כשאני פוגש את שוער מכבי פתח תקווה, מרקו וולף, בבית הקפה "מוי", בחלק היוקרתי יותר של שכונת פאלרמו בבואנוס איירס, או כמו שהוא מגדיר אותה "רוטשילד משודרגת", כבר הכנתי את עצמי לראיון בשפה האנגלית, עם שילוב מסוים בספרדית.
אלא שוולף הפתיע, כאשר 95% מהראיון התבצע בעברית, דבר אשר מפתיע מאוד לשחקן שסוגר רק שנתיים בישראל. כשאני שואל אותו מניין העברית שלו הוא מסביר: "הלכתי לבית ספר יהודי בארגנטינה בין הגילאים 6-12 ולמדתי קצת את האותיות או כמה משפטים".
"הגעתי לישראל וחשבתי שאני יודע עברית, אבל גיליתי שאני לא מצליח להגיד מילה. התחלתי ללכת לאימונים, לשמוע את מה שהשחקנים אומרים ולשאול שאלות. למדתי הרבה עם ארד בר, כשהוא היה גר קרוב אליי בתל אביב. היינו נוסעים כל יום ביחד לאימון והוא היה כמעט כמו מורה לעברית עבורי", אמר.
מרקו וולף (תומר חבז)עבור וולף בן ה-26, חצי העונה השנייה והחלומית בליגה הלאומית עם מכבי פ"ת, הפכה לתקופה הרצופה הראשונה בה הוא משמש כשוער ראשון בקריירה שלו. בני לם, נתן לו את ההזדמנות במשחק הליגה מול הפועל עפולה ומאז וולף לא יצא מהשער. היו בפ"ת, שחשבו אפילו שאין צורך בהבאת שוער נוסף עם ההעפלה לליגת העל, אלא שלם צירף את רובי לבקוביץ', שייאבק עם השוער הארגנטינאי יהודי על אפודת השוער הראשון.
השוער, שהובא על ידי מאמן השוערים ויקטור בוחניק, אחד שכבר הוכיח למעלה מפעם אחת שהוא מסוגל "לשלוף" שוערים מליגות נמוכות ולהפוך אותם לשוערים לגיטימיים בליגת העל (דוגמת צחי גיגי ויוסי גינזבורג), יתחיל העונה את עונתו השלישית בישראל ודווקא כאן, בעיר בה גדל, הוא מדבר לראשונה מאז הגיע לישראל בראיון מיוחד ל-ONE על החיבור שלו ליהדות, איך הגיע לישראל ומה הוא זוכר מהפעמים הקודמות שביקר כאן.
"אני פה בארגנטינה כי זה בסופו של דבר הבית שלי. אני חוזר לפה כל פגרה כדי לראות את המשפחה והחברים שלי. כל פעם שיש לי את הצ'אנס לבוא לפה, אני רוצה לחזור לפה ולהרגיש כמו בבית. לא הייתי פה כבר שנה, מאז סיום העונה שעברה", אמר.
מרקו וולף (עמרי שטיין)מה היה הכי חסר לך פה?
"כל פעם כשאני חוזר אנחנו עושים את אותם הדברים אליהם אני רגיל ביחד עם המשפחה שלי והחברים שלי. אני רגיל לבוא לפה ולהרגיש בבית, כמו שהרגשתי בכל החיים שלי. לקום בבוקר ולשתות קפה עם החברים, בערב לאכול באיזושהי מסעדה טובה עם החברים".
אם אתה צריך להשוות בין ארגנטינה לישראל?
"הבעיה בארגנטינה, היא שהיא מרוחקת כמעט מכל העולם. בשבילי ארגנטינה היא תמיד הבית, אבל עכשיו אני יותר שמח בישראל. התחלתי בחיים חדשים בישראל ויש לי שם הרבה דברים שאני אוהב. החיים שלי, הכלבה שלי והחברה שלי. הכרתי את החברה שלי בישראל, היא ארגנטינאית שגם כן עשתה עליה. אני ממש שמח בישראל וחושב שב-2023, אין מקום יותר טוב עבורי".
