פשיטת הרגל של בורדו והתפרקותה היוו מכה לכל שחקני הסגל, אך במיוחד כאב המצב ל-ויטאל אנסימבה. הוא אוהד מושבע של הקבוצה, ראה במשחקים במדיה שליחות, וזה ממש לא מפתיע. הרי הוא לא סתם בן המקום – הוא חייב את כל חייו לכך שקיבל את הזכויות כפליט בבורדו, בהתערבות ישירה של ראש העיר אלן ז'ופה, שהוא ראש ממשלת צרפת לשעבר.
סיפור החיים של המגן השמאלי, אשר חתם רשמית ויירש את מקומו את פייר קורנו במכבי חיפה, בהחלט יוצא דופן. הוא נולד אנגולה, שם שירת אביו במשמר הנשיאותי. כאשר היה ויטאל בן 6, נחשד האב בכך שהשתתף בגניבת משלוח ציוד יקר ערך שיועד לצבא, על אף שלטענתו היה חף מפשע. לו היה נתפס, היה חשש כי יוצא להורג, וגם חיי אשתו ובנו היו בסכנה. לכן ברחה משפחת אנסימבה מהמדינה באופן בהול באישון לילה. אחרי תחנת מעבר ברומא, הם מצאו מגורים אצל דודו של ויטאל שהתגורר בטולוז, ומשם עברו בחלוף כשנה לבורדו.
בצרפת נולד ל-ויטאל אח, אשר חלה במנינגיטיס קשה במיוחד בגיל שנה ונותר משותק. באופן פרדוקסלי, הטרגדיה הזו איפשרה למשפחה להישאר בצרפת. מאחר ולא קיבלו מעמד של פליטים באופן קבוע, הם היו מועמדים לגירוש בחזרה לאנגולה, אך המצב הרפואי של הפעוט שינה את הכל. מאחר ובאפריקה אין אפשרות לטפל במקרים סיעודיים כה קשים, שליחתו לשם היוותה סוג של גזר דין מוות עבורו, והרשויות המקומיות התערבו על מנת למנוע זאת. ז'ופה בכבודו ובעצמו שלח את הבקשות הנדרשות, וכך קיבלו כולם מעמד של תושבים בצרפת.
עבור אנסימבה, הייתה זו התגשמות חלום ביותר ממובן אחד. הרי בצירוף מקרים מוזר הוא בחר לאהוד את נבחרת צרפת דווקא במונדיאל 1998, כאשר צפה בטורניר עוד באנגולה, והתאהב במיוחד בתיירי הנרי. כאשר החל לשחק כדורגל כילד, הוא הציב לעצמו מטרה להגיע לארסנל, ניסה לחקות את אלילו בכדרורים מהירים, ושיחק בעיקר כחלוץ וכקיצוני. לעמדת המגן הוא הוסט בשלב מאוחר יותר, כאשר התקבל לשמחתו הרבה לאקדמיה של בורדו בגיל 16. עם זאת, הוא נוטה לחשוב התקפית לאורך כל הקריירה, וגם כיום, בהיותו בן 31, נהנה הרבה יותר לפרוץ לאורך האגף ולבשל מאשר לעסוק במשימות ההגנה. בכך הוא דומה, ללא ספק, לקורנו שהגיע למכבי חיפה כמגן עם פרופיל התקפי מאוד.
בקבוצת המילואים של בורדו הייתה לאנסימבה נוכחות מרשימה בחדר ההלבשה, והוא קיבל במהרה את סרט הקפטן. באופן כללי, כושר מנהיגות הוא בתכונת חוזק בולטת שעשויה להועיל מאוד לירוקים. ואולם, בתחילת דרכו הוא גם היה עקשן, שאנן ולא יציב. "במבט לאחור, אני מבין שהתנהגתי באופן מחפיר. אני לא מבין למה בורדו לא זרקה אותי כבר אחרי השנה הראשונה. הייתי צעיר, והיה קשה להשתלט עלי. התאמצתי רק כשרציתי להתאמץ. אם לא קיבלתי מספיק מסירות והחברים לקבוצה עשו כמה טעויות, פשוט נעלמתי מהמגרש", סיפר השחקן עצמו בראיון.
אז בורדו אמנם לא ניפתה אותו בתום העונה הראשונה, אבל זה קרה כאשר הוא היה בן 20. אנסימבה לא קיבל חוזה מקצועני, נעלב עד עמקי נשמתו ועזב בטריקת דלת לגנגאן. שם, הרחק מהמשפחה, הוא התקשה להתאקלם, גם אם קיבל מונה גם בקבוצה החדשה לקפטן בקבוצת המילואים. בעיות האופי צצו מחדש, והוחלט לא להעניק לו חוזה מקצועני גם שם.
בעוד משפחתו הייתה זקוקה נואשות לכסף, הכיוון לא היה מבטיח, אך המגן לא ויתר. הוא נדד ללוסון בליגה השלישית, ומשם פילס את דרכו לבורג-אן-ברס הקטנה שבדיוק עלתה באופן סנסציוני לליגה השנייה. כך החל הטיפוס ההדרגתי שלו. לצערו הרב, הוא לא הוביל לארסנל, אך את השאיפה לשחק בליגה הצרפתית הבכירה הוא הגשים – גם אם באיחור אופנתי.
