ביום שישי, 6 באוקטובר, התכנסה משפחת שטיינברכר לארוחת חג בביתה של האחות ימית אשכנזי בקיבוץ כפר עזה. אף אחד באותו רגע לא יכול היה לתאר את מה שיקרה בבוקר שלאחרי ארוחת החג. בבוקר 7 באוקטובר דורון שטיינברכר נחטפה משכונת הצעירים בכפר עזה: "תפסו אותי, תפסו אותי", אלו היו המילים האחרונות של דורון בהקלטה שמסרה לחברות שלה.
אחרי 107 יום דורון נצפתה בסרטון וידאו שהחמאס הוציא ושהצליח להפיח מחדש את התקווה שדורון בחיים ותחזור. אביה של דורון, רוני, שהינו אוהד מכבי חיפה, מגולל את סיפורו האישי ואת הגעגועים לדורון בתקווה לראות אותה חוזרת הביתה.
רוני אמר: "באותו בוקר בשעה 06:25 ישבתי במרפסת בבית שלי ושתיתי קפה. בדרך כלל בשבתות בבוקר אני יוצא עם חברים לטיול אופניים. משום מה באותה שבת בבוקר הזאת הקבוצה החליטה ממש במקרה לא לצאת כי בשישי שעבר עשינו רכיבה ארוכה בשרון והפעם אמרנו נשב בבית. בסיטואציה מסוימת זה הציל את כולם, כי אם היינו יוצאים מכפר עזה אין מצב שלא היינו נתקלים במחבלים”.
“באותם רגעים מתקשר אליי חבר שלי עידן ששואל אותי אם אני שומע יריות. אני אומר לו ‘אני שומע, אבל זה רחוק’. הוא אומר לי ‘זה קרוב’. עוברות עשר דקות ואני יושב במרפסת. מסתכל ורואה את הטנדרים הלבנים של המחבלים נוסעים סביב הגדר של הקיבוץ. ירד לי האסימון כאשר אצלי בגינה אני שומע קולות בערבית ‘תעל, תעל’. אני מסתכל ימינה רואה שמונה מחבלים עם הסרטים הירוקים על הראש. הספקתי להתכופף. נכנסתי לממ"ד עם אשתי, סגרתי את התריס ושמעתי יריות. דורון נמצאת 20 מטר מהבית שלי לבד, היא לא יכולה לצאת. היינו בקשר עם דורון עד שעה 10:20. היא פחדה ואמרנו לה להישאר בממ"ד. באותו זמן זה גם היה הקשר האחרון איתה. היא דיברה עם סימונה אשתי ושלחה הודעה ‘הם פורצים לי לחדר’. בשעה 10:31 היא שלחה הודעה ‘תפסו אותי, תפסו אותי’”.
על מה שקרה בכפר עזה באותם רגעים אמר: "באותם רגעים לא ידענו מה קורה. מהבית שלנו ראינו בתים עולים באש. הכל היה נראה רע מאוד. לא היה לנו סיכוי להוציא את הראש החוצה. במצב זה אני לא יכול לעזור לא לדורון ולא לבת השנייה שלי ימית שגרה בצד השני של הקיבוץ עם שני ילדים שגם הם היו בממ"ד עם שני כלבים, שלמזלם הכלבים הסתערו על המחבלים שהעדיפו לעזוב את המקום. הם הלכו לא לפני ששמו רימון יד שהיה רימון נפל, מה שגרם למחבלים לחזור ולירות לתוך הבית. ימית ובעלה היו בבית עם הילדים ולך תסביר לילדים".
במשך שבועיים אף אחד לא ידע מה עלה בגורלה של דורון: "רק אחרי שבועיים ידענו שדורון נחטפה. דורון הייתה בסטטוס נעדרת. פונינו מעזה אחרי 30 שעות למרכז רמות מאיר. לא ידענו מה מצבה של דורון. לפי המצב מהבית שלה זה היה נראה שדורון נרצחה ולא נחטפה. הייתי קרבי ואני יודע מה זה מחבלים עם נ"ט שיורים לעבר בית. הם ירו לתוך החדרים שעלו באש. החדרים עלו באש והיו צעקות. ראינו שהכל שרוף ומפורק. לא היה קשר טלפוני עם דורון. עשינו בדיקות דנ"א. רק אחרי שבועיים ואחרי שלא מצאו שם ממצא על דורון הבנו שהיא נחטפה, מה עוד שהחדר של דורון נצפה כחדר שלא עלה באש והיה בו רק כתם דם של אחד המחבלים. החדר היה הפוך והמיטה מורמת כלפי מעלה, מה שאומר שהם חטפו אותה אחרי שהתחבאה שם".
