השנה האחרונה הייתה השנה המאתגרת והמטלטלת ביותר שעברה בחיי בלמה של הפועל פתח תקווה, מתן גושה. את עונת הכדורגל הקודמת, עונת 2023/24, הוא סיים בירידת ליגה עם קבוצתו, אך גושה היה מנקודות האור והיה רגע לפני מעבר לקבוצה בחו"ל.
אלא ששום דבר לא הכין אותו לעתיד לבוא: ב-21.7.2024, הוא יצא, רכוב על אופנוע, ליום הולדת של חבר באשקלון ונפגע מרכב בשולי הדרך, מה שהוביל לפציעות קשות בגופו ולאשפוז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים "ברזילי" באשקלון. ייאוש? לא אצל הבלם המוכשר, שספק אם רבים האמינו, אבל תוך פחות מחצי שנה כבר חתם על חוזה מחודש בקבוצת הבית שלו ועשה את הבלתי ייאמן – חזרה לכדורגל.
הפרס? השתלבות בקבוצה שהשלימה את עלייתה בחזרה לליגת העל תוך עונה אחת, חזרה לכושר וסיום חיובי ומעודד לאירוע הקשה שפקד אותו. גושה, שגדל במחלקת הנוער של הפועל פ"ת ופילס את דרכו אל הקבוצה הבוגרת, שם הפך לעוגן חשוב בשנים האחרונות, לא מרבה לדבר. אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שהתראיין, כשראיון זה הוא אולי השני שלו בקריירה, כשגם הראשון נעשה לאתר הרשמי של הקבוצה.
מתן גושה עם הכדור (שחר גרוס)לאחר שעבר כל כך הרבה בשנה אחת, שנה שכאמור הסתיימה בצורה מעודדת, הוא הרגיש שזה הזמן שלו לדבר בפתיחות על התקופה שטלטלה את חייו, תקופה שבה היה בסכנת חיים למספר שעות, כשעתידו בכדורגל היה מוטל בספק, אך תקופה שגם היה לה סוף טוב.
בראיון בלעדי ל-ONE, גושה מדבר לראשונה על היום ההוא, ש"איים" לשנות את חייו, על הרגעים שבהם שידר ביטחון ואופטימיות בצל הכאבים, תהליך השיקום והחזרה לכדורגל, המסר שלו מהמקרה והפגישה המקרית עם הרב שהובילה לחיזיון מטורף שהתממש.
מתן, אתה מעכל את מה שעברת בשנה האחרונה?
"בדיעבד, לקח לי זמן לעכל את הסיטואציה ואת המצב. דמיינתי תמיד בראש איך אני חוזר לעבוד ולהתאמן קשה כדי לחזור למגרשים אחרי התאונה. היו לי כמה מטרות בראש ועליית ליגה הייתה אחת מהן אחרי שהצטרפתי ואחרי שהשגתי את שתי המטרות הראשונות: לחזור להתאמן בחודש דצמבר ולשחק משחק פעיל ורשמי במהלך חודש ינואר".
בוא נתחיל מהסוף. העלייה הזאת הייתה יותר מרגשת עבורך מהעלייה הקודמת?
"אני חושב שכן. בסוף עלינו סוג של בקלות ובנוסף אם אז לקח לנו שמונה שנים לשוב מהליגה הלאומית לליגת העל, הפעם חזרנו תוך עונה אחת. העלייה הזאת מרגשת יותר מהקודמת בגלל התאונה שעברתי, בגלל הדרך שעברתי. התאונה איימה לסיים לי את הקריירה, אבל הייתי חזק קודם כל בראש והלכתי צעד אחר צעד כדי להגשים את המטרות".
מתן גושה (שחר גרוס)אתם הקבוצה הכי טובה בליגה?
"אני חושב שקודם כל יש לנו את המאמן הכי טוב ואת הצוות הכי טוב. אני חושב שאנחנו הקבוצה שמשחקת את הכדורגל הכי טוב בליגה ומגיע קרדיט מלא לצוות המקצועי שעשה פה השנה דברים שהם ראויים לציון".