במדי בורג-אן-ברס נחשב אנסימבה לאחד המגנים הטובים בליגה השנייה – עד כדי כך שקיבל זימון לנבחרת הרפוקבליקה הדמוקרטית של קונגו. אימו אנגולית, אך אביו ממוצא קונגולזי, והשחקן עצמו טוען כי הוא מרגיש אנגולי, קונגולזי וצרפתי באותה מידה. במסגרת השדרוג המקצועי, הוא אף למד לשחק כמגן ימני כאשר הקבוצה נזקקה לכך, גם אם רגלו הימנית חלשה באופן משמעותי ביותר, והוא מעדיף תמיד את האגף השמאלי.
ב-2018, אחרי ירידתה של בורג-אן-ברס לליגה השלישית, עבר אנסימבה לקלרמון ששאפה לעלות לליגה הראשונה, והפך לבורג מרכזי בה. ב-2020 נקטע קמפיין מרשים שלה כאשר התחרות הופסקה בגלל משבר הקורונה, אבל ב-2021 המשימה הושלמה עם מאזן ההגנה הטוב ביותר – 25 שערי חובה ב-38 מחזורים. המגן תרם 5 בישולים בעונה המדוברת, והמשיך להיות באנקר בהרכב של המאמן פסקל גסטיאן בליגה הראשונה ב-2021/22. הוא כבש את שער הניצחון ב-0:1 על ליל בבעיטה ממרחק, סיפק 3 אסיסטים, והיה סביר מבחינה הגנתית, גם אם היו לקלרמון גם משחקים חלשים מאוד בעורף.
"ויטאל היה אחד השחקנים האהובים ביותר מבחינת האוהדים בעונת העליה ובעונה הראשונה בליגה הבכירה. הוא מהיר, שומר לא רע באחד על אחד, ובולט במיוחד בתרומה התקפית ובכדורי הרוחב. לפרקים הוא סובל מחוסר ריכוז, אבל המנטליות שלו יוצאת מהכלל, וזה הפך אותו לנכס אמיתי. כולם היו עצובים כאשר הוא עזב ב-2022, אבל מחליפו היה טוב יותר, ולכן הגעגועים נשכחו במהרה", מספר העיתונאי שמסקר את הקבוצה.
מדוע בחר אנסימבה לעזוב? פשוט כי בורדו קראה לו, והוא לא יכול היה לסרב למועדון נעוריו האהוב. אמנם הוא עשה ביוזמתו צעד חזרה לליגה השנייה, בעוד קלרמון הציעה לו להאריך את חוזהו, אבל הרצון לייצג את עירו היה חזק מדי, ואנסימבה היה משוכנע כי יסייע להשיב את בורדו למקומה הטבעי בטופ. זה אכן כמעט קרה ב-2023, כאשר הקבוצה פספסה את העליה על חודן של 3 נקודות בלבד בעונה אישית טובה של אנסימבה, אולם בעונה שעברה הכל התפרק לרסיסים.
המצב הכלכלי המחפיר גרם למשבר עמוק, ובעוד אנסימבה נפצע ונעדר במשך חודש בתחילת העונה. כאשר כבש את שערו הראשון במדי בורדו, בניצחון 0:4 על אז'אקסיו במאי, הוא הצהיר: "זה רגע נפלא שלא אשכח לעולם", אך כבר ידע שהסיכויים להישרדות המועדון קטנים. הסיום היה טרגי מבחינתו, והוא נפרד מהאוהדים שהעריצו אותו בדמעות.
גם בבורדו הוא הוביל בחדר ההלבשה, וכיהן כסגן הקפטן. "ויטאל הוא מנהיג. הוא סוחף את כולם אחריו, ואהבנו מאוד את המחויבות העצומה שלו. גם כשהמצב היה קשה, הוא תמיד נתן מעצמו את המקסימום", מספר אוהד הקבוצה. העיתונאי גויאם דרקסלר קובע: "אנסימבה היה אחד השחקנים הטובים בליגה השנייה בעונת 2022/23, אבל העונה שעברה הייתה הרבה פחות מוצלחת מבחינתו כי כל המועדון התפרק. ניתן לומר שהוא היה אחד הפחות גרועים, אך ניכר שהמצב השפיע עליו מאוד פסיכולוגית, כי הוא אוהב כל כך את בורדו".
כעת, אחרי שברון הלב, הוא מצטרף למכבי חיפה וישחק לראשונה בחייו מחוץ לצרפת. בהשוואה לקורנו נכון לרגע הגעתו, אנסימבה מנוסה הרבה יותר, וחווה עונה אחת בליגה הצרפתית הבכירה. מצד שני, הוא מבוגר יותר, ובתום עונה שהתאפיינה בפציעות ובכושר לקוי ייתכן שהוא נמצא מעבר לשיאו היחסי. ייתכן שהוא לא יהיה יציב במיוחד, וניתן לצפות לשגיאות בהגנה, אך תרומתו ההתקפית תזכיר את קורנו, ומבחינת כושר מנהיגות יהפוך הרכש החדש במהירות לאחד השחקנים הדומיננטיים ביותר בקבוצה.
אופיו חזק, הוא התגבר על אין ספור מכשולים ודרמות מאז היה ילד, וההתאקלמות בישראל אמורה להיות חלקה מבחינתו למרות הנסיבות. אוהדי כל הקבוצות בהן שיחק התאהבו בו כמעט ממבט ראשון, ואין סיבה שזה לא יקרה גם בכרמל.