לבית הישראלי, כזכור, ישנה צלע נוספת, ובזמן שהנבחרת שלנו הפסידה לאיטליה, נבחרת צרפת גברה 1:2 על נבחרת בלגיה פתחה פער חמש נק’ במקום השני ונצמדה מרחק נקודה מהאיטלקים.
בתקשורת המקומית התייחסו לשלוש הנק’ כקצת מובנות מאליו, בהתחשב ברקורד החיובי מאוד נגד הבלגים, כשב’לאקיפ’ כתבו: “ניצחון, שוב פעם. הבלוז ממשיכים ברצף הנפלא שלהם, עברו יותר מ-40 שנים מאז שהנבחרת הפסידה לשדים האדומים בפעם האחרונה (1981)”.
מעבר לרקורד ההיסטורי, בלגיה היא היריבה מולה לצרפתים יש את רצף הניצחונות הנוכחי השני הארוך ביותר שלה (חמישה ברציפות), כשהיחידה מול הלה בלוז מחזיקים במאזן ניצחונות רצופים גבוה יותר בעת הזו היא איי פארו (שישה ניצחונות).
למרות זאת, זה לא הלך חלק לצרפתים, כשב-’RMC’ דאגו להזכיר כי היה מדובר ב”ניצחון כואב” וב’לאקיפ’ המשיכו בקו וטענו כי “הבלגים עשו הכל טוב ב-20 הדק’ הראשונות מול נבחרת צרפתית אפתית, כשוויליאם סאליבה לא היה במיטבו וביצע עבירה מגושמת ברחבה, אך טילמנס בעט את הפנדל היישר ליציע”.
מעבר לכך, זה היה עבור הצרפתים ניצחון גם בחיסרון מספרי, כשאורליאן טשואמני, הקפטן בהיעדרו של קיליאן אמבפה, הורחק בכרטיס צהוב שני והפך לקפטן הטריקולור הראשון שמורחק מאז זינאדין זידאן באותו גמר מונדיאל אייקוני ב-2006 ושחקן צרפת הראשון שמורחק באופן כללי מאז ז’ול קונדה ב-2021.
מי שבכל זאת הפך לגיבור עבור דידייה דשאן היה רנדל קולו מואני, שכבש צמד והיה המצטיין במשחק. נדמה כי חלוץ פ.ס.ז’, שאולי מתקשה קצת יותר ברמת הקבוצות, פורח בנבחרת והוא כעת מלך שערי צרפת בשנת 2024 עם שישה שערים בסך הכל בשנה הקלנדרית ומעורבות בתשעה כאלו בשמונה המשחקים האחרונים בהם פתח במדים הלאומיים.