איך ייתכן שבשנת 2021 מועדוני כדורגל מהליגות הנמוכות ממשיכים להחזיק שחקנים בכוח ובאיומים, כשברבים מהמקרים, השחקנים צריכים להוציא מכיסם אלפי שקלים או להיפרד מהכדורגל לתמיד? בואו נדמיין מצב היפותטי בו מעסיק שולח את העובד שלו להשתלמויות על חשבון החברה, מביא לו כרטיס אוכל שאיתו יכול לרכוש לעצמו ארוחה חמה ואפילו מסכים שישתמש (באורח פלא) בשירותי החברה, על מנת להתרוקן.
בבוא היום מחליט העובד המצטיין לעזוב כיוון שמשפחתו מעתיקה את מגוריה ממקום אחד למקום מרוחק אחר. האם העובד צריך להחזיר את כל משכורותיו לאותו מעסיק? אולי גם לשלם על השימוש במים בשירותים? ומה לגבי הארוחות? אולי זה נשמע כמו בדיחה אחת גדולה, אלא שבליגות הנמוכות בכדורגל, זו המציאות. השתמשת לנו במגבת? הזמנתי אותך לארוחת צהריים? שילמתי לך משכורת ונאלצת לעזוב? תחזיר לנו הכל, ובריבית דריבית.
אחד הסיפורים המבישים שהגיעו למערכת ONE, נקשר באחת הקבוצות ממרכז הארץ, המשחקת כיום בליגה ג'. אגב, לא מדובר במקרה יחיד עם אותו בעל קבוצה, ששמו שמור במערכת. מדובר בקבוצה המתיימרת להיות הקבוצה היחידה בעיר וכזו שמעוניינת לעזור לילדים להתפתח באקדמיה שלה. כזו שפותחת עונתה 15 במספר תחת ההתאחדות, עונה 15 בליגה ג'.
לא מדובר במועדון פאר או כזה שיש לו תארים. ליגה ג'. הליגה האחרונה בארץ – החובבנית מכולן. אלא שאם יש לך שאיפות להתפתח או שאתה מרגיש שמקצועית המועדון לא מתאים לך, בעל הבית, דווקא בליגות הללו, יעשה הכל על מנת שתקיז דם. נ', בעל צרכים מיוחדים, המשחק גם כיום כדורגל, בסך הכל רצה להיות שחקן כדורגל בליגות הנמוכות, שלא מתיימר להגיע לליגת העל, שאין לו חוזה כתוב וכי משחק הוא להנאתו בלבד.
בעונת 2018/19, משפחתו של נ' הבינה כי היא נמצאת ברשת של כורי עכביש והדרך היחידה לצאת מהמועדון היא לשלם סכומי כסף גבוהים במיוחד. על מה? על זה שהבן שלהם שיחק במתקן בעיר, בעט בכדור של המועדון, לבש המדים של הקבוצה ובסך הכל שיחק כדורגל חובבני במועדון שבכל שנות קיומו מתמודד בליגה ג'.
"אני מתבייש במערכת שכזו", מספר לנו אביו של נ', בעל הצרכים המיוחדים. "באיזה עולם מתוקן בעל קבוצה מחזיק בכוח נער שכזה ודורש על שחרורו 4,000 שקלים? שילמנו את הכסף כי לא הייתה לנו ברירה. יש אנשים חארות בעולם. אגב, גם לא קיבלתי חשבונית על הכסף הזה. הוא לא הזכיר שיוציא חשבונית. בבקשה, שיראה לי עכשיו חשבונית. נראה אם יצליח להשחיל עכשיו חשבונית עם התאריך של התשלום".
בואו נעשה סדר. נ', בעל צרכים מיוחדים, הוא שחקן רשום בהתאחדות לכדורגל. גם היום הוא משחק בליגה ג'. אמנם לא מרבה לשחק, אבל מאושר בחלקו שניתנת לו ההזדמנות אפילו להבקיע שער בעונה. כשאנחנו מדברים על 4,000 שקלים, אנחנו מדברים על סכום ששולם לבעל קבוצה כאשר השחקן עצמו או אביו טוענים שלא קבלו על כך כל קבלה.
