העונה האחרונה הייתה אולי הסוערת בקריירת האימון של ירון הוכנבוים. המאמן, שבחודש הבא יחגוג 52, פתח את העונה כמנהלה המקצועי של העולה החדשה לליגת העל, בני ריינה וכבר לאחר שלושה מחזורים, פוטר ביחד עם המאמן אדהם האדיה בהחלטה הזויה.
ריינה, מתקבעת בליגת העל וצפויה להישאר לעונה נוספת, כשלא מעט שחקנים שהביא הוכנבוים מנגנים ככינור ראשון ומסייעים להצלחה הגדולה של המאמן שרון מימר. בהמשך, חזר הוכנבוים למועדון הכי מזוהה עימו, הפועל נוף הגליל, רק כדי לעזוב בסוף חודש ינואר, לאחר שביצע מהפכה בחלון ההעברות.
הפרידה הייתה צורמת, כשרגע השבר היה כשמונה למאמן עירוני רמה"ש, החלטה שלא אהבו בנוף הגליל, שכן המשחק הראשון שלו על הקווים היה מול האקסית ששילמה את משכורתו עד תום העונה. הוכנבוים, הפתיע את כולם כשהוליך את הקבוצה ממורשה לשלושה ניצחונות רצופים משלושה משחקים והבטיח את ההישארות בשלב מוקדם כנגד כל הסיכויים.
הוכנבוים לא דיבר השנה: הוא ספג לא מעט ביקורות, אך שתק. כעת, בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד" הוא פותח הכל: הפרידה מריינה, סיום הקשר עם נוף הגליל ומה גרם לכך, הביקורת כלפיו מצד נוף הגליל, התמונות בהן צולם לצידו של מחזיק תיק הספורט בעיריית עפולה שלומי אלבז לפני המשחק בין הקבוצות ומדוע הוא לא מצליח להתקבע כמאמן לגיטימי בליגת העל.
ירון, האמנת שתחליף העונה שלוש קבוצות?
"לא, אני בדרך כלל לא מחליף קבוצות בכלל. למעט העונה הזאת והעונה שעברה, במשך שמונה שנים לא פוטרתי ועבדתי באופן רצוף".
התחלת את העונה בריינה כמנהל מקצועי. מה קרה שם?
"עד עכשיו אני לא יודע. ברגע שפיטרו את אדהם האדיה במחזור השלישי החליטו שגם אני הולך איתו הביתה. אני לא יודע מה הסיבה, אבל לדעתי פשוט לא באתי טוב בעין לאחד האנשים. עשיתי עבודה טובה מאוד וכל הקיץ הייתי בריינה ובקושי הייתי בבית. עבדתי גם במחלקת הנוער וגם בבוגרים ולראייה שאם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון, הקבוצה תישאר בליגה וזהו הישג מצוין.
"כמובן שההישג הזה עומד לזכותו של שרון מימר, אך יחד עם זאת כשבנינו את הקבוצה, בנינו קבוצה טובה ולאורך כל העונה ידעתי שריינה תישאר. מבין כל השחקנים שהחלו את העונה, 16 מהם נמצאים היום בקבוצה. גם בגזרת הזרים רשמנו הצלחה: מתוך ששת הזרים שהחלו את העונה, שלושה היום מהווים שחקני מפתח. היה עוד זר מצוין שהחתמנו וחיכה לוויזה כדי להגיע לארץ ולאחר שעזבנו, מימר לא רצה אותו והוא הלך להפועל חיפה. מדובר במוחמד קמארה, שמצליח שם".
אם היית נשאר בריינה, הקבוצה הייתה נשארת?
"אני חושב שכן. האמנתי בקבוצה הזאת כל הזמן וידעתי שהם ישארו כי נבנתה קבוצה טובה".
מה גרם לך אבל ללכת ולשמש כמנהל מקצועי?
"עברתי את הקורס היחיד שהיה בארץ למנהלים ספורטיביים ב-2015. אני חושב שיש לי תכונות שמאוד מתאימות לתפקיד הזה: טביעת עין לשחקנים ויכולת לבנות קבוצה. חוליו סזאר, שהוא אולי הזר הכי טוב כיום בליגה הלאומית, הגיע בתקופה שלי בנוף הגליל כשעוד אף אחד לא ידע מי זה. אני חושב שגם כושר הארגון והניהול שלי מתאימים לתפקיד הזה".
