"אבא שלי היה אוהד מורעל שהולך לכל משחק וניסה להשריש את זה בבית. היה לנו תיק אדום כזה שהיינו שמים חטיפים ושתייה וכל שבת הולכים לאצטדיון ועוזי הפך להיות אוהד מורעל יותר מאבא שלי והוא אהב את הקבוצה באמת אהבה עזה כמו את הצבא".
"הוא לא היה מוכן לשמוע שמקללים את הקבוצה כשירדה ליגה, הוא היה משחק פה בבית עם כדור והיה אז מאמן לופא קדוש והוא היה משתמש בשם שלו פה. הכול היה כדורגל אצלו וכשהוא היה יורד למטה היו צועקים עליו מספיק עם הכדור אבל הוא לא הקשיב".
במילים אלה מספרת בכאב גדול סיון פרץ, אחותו של עוזי פרץ ז"ל, אוהד הפועל באר שבע שנפל ב-29 ביוני 2005 בחדירת מחבלים להר דב. חוליית המחבלים החלה לתקוף את המוצבים בירי פצמ"רים ובירי מסיבי על המוצבים ולפני שהמ"כ הספיק להכריז על מצב כוננות רץ עוזי לתגבר את העמדה.
"העולם נחרב והחיים שלי נגמרו. אנחנו חיים כי צריך"
אחד הפצמ"רים נחת על הצריח של העמדה והתפוצץ כאשר הוא פוגע בראשו של עוזי שנהרג במקום. "באותו יום רביעי קמנו בהרגשה של מועקה, הרגשה מגעילה כזאת", מספרת ג'ולייט פרץ, אימו של עוזי על היום הקשה בחייה, "הוא דיבר איתנו ב-12 בצהריים ואמר לסיון שיש חדירת מחבלים וההרגשה הפכה להיות קשה יותר. הלכתי לעבודה בהרגשה קשה מאוד".
סיפורו של עוזי פרץ ז"ל
"בתשע ביקשתי לסגור את החנות כי ידעתי שעומד לקרות משהו ואז הגיעה הנקישה הקשה", ממשיכה ג'ולייט, "לא רציתי לפתוח להם את הדלת. אמרו לי את אמא של עוזי פרץ? אמרתי להם כן. עוזי פרץ נהרג בפעילות מבצעית בהר דב. בום טראח. העולם נחרב והחיים שלי נגמרו. אין לנו חיים ואנחנו חיים כי צריך. מסיבות ודברים מיוחדים ממש לא באים בחשבון. יש חיים לפני ויש חיים אחרי".
"הוא היה עושה הכול בשבילנו. הוא היה חבר", מוסיפה סיון, "הייתי סטודנטית והייתי צריכה לשלם לבחינה מסוימת והוא הלך ושילם את הכסף הזה. אני זוכרת כשהוא נהרג אמרו שאסור שיהיה חוב למת אז שמתי את הכסף הזה בקופה להנצחה. עוזי היה ילד שמן ותמיד הייתי לועגת לו אבל אחרי הבר מצווה שלו גיליתי אח אחר. אני מרגישה את החיסרון שלו כל כך כי יכולתי לדבר איתו חופשי על כל נושא שאני רוצה".
 |
| ג´ולייט פרץ עם תמונתו של עוזי ז"ל (משה חרמון) |
|
| |
"החלום שלו היה להיות רמטכ"ל, הרקע של אבא גרם לו להיות לוחם"
"הוא היה מאוד דומיננטי ומאוד חברותי", מוסיפה ג'ולייט, "יום אחד הוא רצה ללכת לפורום ולא הסכמתי אז הוא הביא את כל החברים שלו כדי לשכנע אותי כי מבחינה חברתית כולם רצו אותו שיהיה קרוב אליהם".
ג'ולייט נזכרת בחששות הגדולים שלה עם הגיוס של עוזי לצבא. "היו לי כל הזמן מחשבות רעות ונורא חששתי כי אנחנו מדינה של מלחמה והוא הלך ליחידה מובחרת. ידעתי לקראת מה הוא הולך והוא כל כך התעקש".
 |
| מצבה לזכרו של עוזי פרץ (משה חרמון) |
|
| |
"החלום שלו היה להיות רמטכ"ל ותמיד הוא היה מזכיר את החלום הזה. עוזי ירש המון מאבא שלו שהיה איש צבא שלושים שנה וזה מה שדירבן אותו ללכת לצבא ולהיות לוחם. החברים סיפרו לי שאם היה קר להם בלילות עוזי היה קם ומחבק אותם כדי שיהיה להם נעים".
"בגיוס שלו אנחנו בכינו כאילו אנחנו מתאבלים על משהו", מוסיפה סיון, "וכשהייתי מספרת את זה לחברות שלי אצלם זה לא היה בצורה הזאת. בשיחה האחרונה בינינו הוא היה נשמע רגיל אבל לא רגיל. שבועיים לפני שהוא נהרג הוא היה פה בלי מצב רוח וזה לא היה אופייני לו".
 |
| מסע לזכרו של עוזי פרץ ז"ל (משה חרמון) |
|
| |
 |
| "החברים סיפרו לי שאם היה קר להם בלילות עוזי היה קם ומחבק אותם כדי שיהיה להם נעים" (משה חרמון) |
|
| |