אלין טופוזאקוב הבולגרי, הוא ללא ספק אחד הזרים האהובים בהפועל תל אביב במילניום הנוכחי. "טופצ'ה", כפי שכונה, הגיע לאדומים של אלי גוטמן במהלך עונת 2007/08, אז הייתה הקבוצה מצויה במאבקי תחתית נוראיים.
הוא הצליח, ביחד עם חברו דימיטאר טלקיסקי, להפוך את העונה שהסתיימה בהפסד רק בפנדלים בגמר הגביע לבית"ר ירושלים כאשר עונה לאחר מכן, הקבוצה נאבקה על תואר האליפות עם מכבי חיפה והפסידה רק בפוטו פיניש. טופוזאקוב, היום בן 47, הספיק לחזור לקדנציה שנייה בישראל, במדי הפועל רמת גן, אך תמיד יהיה מזוהה עם האדומים מתל אביב.
הערב תפגוש לבסקי סופיה הבולגרית, הקבוצה עמה הוא כל כך מזוהה, את הפועל באר שבע במסגרת הסיבוב השלישי במוקדמות הקונפרנס ליג, כאשר רק בעונה שעברה, טופוזאקוב, שפתח בקריירת אימון, עמד על הקווים כמאמן הקבוצה בשלהי העונה.
כיום, כשהוא מנהל האקדמיה במועדון, הוא התפנה לראיון מיוחד ל-ONE, בו דיבר על יחסי הכוחות בין הקבוצות, קריירת האימון מאז שפרש, החוויות מישראל והטקס שערכה הפועל ת"א לרגל חגיגות ה-100, לשם לא הוזמן.
"מאז שפרשתי, הספקתי להיות מאמן ראשי בקבוצה בליגה השלישית בבולגריה והעפלנו לליגה השנייה. לאחר מכן, הייתי במשך שנה וחצי עוזר המאמן בנבחרת הבוגרת של בולגריה. החוויה הראשונה בלבסקי, הייתה כשמוניתי מאמן בקבוצה השנייה, יותר קבוצה של צעירים ששיחקה בליגה הבוגרת כדי להכין את הצעירים לקריירת הבוגרים”, אמר.
"בחודשים האחרונים של העונה שעברה, הייתי המאמן הראשי של לבסקי סופיה בחודשים האחרונים כי היו חילוקי דעות בין המאמן הקודם להנהלת הקבוצה. לקחתי את הקבוצה כשהיא דורגה במקום החמישי והצלחנו לסיים במקום הרביעי ולהעפיל למוקדמות הקונפרנס. זו הייתה הקדנציה השנייה שלי, אחרי שהייתי שם לפני כמה שנים במקום המאמן פטרוביץ' שלא חש בטוב".
למה לא נשארת העונה?
"אמרו לי שעשיתי עבודה טובה, אבל למען האמת, כשמוניתי, הייתה אי ודאות בקבוצה וסיכמנו שההסכם יהיה לתקופה קצרה ואם ההנהלה תחליט שאני לא נשאר, אלך להיות המנהל המקצועי של האקדמיה".
לא חסר לך להיות מאמן בוגרים?
"איך אסביר לך, אני רוצה לעבוד בכדורגל וזה לא משנה באיזה תפקיד. בבולגריה יכולים לפטר אותך אחרי כמה חודשים. אז רציתי להבטיח את עתידי וברגע שהנשיא הביא מאמן אחר, רציתי בסה"כ להישאר במועדון שאני כל כך מזוהה איתו וזה לא משנה מה תפקיד".
מה הוביל אותך להיות מאמן?
"החיים שלי סובבים סביב הכדורגל. מגיל קטן, חלמתי להיות שחקן כדורגל מקצועני ולזכות בתארים. לאחר הפרישה, חשבתי שזה טבעי שאמשיך בתחום הכדורגל. למדתי מהמאמנים שעבדו איתי ועשיתי קורסי מאמנים והבנתי שזה משהו שאני רוצה לעשות ויכול להיות טוב בו".
בוא נדבר על המשחק. מה במועדון חושבים על ב״ש?
"קודם כל, אני חושב שהפועל ב"ש היא מועדון איכותי עם שחקנים מוכשרים מאוד והם התפתחו מאוד בשנים האחרונות. אני חייב להודות שלא עקבתי אחרי המועדון ואיך הם משחקים בשנים האחרונות. הכדורגל הוא מאוד דינמי ויהיה לא קל ללבסקי, אבל הצוות המקצועי למד את ב"ש".
אז אין פייבוריטית.
"זו תחילת העונה עבור כל קבוצה ואפשר להגיד שהקבוצות לא באמת שיחקו מספיק משחקים כדי להעריך מי מגיעה פייבוריטית. מכבדים מאוד את ב"ש בבולגריה ובעיקר זוכרים את המשחקים של ב"ש נגד לודוגורץ לפני כמה שנים, שב"ש ניצחה (עונת 2017/18, מוקדמות ליגת האלופות). אבל עברו כמה שנים ודברים השתנו. בבולגריה מעריכים שהסיכויים הם 50:50 כי לא באמת יודעים מספיק על ב"ש".
מה צריך לדעת על לבסקי?
"בבולגריה כולם יודעים שיש ללבסקי בעיה כלכלית עם הממשל מבחינה כלכלית. אז זה קשה יותר ליצור קבוצה טובים בלי שחקנים יקרים. אז לקחו בלבסקי כמה שחקנים צעירים ברזילאים עם המון כשרון בשנות ה-20 שלהם והם נראים טובים בשנה וחצי שלהם פה. מהפוזיציה של מנהל האקדמיה, אני גם שמח שיש כמה בולגרים צעירים שמשתלבים".