הייתה לכם הגנת ברזל עם נתונים חריגים…
"הגעתי באמצע העונה לקבוצה חזקה עם חדר הלבשה טוב. לצוות מקצועי שהוא גם התקפי מאוד מצד אחד, אבל גם נותן דגשים לחלק ההגנתי ומראה ניתוחי וידאו על כל מהלך אפילו הכי קטן שיש. זה שילוב בין יובל שפונגין שהוא העוזר של עומר (פרץ, המאמן) והשם שלו מתחבא מאחורי הקלעים כי זה גם באופי שלו, אבל הוא באמת איש כדורגל מדהים. תוסיף לכך את עוזר המאמן הנוסף, בן קפלן. קיבלנו מעטפת טובה בשילוב של שחקנים מצוינים ואני שמח שעשינו משהו שלא היה בשנים האחרונות בליגה הלאומית".
אבל מה הסוד? שיחקת עם לא מעט בלמים בהפועל פ"ת. השנה פשוט אי אפשר היה להבקיע נגדכם…
"קודם כל, כשאתה שולט ברוב שלבי המשחק בכדור ועובד על תבניות התקפה, אז "קשה" לך לאבד את הכדור. גם כשאתה מאבד, יש לחץ על הכדור מצד כל הקבוצה. ככה לכל פעולה שלך, יש לך יותר אוויר וחמצן בגוף, אז אתה מגיע טרי לכל פעולת הגנה".
מתן גושה (שחר גרוס)כמה זה "הדליק" אתכם שדיברו רק על הפועל ת"א?
"אנחנו רק רצינו להוכיח כמה הקבוצה שלנו טובה ופחות הסתכלנו על הפועל ת"א. אני יודע שזו קלישאה, אבל פחות הסתכלנו על הקבוצות האחרות. באנו לכל אימון כדי ללמוד משהו חדש, השתפרנו מאימון לאימון וממשחק למשחק והפכנו דומיננטיים יותר. גם בתקופות שפחות הלך, היינו חזקים בהגנה וידענו שקשה לתת לנו גול ומנגד את הגול שלנו ניתן".
יש משהו מרגש בעלייה הזאת כששני עוגנים משמעותיים כמוך וכמו עומר כץ נפצעתם לפרקים ארוכים וחזרתם…
"כמובן שיש סיפורים שהם כאלה, אבל גם בלעדיי ובלעדי עומר הקבוצה רצה טוב. הגענו לקראת סוף העונה ונתנו את הפוש האחרון הזה. תמיד כשיש פציעות קשות, יש בזה משהו מרגש וזה סוחף את האוהדים ואת השחקנים האחרים. הם רואים שכשיש סיפור כזה, שגם יכול היה ללכת לכיוון ההפוך ולהפוך לטראגי, אז יש פה איזשהו מודל לחיקוי ודוגמה לשחקנים האחרים. זה דוחף את כל הקבוצה ואני שמח שזה מה שקרה".
היית בעלייה הקודמת ובירידה המהירה חזרה לליגה הלאומית. מה צריך לעשות אחרת?
"אני סומך בעיניים עצומות על הצוות שילמדו, יסתכלו ויראו מה קרה בשנה הקודמת ויפיקו את הלקחים. הם ראו את כל השינויים שנעשו בשנה שעברה, שניסו להחליף המון שחקנים ושעברו פה המון שחקנים: שחקנים שבאו והלכו בינואר, שחקנים שהלכו בתקופת המלחמה ומאמנים שהלכו ובאו. זה יצר איזשהו בלבול בקבוצה ואני מקווה שיפיקו מזה לקחים ויבינו שאנחנו צריכים יציבות ושקט.
"באופן אישי, הרבה מדברים על חדר ההלבשה, על פרגון בין שחקנים ועל רצון של הצלחה קבוצתית מצד כל שחקן ושחקן גם אם הוא לא משחק, אז מבחינתי זהו הדבר החשוב ביותר שצריך להנחות אותנו. צריך שחדר ההלבשה יהיה חזק כמו השנה, שגם מי שלא משחק רוצה שהשני יצליח מתוך הבנה שהצלחת הקבוצה היא הכי חשובה. ככה כולם ירוויחו וזה מה שצריך לעבור לנו מול העיניים. זה משהו שלא היה בשנה שעברה והשנה גם טים (פלוטקין) המנכ"ל שלנו יודע את זה והאנשים יודעים מה צריך לעשות".
מתן גושה (שחר גרוס)אתה אופטימי שבשנה הבאה לא תשחזרו את העונה הקשה מאשתקד?