מה אתה מעדיף? להיות מאמן או מנהל מקצועי?
"שאלה טובה. אני נהנה בשני התפקידים והם תפקידים שונים. תפקיד המנהל המקצועי הוא חשוב ונחוץ ואני מרגיש את זה כמאמן. אני עובד כיום עם חיים שאבו ועבדתי בעבר עם מנהלים מקצועיים. עובדה שבכל מועדון מתוקן באירופה יש את הפונקציה הזאת וגם בארץ אני מאמין שכל המועדונים ישתמשו בתפקיד הזה. מה אני מעדיף? בשניהם אני יכול לתרום".
בוא נעבור לנוף הגליל. איך אתה מגדיר את התקופה שם?
"התוצאות לא היו טובות והרוח לא הייתה טובה ומאוד התאכזבתי. לא אני בניתי את הקבוצה, אבל בהחלט ציפיתי ליותר מעצמי ומהסובבים, ם אם הבנייה של הסגל לא הייתה לטעמי ולסגנון שלי. עובדתית, בינואר עשינו שינויים שהיום אנחנו רואים שמוציאים את הקבוצה מהמקום בו היא נמצאת ומגיע קרדיט למוטי איוניר על זה. הייתה רוח לא טובה עם האוהדים והם עשו לחץ אדיר על מקבלי ההחלטות בנוף הגליל".
איזה ביקורת עצמית יש לך על התקופה שם?
"אני חושב שביקורת המרכזית היא שבכלל הגעתי לנוף הגליל. אחרי שפיטרו אותי בשנה שעברה בליגת העל הרגשתי שלא מגיע לאוהדים האלה שאחזור, אבל מכיוון ששלחו לי מסרים מכמה אוהדים שהבינו שהם טעו, אז הסכמתי להגיע. הגעתי באמונה שלמה שיש שחקנים טובים ושאפשר לעשות פלייאוף עליון ואפילו יותר מזה, אבל התברר שרוב האוהדים פשוט לא רצו שאהיה בקבוצה. כל מה שעניין אותם היה ליצור רוח לא טובה סביב הקבוצה ולנסות להשפיע על מקבלי ההחלטות. הם הצליחו במשימה שלהם".
אבל אין להפועל נוף הגליל כל כך הרבה קהל. עד כדי כך אוהדים גורמים למאמן ללכת?
"כן. בעידן הרשתות החברתיות בו לאו דווקא הכמות קובעת. כל מועדון הוא שונה או אחר והיה לחץ אדיר. אחרי שני משחקים בקבוצה וארבע נקודות מתוך שש, ראיתי את הנולד. התקשרתי לגיל ברעם (המנכ"ל) בלילה ואמרתי לו שיהיו לנו בעיות עם הקבוצה הזאת עד ינואר ולאחר מכן נשנה אותה. אמרתי לו שעד אז אני רואה הרבה בעיות. ידעתי שחלק מהשחקנים לא יכולים להתחבר לאג'נדה שלי, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת האישיות. אמרתי לגיל שהולכים להיות ימים פחות יפים והוא אמר לי לא לדאוג ושהמעמד שלי בטוח. שנשנה בינואר את הקבוצה. בפועל, בינואר לא הייתה סבלנות".
נפגעת? היית אחד האנשים שהכי מזוהים עם המועדון.
"ברור. אבל אני רוצה לזכור את שתי עליות הליגה שעשיתי עם המועדון ואת שלוש העונות בהן קראו לי להגיע באמצע העונה להציל את הקבוצה מירידה והצלחתי. אולי אני צריך להבין את מקבלי ההחלטות שהיו נתונים ללחץ אדיר של הקהל, אבל כן ציפיתי ליותר. טעיתי שבאתי לנוף הגליל, לא הייתי צריך להגיע לקבוצה הזאת".
אבל למה זה נגמר בתחושה כל כך רעה?
"אין לי שום דבר רע נגדם".
אבל להם יש נגדך.
"על מה הם כועסים?".
על זה שקיבלת מהם שכר ויכולת להתפרנס בכבוד עד תום העונה, אבל בחרת לחתום ברמה"ש בדיוק בשבוע המשחק נגדם ולנצח אותם.
