רגע אחרי שהצליח להשאיר את קריית שמונה בליגת העל ורגע לפני שהוא חוזר לתפקידו באום אל פאחם איתה רשם עלייה היסטורית לליגה הלאומית, שמעון הדרי סוגר חשבון ומדבר בגילוי לב נדיר על הפרשנים שקראו לו סמרטוט, מעמד המאמן, מעורבות בעלי הקבוצות, תומר קשטן והביקורת שהעביר על איזי שירצקי, האמונה שאפשר להישאר בליגה, הסיבות שהסכים להגיע לקרייה, הקשר המיוחד עם שירצקי והעתיד - האם ישוב כמאמן באופן מלא לקריית שמונה?
שמעון, היו לך חששות שתרד ליגה?
"אני לא יודע איזה תסריטאי יכל לכתוב תסריט כמו שעברנו. ממש לא חששתי, היו לי תחושות חד משמעיות שנשאיר את הקבוצה בליגה, היה לי ברור ולא הגעתי עם חשש לכתם או משהו כזה. עניין אותו לבוא ולסגור מעגל של מחויבות שלי לאיזי על כל התקופות הקשות שהיו לי והוא עמד לצידי, זה המעט על כל מה שהוא נתן לי ולזה בדיוק באתי, לא חששתי לרגע. ידעתי בתוך תוכי שאצבע אלוהים בדבר ושנשאיר את הקבוצה בליגה".
מה גרם לך להגיע ולקחת את הקבוצה? בכל זאת היה לך שבוע בלבד להיערך למשחק על החיים.
"קודם כל מבחינתי האמונה שאפשר להישאר בליגה, בנוסף אנשים הרבה פעמים שוכחים שאני 30 שנה מאמן כדורגל. עשיתי 2 עליות עם קרית שמונה, קרוב לעשר שנים במצטבר אימנתי בקרייה, אני בן קריית שמונה וגדלתי בשכונות הראשונות של העיר. חוויתי את כל הקטיושות בלי כיפת ברזל ובלי צבע אדום, הגעתי ממקום של מחויבות של אחד שצמח כאן. אנשים לא מבינים אני מאמן 30 שנים, יש לי מחויבות שורשית למקום, לא הלכתי לראשון לציון או בת ים, באתי לעיר שלי, שהשורשים שלי כאן והורי קבורים בעיר הזו, מה עוד צריך כדי להצדיק את ההגעה שלי?! בוודאי שאתייצב. בנוסף בשנה האחרונה איבדתי את הוריי ואיזי והקבוצה עמדו לצידי, תמכו, התחשבו, וליוו אותי עד הסוף. מבחינתי, לפני מעמד המאמן צריך להיות עם הכרת הטוב והעיר הזו ואיזי עשו לי טוב לכן לא הייתה שאלה”.
ספגת ביקורת קשה מהתקשורת על הסכמתך להגיע למשחק. איך הרגשת?
"אני פחות נפגע אלא יותר מרחם על המבקרים, אני מתפלל בעבורם כי מה הם מבקרים? להגיד שאני סמרטוט זו הרמה שלהם, זו שפלות. אנחנו אנשי אמונה וככל שמנסים להשפיל אותך בורא עולם מגביה אותך. לא לקחתי למקום של להיפגע אלה להעביר מסר - לפני שמתלהמים, תעשו בדיקה עם הדמות כי אנחנו אנשים עם משפחות ילדים ונכדים. הנכד והילד לא צריכים לשמוע שמכנים אותך סמרטוט ושיקבעו לי, מה זה כיתת יורים? אין יחד לאדם כאדם? יש גבול לניצול הבמה שקיבלו”.
הרגשת שהוכחת לפרשנים שהם טעו לאחר המשחק?
"אני חושב שלא הייתי צריך להוכיח להם שום דבר. לא חתרתי תחת מאמן. הוא הלך הביתה, נשאר מחזור וזו העיר שלי עם בקשה של איש שאני מכיר לו טוב על כל מה שהוא עשה למעני. מה צריך יותר מזה? עוזר המאמן ומאמן הנוער זזו הצידה ובאתי בלב שלם. אמרתי לשחקנים ברגע הראשון - תחייכו, כי בכדורגל בלי שמחה לא שמחים גם אחרי המשחק בתוצאות".
מה דרשת מהשחקנים לפני המשחק?
"היו לי דרישות מנטליות וטקטית ראינו בזה גמר, משחק על מפעל החיים של איזי וכל מה שהוא הקים בקרייה והשקיע 400 מיליון ש”ח בעיר הזו מלבד כדורגל בהמון תחומים. מפעל חיים כזה יכל ללכת לאבדון בגלל 90 דקות ולכן התגייסתי למשימה ונשארנו בליגה".
כמה איזי היה מעורב השבוע?
"ביום המשחק הוא הגיע בפעם הראשונה ואמר לי - ‘אנחנו ננצח היום’. ביומיים קלטתי את המצב ואמרתי לו מה אני רואה לקראת המשחק הקרוב. היינו תמימי דעים על הראייה שלי במהפך שעשיתי בהרכב מבחינת אורי מגבו, שמעון אבוחצירה, וובה בראון ואיאד אבו עביד. הוא הסכים עם הראייה שלי, היו חילופי דעות ולא חילוקי דעות ואני שמח שעמדנו במשימה. איזי לא נכנס לחדר הלבשה ולא כלום, נפגשנו רק בשמחה שלו אחרי המשחק, אין כיף מלראות את היהודי הטוב הזה מחייך אחרי תקופה שכזו. זה הטופ של הטופ".