כאשר הייאוש רק גובר, חמאס העלה סרטון בו רואים את דורון. רוני אמר: "רק ביום ה-107 עלה סרטון של דורון כשהיא נראית חיוורת מאוד. דורון נוטלת תרופה כרונית הרבה שנים. היא לא קיבלה את התרופה שהיא צריכה על בסיס יומי. אני מנסה לחשוב מה עובר עליה ומה אני הייתי עושה בתוך מקום כזה איפה שהיא נמצאת. אי אפשר לעכל את זה. תחשוב שהיא סגורה. אני לא יודע אם היא לבד, אני לא יודע אם היא עם עוד אנשים”.
“בסרטון היא הופיעה עם עוד חיילות. התחושות קשות. תחשוב שהיא נמצאת במנהרה 3 קומות מתחת לקרקע. ההגיינה, השירותים, האוכל, התרופות. מי יכול להכיל דבר כזה? אנשים שחזרו משם סיפרו על הכל. בתור אבא לילדה עוברים סרטים בראש כי אין גבול לדמיון הפרוע שמביא אותך למקומות לא טובים. אני מנסה להישאר שפוי. יש לי עוד ילדים, נכדים. דורון צריכה אותי על הרגליים כאשר היא חוזרת. אני שנה לא עובד. אני נמצא שני קילומטרים מדורון ולא יכול לעשות כלום. אני לא יודע מה מחכה לי. הייתי בתקופה שהיה שלום עם עזה, אבל מתברר שאין בעזה פרטנר לשלום. אני איש של שלום. לא איש של מריבות. מי ידע מי אני, אני רוצה לחזור להיות אותו איש אנונימי".
על האישיות של דורון אמר: "אני מכיר את דורון כחזקה. נכון שהמצב בכפר עזה לא הטיב איתה. היא תמיד הייתה בחששות. אני בטוח שכאשר היא תחזור ותראה מה קרה בכפר שלה, כף רגלה לא תחזור לשם. כל מה שהיא תחליט אנחנו איתה. באופי שלה היא בחורה חזקה וכזאת שהייתה מחברת בין כל החברים שלה. תמיד היא הייתה המרכז. למדה להיות אחות וטרינרית. היא מאוד מקובלת. המרפאה תמיד הייתה בסדר גבוה אצלה, המרפאה הייתה חשובה לה יותר מהכל. אני מקווה שהיא חזקה ושתחזיק מעמד. זה לא פשוט מה שהיא עוברת שם. כמו שאנחנו לא יודעים מה איתה, אני לא יודע אם היא יודעת מה איתנו. אם היא רואה טלוויזיה או לא. אנחנו כמשפחה הופכים את העולם כדי לנסות לקדם איזו עסקה שהיא תחזור. אני מקווה שהיא חזקה כדי לעמוד על הרגלים לעמוד בימים הקשים האלה”.
“בכפר עזה יש 64 נרצחים, שזה כל שנה 64 אזכרות. מי שבא לשם ורואה איך הקיבוץ נראה, זה דברים שלא היו בשואה. ראיתי דברים שאני לא רוצה לחשוף. יצאו לתקשורת גם דברים שנופחו, אבל היו דברים קשים. כל אזרח מחובתו להגיע ולראות מה עשו שם. לקחת ולשרוף אנשים בחדרים של אנשים חיים. זה נורא. הלב שלי אומר שדורון תחזור ואנחנו חושבים על הרגע שהיא תחזור ואיך נקבל אותה. עוברים לנו סרטים ואנחנו מוכנים להכל, כולל ידיעה שיהיה קשה לשקם אותה. אנחנו רק מקווים שהיא תחזור. תחשוב שיש שם גופות של אנשים. משפחות מנסות לסגור מעגל. אנשים מנחמים אותי ואומרים לי שהמצב שלי הוא פחות גרוע, זה מצב קשה לעיכול".
על היחס שמכבי חיפה מעניקה לו אמר: "מכל הבלגן שקרה לנו, ואני אומר את זה בצחוק, הרי שהמעטפת של מכבי חיפה שמעניקה לי יש בה כדי לנחם מעט. הייתי נוסע עם דורון מעזה לסמי עופר לצפות. דורון הייתה אוהבת את האווירה גם בתקופות קשות. מה שקרה לי עם מכבי חיפה – אם הייתי צריך לבנות תסריט של מה שיקרה לי איתם, לא הייתי מגיע לעשירית. זה פשוט מדהים. זה דנ"א של מועדון שדואג לנו ולכל הצרכים שלנו. הם משאירים את נושא החטופים חי וקיים. אני מודה להם על החיבוק. זה אחד הדברים שמשאירים אותי עם הראש מעל המים".