"קודם כל, נוצר מצב שברמה"ש חיפשו מאמן בדיוק בימים שלפני המשחק מול נוף הגליל ופנו אליי. הם אנשים מאוד יקרים לליבי ואם לא הם, לא חשבתי בכלל לחזור העונה לאמן. לא חיפשתי את זה והיו לי כרטיסי טיסה לארה"ב ביום העצמאות. עשיתי כבר כל מיני הכנות מאחורי הקלעים לעונה הבאה: אם זה לראות שחקנים בליגות הנמוכות וכל מיני דברים שמילאו לי את הזמן הריק. סירבתי בהתחלה לרמה"ש, אבל איכשהו נפגשנו כי אנחנו באמת ביחסים טובים מאוד זכר לשתי הקדנציות הראשונות שלי.
"כשהגענו לפגישה, ניסיתי לדבר איתם ולהגיד להם שיביאו מאמן אחר. זה לא משהו אישי נגד רמה"ש, פשוט לא הייתי מעוניין לחזור לאמן העונה. הם הצליחו להביא אותי למצב שאמרתי להם שאעשה שני טלפונים ואחזיר להם תשובה. התקשרתי לחבר שמכיר את רמה"ש ולרבי דוד אבוחצירה מחיפה ושניהם אמרו לי לקחת את ההצעה. חזרתי לשולחן ואמרתי להם אני איתכם".
למה היית מהוסס?
"לא רציתי להיכנס לקבוצה שלא אני בניתי וזה לא נגע רק לרמה"ש. לא רציתי להגיע לקבוצה שנמצאת בצרות ובתחתית, שאין לי שום יכולת לשנות אותה או להביא שחקנים. בטח לא בשלב כזה מאוחר של חמישה משחקים אחרונים בפלייאוף, קבוצה עם הרגלים כאלה ואחרים. לשמחתי, כשאני מסתכל אחורה, נכנסתי לקבוצה שהיא אולי לא הקבוצה הכי מוכשרת בפלייאוף התחתון אבל היא קבוצה עם אופי מצוין ונבנתה בצורה טובה מאוד. קבוצה שנבנתה מנטלית בצורה חזקה עם שחקנים ותיקים וטובים ולצידם שחקנים צעירים מאוד שרובם אפילו לא כל כך מוכרים. אבל שחקנים עם עתיד ואופי טוב.
"זה הישג גדול לרמה"ש וצריך לתת את רוב הקרדיט לחי אבייב וחיים שאבו שבנו את הקבוצה. הם בנו תלכיד של אנשים נפלאים ושחקנים מדהימים, עוד מבלי לדבר על היכולות המקצועיות. אם רמה"ש הבטיחה את ההישארות שלה במחזור ה-35, אז זה הישג גדול מאוד לכל העוסקים במלאכה".
אתה לא מבין את הכעס של נוף הגליל?
"מה הם ציפו? הרי להיפך, ההסכם שלנו היה שברגע שאתחיל לעבוד בקבוצה אחרת הם מפסיקים לשלם לי. אז אני לא רואה בכלל את הקשר בין הכסף להסכם שלי איתם. אני לא שופט אותם: הם היו בלחץ אטומי, בתקופה של שלושה משחקים שהם ניצחו ובמומנטום הכי טוב בפלייאוף התחתון.
"כנראה שהם מאוד חששו מההגעה שלי, שרמה"ש הביאה מאמן, שבמקרה גם מכיר היטב את נוף הגליל. יכול להיות שהם הכניסו לעצמם דברים לראש שהשפיעו עליהם במשחק כי ראינו לפני המשחק נגדנו ואחרי המשחק נגדנו שהם במומנטום מצוין וקבוצה טובה מאוד, בטח במונחים של הפלייאוף התחתון. הם נחשבים כיום הקבוצה הכי טובה בפלייאוף העליון ויכול להיות שהם הביאו את הפאניקה על עצמם לפני המשחק מול רמה"ש".
בניגוד לפעם הקודמת שאמרת שלא תחזור לנוף הגליל וחזרת, הפעם זה סופי?
"כן. אין סיכוי שבשנים הקרובות אני אחזור. אני חושב שחלק גדול מהקהל הוא בסדר גמור ומאוד אהוב עליי וגם האנשים שנמצאים סביב המועדון הם אנשים שאני רוצה לזכור את הרגעים הטובים איתם, אבל לחזור לשם? זה לא יקרה".
איך מערכת היחסים שלך כיום עם גיל ברעם?
"לא דיברנו מאז שפוטרתי. אני עדיין יכול להגיד שאני מאוד מעריך ואוהב אותו. זה נכון שהתאכזבתי, אבל יש ימים אחרים בנוף הגליל וזה לא מה שהיה פעם".