מה שינית בקבוצה?
"קודם כל ליטפתי וחיבקתי את השחקנים. הסברתי להם מה אני רוצה בצד המקצועי ובמחויבות, עשיתי איזון בין הלא להלחיץ לבין ההבנה שזה משחק קריטי ושכולנו ביחד. אני מאמין שאימון חייב להיות בחיוך וטוב, היה שבוע שמח עם אווירה טובה והדלקתי את חדר ההלבשה מחדש. תודה לאל הצלחנו להחזיר את התשוקה, לקחתי שחקנים שלא היו בסגל תקופה ארוכה וכאלה שלא שיחקו והרמתי אותם. הקו הראשוני היה להישען על הוותיקים ולא להפיל על הצעירים את המשקולת הזו ביום קריטי שכזה. יצרנו עמוד שדרה של ניסיון וקארמה טובה, היו ארבעה מאמנים ותיקים על המגרש ולידם צעירים וזה השילוב המנצח. לקריית שמונה פוטנציאל גבוהה, להישאר בליגה זה לא הישג, ברמת ההשקעה והחומר שיש כאן הקבוצה הייתה צריכה להיות בפלייאוף העליון".
כמה אחוזים יש לך בהישארות של הקבוצה?
"אין הנחתום מעיד על עיסתו. זו שאלה שאני לא יכול לענות עליה, אבל אני חושב שאם נחלק את ה -100 אחוז בין כולם אז לכל אחד היה אחוז זהה בעמידה במטרה. אני באתי לעשות את העבודה שלי, הקרדיט לכולם אני באתי רק ללטש".
לדעתך תומר קשטן שמח או עצוב מההישארות?
"אני דן כל אדם לכף זכות, לא רוצה להיכנס לתחושות שלו. מבחינתי החשוב זה הניצחון וההישארות בליגה ולא מה שהיה מסביב".
אתה מאמן הרבה שנים, מה דעתך על הביקורת שהועברה על איזי?
"בו נקרא לילד בשמו - אני אומר את זה גם למאמנים וגם בקורסים שאני מעביר. איזי, אבי לוזון, ג’קי בן זקן ואלי טביב אלו אנשים, מאמן שמגיע אליהם יודע שמדובר באנשים דומיננטיים ואף מאמן שהגיע לקרייה לא הוחתם בקרייה תחת הרדמה והנשמה, כולם באו בידיעה והכרה מלאה. היתרון של הדומיננטיות של איזי שהוא מבין כדורגל וניתן להיעזר בו. מאמן שמחליט להגיע לקרייה לאיזי יודע את זה וזה מאוד ברור עוד לפני החתימה. אין לגיטימציה להלין עליו אחרי, זה לא במקום כי לא קיבלת שום הפתעה. זה לא במקום להגיד שהמאמן הבא הוא בובה. תומר היה כאן לפני שנתיים כעוזר ואחרי זה כמאמן והוא מכיר את איזי והכל היה ברור. אם זה לא מתאים לך למה נכנסת לזה? למה חזרת לקרייה? אני אומר למאמנים – אלה האנשים, ואתם צריכים להחליט - אם אתם הולכים למלכודת דבש בידיעה מלאה אין לכם אפשרות להלין על בעל הבית".
אתה מקבל את המעורבות של בעלי בית בקבוצות?
"יש חילופי דעות בין בעל בית למאמן בסוף המאמן צריך לקבל את ההחלטה, השיח לגיטימי אך ההחלטה של המאמן. מביאים בעל מקצוע ולכן הוא מחליט. אם יש מאמן שרוצה לעבוד תחת פיקוד של בעלים זה בסדר, אבל אז לבעל הבית אין לגיטימציה לזרוק אותך. בעל בית כמו טביב בונה סגל, קובע שיטות, מכתיב הרכב ובסוף בועט במאמן - אני לא שייך למקומות האלו. אבל שיח עם בעלים והחלטה סופית של מאמן זה לגיטימי. לי היום עם הניסיון זה לא יכול לקרות. אני מחפש להנות ממה שאני עושה ואיפה שאני עושה וטוב לי באום אל פאחם. מאמנים צריכים לדאוג לעצמאות שלהם אבל במקביל הרבה פעמים הם גם חושבים על הפרנסה. ברוך השם לי יש פנסיה מהצבא וזה מקל עלי מהחששות האלו ולכן אני לא שייך לקטגוריות האלו. אין לי בעיות עם בעלי בית שברורים ויודעים מראש על ההתנהלות, אני לא מאמין במקום של התלהמות ובטח שלא בפעילות כזו דרך התקשורת".
מאמין שתאמן את קריית שמונה בעתיד?
"אני אגיד לך את האמת, מבחינתי זה לא המסלול שלי. יש דברים שקורים בחיים, יש מישהו למעלה שבונה פאזל והוא מחליט איפה נהיה וכך הדברים מסתדרים. אני אדם רוחני ומאמין שלכל דבר יש את הזמן והעת שלו, כרגע כנראה שזה לא הזמן ואני מקבל את זה באהבה ואני שמח להיות באום אל פאחם, מה ששלך שלך ומה שלא אז לא".