"אני בטוח שהשנה הבאה לא תהיה דומה בכלל לשנה הקודמת. אומרים שאין חכם כבעל ניסיון ואחרי שחווינו את מה שחווינו, זה משהו שצריך לשבת לכל אחד ואחד מאיתנו בראש. הטעויות שעשינו, הפקת הלקחים. בסוף נצטרך לבוא לתת את ההכי טוב שלנו ואני בטוח שהשנה הקודמת לא תחזור".
אני חוזר לימים שלפני התאונה. לא היה לך חוזה בהפועל פ"ת והיית בין היחידים שלמרות הירידה, זכה למחמאות מקצועיות... איפה היית אמור לחתום?
"קודם כל אבהיר שלא היה מעניין אותי לשחק בקבוצה אחרת בליגת העל. החלום שלי היה כבר כמה שנים טובות לשחק בחו"ל ולעשות קריירה בינלאומית. הרגשתי שהפרק שלי בהפועל פ"ת קצת עשה את שלו ורציתי לחוות משהו אחר. הייתה לי הצעה מקבוצה בקפריסין, כשכל הדברים כבר כמעט היו סגורים.
"זה היה עניין של שלושה או ארבעה ימים עד שאני אמור לטוס לחתום. התאונה קרתה ב-21.7, כשארבעה ימים לאחר מכן, כבר הייתי אמור להיות על מטוס לקפריסין. אני מאמין שהכול לטובה ואלוהים מראה לי עד כמה. עשיתי אחרי התאונה שיקום שהוא אינטנסיבי וקשה מאוד, אבל אני פשוט חולה על כדורגל. לא היה לי משהו אחר בעיניים, פשוט רציתי לחזור לעצמי כמו שאני הכי אוהב".
אז בוא נתחיל לגולל את מה שקרה לך. מה אתה זוכר מאותו היום של התאונה?
"קודם כל, הייתי בלי רכב בגלל שסיימתי את החוזה בהפועל פ"ת והחזרתי את הרכב משהו כמו חודש לפני התאונה. הייתי צריך להגיע לאשקלון ליום הולדת של חבר שלי. יצאתי בשעה 19:00, הייתי אחרי אימון אישי. נסעתי בצומת ניצנים לכיוון אשקלון, הייתי בשול הדרך בזמן שהכביש היה פקוק מאוד ועמוס. אני יכול לספר לך שבגלל שזה לא הכי טריויאלי ששחקן כדורגל יעלה על אופנוע, עברתי כמה קורסים מגיל קטן כדי לצמצם את הסכנות וזה לא שהיה לי אופנוע באופן שוטף במהלך השנים האחרונות.
מתן גושה (שחר גרוס)"כמו שאמרתי, הייתי על השול ומישהו פשוט ירד לשול והטיס אותי לחצץ, בצד ימין של הכביש, לתעלה. לא איבדתי הכרה או משהו, אני זוכר עד התאונה את הכול ולאחר מכן את הרגעים באמבולנס פחות. אני זוכר את עצמי פשוט מתעורר בבית החולים. הייתי בשוק, נתנו לי הרבה משככי כאבים, מורפיום ואת כל החברים של המורפיום. היו צריכים להכניס אותי לצינתור, כי היה לי קרע בטחול. חשבו בהתחלה להוציא את הטחול, אבל בסוף עשו ניתוחון מהמפשעה לטחול והצליחו להציל אותו. לאחר מכן עברתי עוד ניתוח, יש לי פלטינה לאורך כל זרוע שמאל. שברים, עוד כל מיני חלקים בגוף, מכות יבשות, היה לי דימום באף, נשברו שיניים".
מה התמונה הראשונה שזכורה לך?
"התמונה שאני הכי זוכר היא שנשברה לי הקסדה לשני חלקים. אני מוקיר תודה כל יום לאלוהים שהוא נתן לי עוד הזדמנות בחיים האלה".