בוא נעבור לקדנציה שלך פה, אתה שומר על קשר עם אנשים בישראל?
"אין לי יותר מדי קשר עם השחקנים ששיחקו איתי. אבל באינסטגרם אני מדבר עם לא מעט אוהדי הפועל ובתקופת הקורונה בירכתי את האוהדים. אני שמעתי שהיו לאלי גוטמן המאמן בעיות בלב, יש לי רק זיכרונות טובים ממנו והוא היה מאמן מצוין. גם יוסי אבוקסיס היה מצוין. אני זוכר את פאביו ג'וניור, את דגלאס, את יגאל אנטבי, שי אבוטבול, אפילו השחקנים הצעירים כמו ביברס נאתכו וערן זהבי שהפכו לכוכבים".
אתה עוקב אחרי הפועל?
"בכל פעם אני עוקב ומנסה לראות מה קורה. לפני שנה, הגעתי לישראל לחופשה של חמישה ימים והלכתי לבקר בבלומפילד החדש, כי רציתי לראות את השיפוץ שנעשה בו. זה היה בפגרה אז לא הצלחתי להגיע למשחק. אני שמעתי מהאוהדים שהשנים האחרונות מלוות בזה שמקדמים שחקנים צעירים. לא היו לקבוצה תוצאות טובות והם במרכז הטבלה. אבל אני לא נמצא הרבה שנים וקשה לי לנתח את הבעיה או האסטרטגיה: אם זה שאין מספיק כסף לקנות שחקנים יקרים, תוכניות המועדון לגבי צעירים וכו'. לכל מועדון יש את האסטרטגיה שלו".
למה החיבור היה כל כך טוב עם הפועל? היית אהוב מאוד בקרב הקהל.
"זה היה דור אחר. כל השחקנים במועדון באותה התקופה היו מחויבים ב-100% עבור המועדון ועבור האוהדים המדהימים שלו. היה חיבור מאוד חזק ביני לבין האוהדים, כולם נתנו את כל כולם. זה החל עוד מהמשחק הראשון שלי מול כפ"ס, למרות שהפסדנו והיינו בתחתית בתחילת חודש ינואר. בסוף העונה סיימנו במקום טוב והעפלנו לגמר הגביע. כל השחקנים היו בעלי אופי וגם שחקני כדורגל טובים".
אתה מרגיש הרגשה חמוצה על איך שסיימת שם?
"אם להיות הוגן, אז כן. נתתי את כל כולי למען המועדון ולפני המשחק האחרון שלי, אף אחד לא הודיע לי אם אני עוזב או מאריכים לי את החוזה. הייתי בן 32, בן אדם שצריך לדעת את העתיד שלו ואף אחד לא אמר לי שאנחנו צריכים להיפרד או שרוצים שאשאר. זו הסיבה היחידה שבגללה הרגשתי כך".
אין כמעט שחקנים בולגרים בישראל. בעבר היו שחקנים בולטים כמוך, כמו טלקיסקי וכמו מקרייב.
"אני מבין את מה שאתה אומר אבל זו הסיטואציה. לפני שנתיים מישהו מישראל התקשר אליי ושאל על פלאמן גלאבוב שמשחק בנתניה. כשהוא הגיע לישראל, הוא היה מצוין. כל האנשים אהבו אותו, אז קשה לי להסביר לצורך העניין למה לא מגיעים או לא הגיעו עוד. אולי בבולגריה אין מספיק שחקנים איכותיים כדי שיבואו לשחק בישראל".
ספר איזה סיפור מצחיק מהתקופה בישראל.
"היו הרבה. בסופיה כולם הכירו אותי כי הייתי הרבה שנים פה, אבל אני זוכר שכשהגעתי לישראל, לאחר אחד הניצחונות הגדולים 1:3 על מכבי, יצאנו למסיבה. ב-1:30 התכוננתי ללכת מהבר ביחד עם אשתי ואחד מצלמי הפפראצי שהיה רכוב על אופנוע בא אחריי עם המצלמה כדי לצלם אותי. אני זוכר שאני רצתי למכונית שלי כדי לברוח ממנו והוא רדף אחריי. זה היה משעשע".
ראית את הטקס שנערך בישראל לחגיגות ה-100 של הפועל.
"אני עוקב באינסטגרם אחרי חשבונות האוהדים והמועדון וראיתי את המשחק שארגנו לכבוד 100 שנים. הם שיחקו מול לגאנס אני חושב. ראיתי כמה שחקנים ששיחקו איתי, אבל אני לא בטוח מי הוזמן ומי לא. חיכיתי שיתקשרו להזמין אותי, אבל אף אחד לא התקשר. בולגריה ממוקמת שעתיים מישראל בטיסה והייתי מוכן אפילו לקנות בעצמי את הכרטיסים, אבל לא חייגו אליי. זה היה כבוד עבורי להיות שם".
ציפית להיות מוזמן?
"אני חושב, בגלל הקשר הטוב שהיה לי עם המועדון וההתכתבויות שלי עם אנשים במועדון ולא רק האוהדים. אני חושב שאם היו מזמינים אותי הייתי שמח להיות חלק מהחגיגה".
אז אולי תסגור מעגל ותהיה יום אחד מאמן בהפועל ת"א.
"יש לי לא מעט חלומות בחיים שלי. קריירת המשחק שלי נגמרה וישראל היא הבית השני שלי. אחרי לבסקי סופיה, הפועל ת"א זה מועדון הבית השני שלי. קיבלתי המון אהבה וכבוד מהקהל ואני חושב שהחזרתי להם. אני מקווה שיום יבוא ייצא לי להיות מאמן הפועל ת"א, אבל בוא נראה".