כלומר, אותו בעל קבוצה יכול היה לעשות לכאורה העם הכסף כרצונו. מדוע המשפחה לא קיבלה קבלה? תשפטו אתם. אביו של נ' טוען כי מעולם לא ראה קבלה על התשלום ולטענתו זו חרפה. בפנייתנו ליו"ר הקבוצה, לא הצלחנו להבין האם אכן יצאה קבלה, חשבונית או כל דבר אחר המעיד על אותם כספים שנגבו. כשנשאל לגבי ה-4,000 שקלים, לצורך העניין, החל לגמגם בלשונו.
בין דבריו של היו"ר, היה אפשר לשמוע דברים כמו: "בשנים האחרונות הבנתי על בשרי שאם שחקן עוזב את המועדון בו היה, אותו שחקן צריך לשלם פיצוי למועדון אותו עזב. חובה לדרוש מהם כסף. למה? ככה. המועדון עשה בשבילו מעל ומעבר, אני עובד יום ולילה על מנת שיהיו כאן מחלקות צעירות ומועדון בוגרים מסודר. לך לא עולה המגרש? התאורה? המאמן? הציוד וכל המסביב? אני לא מצליח להבין. הנה, מקרה שהיה לי בטרום עונה. שני שחקנים התאמנו אצלנו, בסוף החליטו שלא מתאים להם. אני שילמתי על המאמן, הם קיבלו פה חודשיים של אימון, בגדים, שמפו, כפכפים – יצאו מפה כמו ממכון כושר. אז שישלמו. היו מקרים בהם הרגשתי שלא חייבתי אותם מספיק אפילו".
אם לא די בכך, היו"ר התייחס לטבלה המסודרת באתר ההתאחדות לכדורגל בה נקובים סכומי שחרור על שחקנים. אלא שהטבלה הזו כלל לא נוגעת בליגות הנמוכות בכדורגל, אלא בשחקנים צעירים ובשחקני ליגת העל והליגה הלאומית.
במקרה אחר, א' סיפר כי אם אתה מגיע לקבוצתו של אותו בעלים, אתה "שייך לו". "אתה מעכשיו ממש כמו בבית כלא. הרי אנחנו לא שחקנים מקצועיים. אנחנו באים ליהנות קצת מכדורגל. הוא דרש ממני תחילה גם 4,000 שקלים, עד שהגענו להסכמה כי ייקח ממני 2,000 שקלים, יעזוב אותי בשקט וישחרר אותי. זו אגב, לא הפעם הראשונה בקריירה שלי שאני משלם סכומים כאלה על מנת להשתחרר. זו פעם שנייה ששילמתי 2,000 שקל. צריך להפסיק את הבושה הזו בכדורגל הישראלי. הרי הוא יודע שבסוף תשלם, כי אתה רוצה לשחק כדורגל. עד שאין תשלום, אתה בן ערובה שלו. לא אמרתי בליגת העל ובליגה הלאומית. קבוצות מקצועניות, יש חוקים, הכל טוב. מה אני, השחקן מליגה ג' צריך למצוא את עצמי כלא בידיים של בן אדם כלשהו בגלל שהוא חושב שמגיע לו סכומים מטורפים. אנשים מספרים וגם אני אעיד על כך שמעבירים סכומי כסף במזומן ולא רואים חשבוניות, קבלות, איך שלא תקרא לזה".
ש', גם הוא אחד השחקנים של המועדון לשעבר, מספר לנו כי היה צריך להביא שתי בידוריות על מנת להשתחרר. "כל אחת עלתה לי 600 שקל, אמרתי לו שעלו 1,500 כל אחת, רק בשביל שיחתום לי שחרור. זה נשמע מצחיק, אבל להיות במקום שאתה ממש לא רוצה להיות בו, זה עצוב. זה המקרה הכי הזוי שנתקלתי בו בליגות האלה. עושים בך ומחזיקים אותך איך שרוצים. אתה רק כלי שרת שלהם. ממש עבד". האם זו הדרך שאנחנו, כצרכני כדורגל או כשחקני כדורגל חובבים, רוצים שהענף ינוהל? זו הדרך? לא כדאי לשנות את חוק הספורט ולהתאים אותו גם לשחקני הכדורגל החובבנים? הרי מדובר בשיטה פסולה שיש למנוע ממנה להתקיים.