מה מחבר כל כך בין הארגנטינאים לישראלים?
"אני חושב שהתרבות מאוד דומה וגם טוב הלב של האנשים: כולם רוצים לעשות טוב למישהו אחר. אם אתה צריך עזרה בארגנטינה או בישראל, כמעט כולם ירצו לעזור לך כמה שהם יכולים. זה לא משנה אם אתה מכיר מישהו או לא, הוא יהיה בשבילך".
מרקו וולף וגל לייבוביץ' (שחר גרוס)אי אפשר בלי לשאול. עקבת אחרי נבחרת הנוער?
"ראיתי את הנבחרת והייתי קרוב אפילו ללכת לראות את המשחקים. גם פה בארגנטינה, כולם דיברו על הנבחרת הישראלית. לא רק לאיזה שלב הם הגיעו, אלא גם איך הם משחקים ומזיזים את הכדור. הנבחרת הזאת עשתה רעש מאוד גדול בארגנטינה".
אז וולף כאמור, גדל בבואנוס איירס, בשכונת ויסנטה לופז הממוקמת בצפון בואנוס, שם למד בבית ספר יהודי וגדל בסביבה יהודית לגמרי, כאשר כבר מגיל שש, הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של מועדון הספורט היהודי "אברייקה", בו שיחק בעיקר בסופי שבוע, עד ההחלטה להיות שחקן מקצוען.
"בגיל 12 אמרתי לאבא שלי שאני רוצה להיות שחקן מקצוען. הוא לקח אותי לבית ספר פרטי לשוערים בניהולו של אלחנדרו סאקוני, שהיום הוא מאמן השוערים בריבר פלייט. הלכתי לשם במשך שלוש שנים ארבע או חמש פעמים אחרי בית הספר, כשבמקביל הייתי בשבתות השוער של "אברייקה".
"בגיל 15, הלכתי למבחנים בקבוצת טיגרה, נכנסתי לקבוצה והייתי כמה שנים במחלקת הנוער. הגעתי לגיל בוגרים וחתמתי על חוזה מקצועני ראשון. הייתי שלוש שנים בספסל בבוגרים ויצא לי לשחק לקראת הסוף משחק אחד בגביע הליברטדורס בבוליביה. התחלתי לשחק בדיוק שבוע לפני הקורונה ואז הכול נסגר. המאמן אהב אותי ואמר לי שהוא רוצה שאתחיל לשחק יותר ואז הכול באמת נסגר למשך שישה או שבעה חודשים".
רצה להיות מקצוען כבר בגיל 12. מרקו וולף (עמרי שטיין)וזה עצר את ההתקדמות שלך.
"כן. אחרי זה התחלנו שוב והביאו עוד שוער. החוזה שלי נגמר בסוף העונה ורצו שאמשיך, אבל החלטתי לעזוב. למען האמת, שנה לפני שחתמתי במכבי פ"ת, הם כבר גילו בי עניין אבל זה לא יצא לפועל".
למה?
"הייתי עוד תחת חוזה ופ"ת הגישה הצעה לטיגרה לקחת אותי בהשאלה. הייתי שוער שני במצב יחסית טוב וטיגרה סירבו. אז אחרי שבעה חודשים, לקראת סוף החוזה שלי בטיגרה, בפ"ת חידשו את הקשר. שוב היו דיבורים עם הסוכן שלי ריקי קנטרביץ', שהוא כמו בן משפחה עבורי. אני מכיר אותו 20 שנים. הוא היה סוכן של אבא שלי, וואלדו, ששיחק בישראל לפני 30 שנים במדי הכח ר"ג".