כשהגעת לרמה"ש, האמנת שתעשה שלושה ניצחונות משלושה משחקים?
"האמת, שכל הזמן חשבתי רק על המשחק הקרוב ולא כקלישאה. בהתחלה כשבאתי, היה לחץ מאוד גדול. לא חשבתי שאנצח שלושה משחקים, כי הגעתי לקבוצה שהייתה מדורגת במקום ה-14. באיזשהו מקום היא הייתה במומנטום שלילי וחששתי מאוד מהמשחק הראשון מול נוף הגליל. לא בדיוק בניתי על להישאר בליגה תוך שלושה משחקים, אבל כשהגעתי אמרתי לשחקנים באסיפה הראשונה: לכל עונה יש עשרה משחקים שהם הכי חשובים, החמישה הראשונים והחמישה האחרונים. הגעתי לחמשת המשחקים האחרונים בתקווה שנישאר בליגה ואם אפשר, אז גם לא לעשות את זה דרך מבחנים. השחקנים הפנימו את זה".
מה הלאה?
"אני צריך להיפגש השבוע עם הנהלת רמה"ש ולשמוע מה התוכניות לגבי העונה הבאה. לראות מה התוכניות והמטרות של הקבוצה בעונה הבאה ואני מעריך שתוך שבוע או שבועיים אדע מה קורה".
היה מקרה בו נצפית עם שלומי אלבז, מספר ימים לפני המשחק בין הקבוצות.
"באתי למשחק כדורסל שהבטחתי שאהיה בו הרבה לפני שחלמתי שאחזור לאמן. הבטחתי לחברי הטוב רועי פרל, מאמן הכדורסל של הפועל עפולה, שאבוא למשחק מכריע בפלייאוף. לא ראיתי לנכון לבטל את ההגעה שלי למשחק בגלל שיש לי משחק עם עפולה באותו השבוע. לא ראיתי בעיה לשבת ליד שלומי אלבז, שאני והוא חברים ומכירים ואני חושב שזה הכי אמיתי בעולם לשבת ליד מי שמכירים במהלך משחק ולא לשבת לבד. נראה לי משהו לא כשר וצבוע לשבת לבד. אם הייתי רוצה לעשות תכנונים כאלה ואחרים לא הייתי עושה את זה במקום בו יש תקשורת ועוד 1000 איש שהיום לכל אחד יש מצלמה בכיס".
אנשים לא אוהבים אותך?
"יש בעיה שעוד לא המציאו לה את התרופה – הקנאה. יש המון אנשים שמאוד אוהבים ומעריכים אותי, אבל מה לעשות שאני לא פוליטיקאי. אני מאוד אמיתי, לא צבוע ולא פוליטיקאי. אני לא אוהב את הזן הזה. זה חלק מהמדינה שלנו וזו לא המדינה שסיפרו לי עליה כשהייתי ילד ולא רק בכדורגל. במקום שאנשים יחשבו איך לעשות טוב האחד לשני ושהטוב הזה יעשה טוב לכולם ונהיה אנשים יותר טובים".
למה לא ביססת את מעמדך כמאמן ליגת העל?
"בפעם הראשונה שהייתי בליגת העל ב-2010 הצלחתי מאוד עם הפועל עכו, אבל אף אחד לא דחף אותי קדימה וזה אולי היה הפספוס. בכל המקרים האחרים שקראו למאמנים בסדר הגודל שלי הם קיבלו עוד קבוצה ועוד קבוצה. אני תמיד מקבל הצעות מקבוצות בהן לא קל להצליח ובתקציבים נמוכים. גם בעונה שעברה בליגת העל עם נוף הגליל ירדנו מתחת לקו האדום רק במחזור ה-15 למרות הפציעות שעברנו. לא הייתה סבלנות גם אז למקבלי ההחלטות".
תחזור לליגת העל?
"אני אף פעם לא חושב במונחים הללו. כשאני מקבל אתגר וזה לא משנה איפה, אני מנסה גם ליהנות ממנו וגם לשמח את האנשים שמסביב למועדון. ככה אני פועל בכל פעם ואין לי בעיה לאן שזה יוביל אותי: ליגת העל, ליגה לאומית או מנהל ספורטיבי. אני מקבל הכול באהבה ומגיע עם התשוקה שמאפיינת אותי. אין לי ספק בכלל שאני מתאים לליגת העל".