אני יודע שאנשים היו מזהירים אותך לא לגעת באופנוע…
"נכון, הזהירו אותי, אבל גם הזהירו אותי מעוד הרבה דברים בחיים. אני מאמין בגורל וגם בעבר עזבתי את האופנוע לתקופה מסוימת ודיברתי על זה עם המנכ"ל דאז אבי יחיאל שאני לוקח רכב במקום אופנוע. אבל באותה התקופה לאחר העזיבה של הפול פ"ת, החזרתי את הרכב אז הייתי צריך עוד כלי רכב. אם היה לי רכב, לא הייתי עולה על אופנוע כמובן. זו כנראה הייתה הטעות שלי, שלא קניתי רכב. אבל אלו גם עניינים כספיים".
אני מניח שלא תרכב יותר על אופנוע.…
"לא, הקריירה שלי יותר חשובה והכדורגל יותר חשוב מהכול".
מה אתה זוכר מבית החולים?
"קודם כל הייתי מאוד מעורפל. נפגעתי בהרבה מקומות בגוף, כך שכל פעם ניסו לטפל במקום אחר. אני זוכר את אמא שלי ואת דוד שלי לצידי ואח"כ פשוט עוד אנשים ועוד אנשים הגיעו וניסו להרגיע אותי. למרות שבאותו זמן לא כ"כ הבנתי איפה אני ומה קורה איתי. אח"כ התאפסתי על עצמי, אחרי כמה שעות נפל לי האסימון כשהייתי בטיפול הנמרץ.
מתן גושה עם הכדור (שחר גרוס)"ביום הראשון בטיפול נמרץ ראיתי פשוט אנשים שמתים לי מול העיניים. משפחות שבוכות על יקיריהם ואני לבד בטיפול נמרץ. בשעות האלה אתה לבד בלילה ורק אז אתה מבין באיזה מצב אתה. הגלגלים מתחילים להסתובב בראש ואתה מתחיל לשאול את עצמך מה הלאה, מה אני עושה מפה. אפילו לא הבנתי את גודל וחומרת הפציעה ואת מה שעברתי. כבר ביום הראשון הרצתי לעצמי תסריט, אפילו הכי מינימלי של חזרה".
כבר אז היית אופטימי?
"אני כנראה עד היום לא מבין את גודל הפציעה ואת גודל האירוע שחוויתי. בסוף, אחרי המשפחה שלי, הכדורגל הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים. מרוב שזה משהו שאני מאוד אוהב ומאוד חשוב לי, לא חשבתי ולא הבנתי באיזו סיטואציה אני נמצא. אחרי שהשתחררתי מבית החולים, כעבור עשרה ימים של טיפול נמרץ ואישפוז רגיל, הגיעו הרגעים הקשים.
"באו כל מיני אנשי רפואה, דוקטור עם כדורים, עובדת סוציאלית. ניסו לתת לי את כל המעטפת של קופת החולים, כי הרי ביקשתי להשתחרר הביתה ולא להישאר בבית החולים. ידעתי שבבית שלי, במקום הכי נוח ובטוח שלי, אוכל להתקדם בשיקום הרבה יותר מהר. גם לא אהבתי את השהות בבית החולים כי בסוף אתה במיטה, אנשים באים ומנסים לעזור לך, רוצים להיות איתך ברגעים הקשים. אבל כל חיי הייתי עצמאי ולא רציתי שירחמו עליי אפילו במבט הכי קטן. נותחתי ביום התשיעי וביום העשירי התחננתי שישחררו אותי".
ומה היה בשיקום הביתי?
"עבדתי אני עם עצמי, עם הקירות. התחלתי צעד אחר צעד: בהתחלה לא הצלחתי לקום, לא הצלחתי ללכת, לא הצלחתי להתקלח לבד. היו לי המון שברים בגב התחתון, בכתף ובכמה אזורים בגוף. בהתחלה הייתי צריך את העזרה, אבל התקדמתי צעד אחר צעד".
מתן גושה (שחר גרוס)ומה הרופאים אמרו לך במבט ראשוני? נושא החזרה לכדורגל או בכלל האם תחיה עלו?
"אחרי האבחון הראשוני, בגלל שהטחול הוא איבר פנימי, מבחינה ספורטיבית זה בכלל לא עבר להם בראש. מהר מאוד שללו סכנת חיים, אחרי כמה שעות. אבל מבחינת אורח חיים ספורטיבי כמו אימונים או אפילו אוכל בימים הראשונים, לא אכלתי כמה ימים. לא חשבו בכלל על חזרה לאימונים או בכלל משהו ספורטיבי הכי קטן. אבל להגיד לך שהקשבתי להם? לא. ידעתי מי אני ולמה הגוף שלי מסוגל ולמה לא".