"מכבי פ"ת אמרו שאני צריך לעשות תהליך עלייה, כדי לא להיחשב כזר. התחלתי את כל הניירת במטרה לעבור ואפילו הייתה לי שיחה עם מאמן השוערים ויקטור בוחניק, שאמר לי שהוא עוקב אחריי לא מעט זמן ושהוא הבין שבמועדון דיברו איתי. ואז הלכתי וחתמתי".
מה גרם לך לרצות לחתום פה?
"כמו שאמרתי, זה היה שלושה חודשים לפני סיום החוזה שלי בטיגרה. ראיתי שבתקופת הקורונה או לקראת הסוף, הכול היה סגור בארגנטינה והכול היה פתוח בישראל, אז קיבלתי החלטה. ראיתי שמכבי פ"ת עשתה שנה מצוינת עם ההעפלה לפלייאוף העליון והבנתי שזו הזדמנות לצאת מארגנטינה לישראל".
שחקני מכבי פתח תקווה חוגגים עליית ליגה (שחר גרוס)מה זה עשה לך כיהודי לחתום בישראל? אפילו למשפחה שלך.
"גם המשפחה שלי וגם אני היינו שמחים. גם כי זו ישראל, מקום שאנחנו מרגישים שזו המדינה שלנו, גם כשלא גרנו שם. בנוסף, הם שמחו שיצאתי מארגנטינה, כי המדינה לא הייתה במקום טוב. הייתי כמה פעמים לפני כן בישראל: שיחקתי במכביה ב-2014 כשהייתי נער ואפילו הגעתי לפה לכמה משלחות של יהודים. אפילו אבא שלי שיחק כמה פעמים במשחקי המכביה ובאתי איתו".
למה ההורים שלך לא הגיעו איתך ועשו עלייה?
"אבא שלי עובד בעיריית בואנוס איירס ונמצא במצב טוב. הוא עד לפני שנה היה חבר ממשלה בארגנטינה ולפני כמה חודשים ראש העיר של בואנוס איירס קרא לו להצטרף אליו ולרוץ ברשימה לעיריית בואנוס איירס. הוא פרש בגיל מוקדם מכדורגל בגלל פציעה, הוא התחיל ללמוד ואחד החברים שלו צירף אותו לממשלה".
"אמא שלי פטריסיה היא מתווכת כאן בבואנוס איירס ואחותי מורה לומדת רפואה. כך שארגנטינה אמנם לא במצב טוב, אבל המשפחה שלי כן במצב טוב ויש להם עתיד טוב בארגנטינה יותר מאשר בישראל. זה הפוך ממני, שהעתיד שלי כרגע יותר טוב בישראל".
בוא נעבור לפ"ת. עזבת את טיגרה כי לא שיחקת, אבל גם כאן לא שיחקת במשך קרוב לשנה וחצי.
"כשהגעתי למכבי פ"ת, אף אחד לא הכיר אותי. בארגנטינה באופן יחסי, היה לי שם, אנשים כן זיהו אותי, כי שיחקתי הרבה שנים בליגה הראשונה ולאחר מכן בליגה השנייה. התחלתי בישראל מאפס ואמרתי לעצמי שלא משנה מי השוער שמתמודד מולי, אני הולך לשחק. מצד שני, ידעתי שיהיה קשה ואצטרך סבלנות. חיכיתי והתאמנתי בצורה טובה מבלי להוריד את הראש".
"כשהגעתי לא הכירו אותי". שחקני מכבי פתח תקווה (שחר גרוס)"אמרו שיש לנו שוער (אריק ינקו) שעשה עונה טובה. שאבוא, אתחיל את מחנה האימונים ומי שיהיה יותר טוב ישחק. הסגנון שלי הוא עבודה קשה וסבלנות וידעתי שאצטרך לחכות הרבה. לא ציפיתי שזה ייקח שנה וחצי אבל בסוף זה הגיע".
בסוף העונה שעברה, שראית שאתה לא משחק, לא חשבת לעזוב?
