצמת של אנשים. אלא שיש פגיעה גדולה יותר, במעמד עצמו. ויש גם פתרון. רוצים לחזק ולמתג את המפעל? ליצור מסורת חדשה ומבורכת? להפוך את יום הגמר ליום חג כמו באנגליה ולמשוך אליו יותר צופים ומפרסמים? אז למה לא לקבוע לו מועד קבוע, כמו באנגליה. לצורך הדוגמה, מוצאי שבת שבוע לאחר סיום העונה. כי הדרך היחידה להנחיל ערכים של תרבות ספורט היא להתחיל להתייחס לאירועים גדולים בהתאם.
5. במחזור ה-32 בפלייאוף העליון בעונה שעברה: הפער בפסגה צומק ל-10 לאחר שמכבי ת"א הפסידה 3:1 בדרבי (בו ערן זהבי החל את רצף הכיבושים המטורף) ואילו הפועל ב"ש סיימה ב-0:0 בסכנין. עירוני ק"ש הרסה למכבי חיפה את חלומות המקום הרביעי עם 1:3 בקריית אליעזר.

במחזור ה-31 בפלייאוף התחתון: מסע ההיחלצות של מכבי פ"ת החל עם 0:1 על בני יהודה (רועי דיין), רמת השרון הובסה 4:0 מול בית"ר ירושלים ונותרה במרחק שלוש נקודות מעל הקו האדום, עכו הבטיחה הישארות מעשית עם 0:1 על הפועל חיפה (סליחי) ואילו רעננה ואשדוד נפרדו ב-1:1.

ערן זהבי יורה (יניב גונן)

6. קטנות לשבת:
הפועל ת"א - מכבי נתניה: שלושה מפגשים בין הקבוצות התקיימו העונה בליגה וגביע הטוטו. המאזן: שלושה ניצחונות לאדומים בהפרש שערים כולל של 0:5.
במשפט: המאבק של שחקני נתניה צודק, אבל החרמת משחקים היא קו אדום שאסור לחצות ואסור לקבל. המנהלת צריכה לעודד ולדרוש ספורטיביות עד המחזור האחרון.
בני סכנין - מ.ס אשדוד: האורחת הפסידה בדוחא רק פעם אחת בששת הביקורים האחרונים שלה.
במשפט: אשדוד אמנם לא משחקת כדורגל כבר חודשים, אבל מעניין אם יהיה לה קל יותר הרחק הרחק מהמחאה בבית, במקום אליו לא יגיעו אוהדי עירוני.

ניר קלינגר מנחם את שחקני אשדוד. בסכנין הם יחגגו? (מרטין גוטדאמק)