“אני לא יכול להגיד לך שחשבתי לעזוב כשלא שיחקתי, אבל כשירדנו ליגה, רציתי ללכת לשחק בליגה הלאומית והיו לי כמה הצעות מכמה קבוצות. דיברתי עם אבי לוזון ועם המאמן שי ברדה. הם אמרו לי שהם רוצים שאשאר ואוכל לשחק".
ואז מגיע הרגע שלך באמצע העונה.
"אמרתי לעצמי תמיד שאתאמן כדי להיות מוכן להזדמנות, בין אם זה יקרה אחרי חמישה משחקים או בין אם זה יקרה במשחק האחרון של העונה. הייתי בטוח שאסיים את העונה כשוער הראשון וזה מה ששידרתי לעצמי. הגיע המשחק מול עפולה אחרי הדרבי בו הפסדנו ובאמצע השבוע התחלתי להרגיש שאולי יש לי סיכוי לשחק. יום לפני המשחק, ויקטור אמר לי שאהיה מוכן למחר".
אבי לוזון (עמרי שטיין)"בראש שלי, הייתי מוכן לכל משחק. לא עשיתי משהו שונה, אלא עשיתי כל מה שעשיתי גם במשחקים בהם לא שיחקתי. עשיתי הרבה עבודה במשך שנה וחצי כדי להגיע לרגע הזה. מאז לא יצאתי מהשער ולא הפסדנו חוץ מאשר במשחק האחרון שהיה כבר חסר חשיבות".
ועכשיו מכבי פ"ת צירפה שוער. אולי לא תישאר שוער ראשון.
"אמרתי לבני ולאבי עוד קודם לכן בקיץ, שהשוער שיבוא צריך להיות מוכן להיות בספסל, כי אני לא אצא מהשער. אני מתאמן כל יום בפגרה ומוכן להיות שוער ראשון בליגת העל. אני חושב שאני אתחיל את העונה כשוער הראשון. במשך חודש אני מתאמן וגם עובד עם פסיכולוגית ארגנטינאית ומכין את עצמי בכל פרמטר כדי להמשיך את מה שהתחלתי בסוף העונה".
כמה זה מספק שאחרי כל כך הרבה שנים סוף סוף היית שוער ראשון?
"שאלו אותי את זה הרבה, אבל בראש שלי תמיד הייתי שוער ראשון. גם כשלא שיחקתי, תמיד הייתי באזור הזה של להיות שוער ראשון. מבחינתי אני במקום בו הייתי צריך להיות: אני מרגיש בנוח וצריך להמשיך. טוב לי מאוד במכבי פ"ת".
מרוצה במכבי פתח תקווה. וולף (שחר גרוס)מה יהיה העונה? הספקת לרדת ליגה עם פ"ת ועכשיו חזרתם שוב לליגת העל.
"הכול יכול להיות בכדורגל הישראלי. לפני שנתיים הפועל ירושלים נלחמו איתנו על הירידה עד הסוף ובעונה שעברה פתאום הם העפילו לפלייאוף העליון. זה מאוד תלוי איך נתחיל את העונה. אם נחשוב רק על איך לא לרדת, אז אנחנו ניאבק בתחתית. אנחנו צריכים לשדר לעצמנו שאנחנו יכולים להעפיל לפלייאוף העליון ולשחק באירופה או ללכת חזק בגביע".
זה אפשרי?
"זה הכול בראש. טיפה מזל, עוד עבודה ובעיקר להאמין. את העבודה יש לנו, המזל לא תלוי בנו וצריך להאמין".
מה החלום שלך? או מי המודל לחיקוי שלך?
"אין לי איזשהו מישהו שחשבתי להיות כמוהו. אני רוצה פשוט להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. אני חושב שאני עוד יכול להשתפר ויש לי הרבה מה לתת למכבי פ"ת ולכדורגל הישראלי. החלום הגדול? לשחק בנבחרת ישראל. ברור שזה יכול לקרות. אחרי חמש שנים בישראל אוכל לשחק בנבחרת וכרגע אני פה שנתיים".