זה מרגיש לי שלא היית שלילי לרגע. לא היו רגעים של שבר?
"אני יכול לספר לך מפה ועד הודעה חדשה על כמה פעמים בכיתי לבד במיטה, כמה התפרקתי. אבל זה תמיד היה אני עם עצמי, הכרית והשמיכה. אף פעם לא הראיתי חולשה למרות שהיה לי מאוד קשה, כי הייתי עם ההורים וברגע הכי קטן שהיה כואב לי או שהרגשתי על סף בכי, הלכתי ועשיתי את זה לבד. רציתי שההורים שלי יראו אותי חזק, שהם ישאבו ממני את האופטימיות ואת החוזקה וכך אשאב מהם את האנרגיות שאני צריך. אמא שלי תמיד מספרת שבתור תינוק, הייתי בוכה בשקט. אז יכול להיות שזה משהו שמלווה אותי לאורך החיים ואני שמח שפעלתי ככה כי זה רק עזר לי".
בוא נדבר על השיקום לאורך החודשים הראשונים…
"השיקום הביתי היה סה"כ בן שבועיים וחצי ועוד ביקשתי שיאריכו את זה. הייתי צריך להיכנס לאשפוז יום לאחר מכן בבית לווינשטיין או בשיבא. אחרי שבועיים וחצי התחלתי לעבוד לבד עם עצמי, אבל הרגשתי שאני צריך יותר כי ידעתי שאני רוצה לחזור למה שאני אוהב. לקחתי כל מיני אנשי מקצוע שאני מכיר בעולם הספורט: בין אם זה פיזיותרפיה במכון "פיזיו ספורט", בין אם זה מאמן אישי או בין אם זה מאמן כוח. הידרותרפיה במים. הייתי ממלא את כל השבוע שלי בלו"ז והוצאתי לא מעט כסף מהכיס הפרטי שלי. כי בסוף אין פה השתתפות.
"בגלל המצב שלנו כיום במדינה ושיש הרבה חיילים פצועים ששומרים עלינו ואני מקווה שהשם ישמור עליהם, אז יש עומס מטורף בכל האישפוזים. יש פשוט עדיפות ותעדוף להם, אז פשוט הגשתי את המסמכים וחיכיתי לטלפון. בסוף מי שנפצע בצורה קשה, לא דחוף לו לחזור לכל מיני דברים אחרים והוא פשוט מתעסק ברפואת הגוף ובמנוחה. אצלי זו לא הייתה הסיטואציה ופניתי פשוט לכל איש מקצוע שטוב בתחום שלו. התחלתי ללכת לבד, לטיולים עם הכלב שלי. אפילו הבאתי אופני ספינינג הביתה עוד לפני שסיימתי את השיקום והפיזיותרפיסט שהגיע מקופת החולים שאל מה זה. אמרתי לו שאני חייב אופניים. הוא אמר לי שיש לי שבר בגב התחתון ואמרתי לו שאשים כרית".
מתן גושה (שחר גרוס)מתי התחלת להבין שהחזרה לכדורגל הופכת למוחשית?
"ביום שהתאמנתי עם אבנר עיני במגרש הסינתטי באיצטדיון המושבה בסוף חודש ספטמבר, חודשיים בערך לאחר התאונה. לפני התאונה הייתי עובד איתו באופן פרטי פעמיים בשבוע וכשחזרתי לזה באימון הראשון, הרגשתי סוף סוף את המוחשיות".
ומתי מתחיל הקשר עם הפועל פ"ת?
"קודם כל, היה לי חשוב לעשות את ההכנה הכי טובה שאני יכול כי לא רציתי לעשות צחוק מעצמי. רציתי להיות חזק פיזית ולהיות כשיר לגמרי. עשיתי שיקום מאוד אינטנסיבי וארוך יחסית לזמן האימונים. התאמנתי באופן רציף בכל התחומים שציינתי קודם במשך שלושה חודשים וקצת. לקראת אמצע חודש אוקטובר, אחרי שעשיתי אימוני מגרש ונגעתי בכדור, נוצר הקשר עם הפועל פ"ת.
"הייתי בקשר עם עוזר המאמן יובל שפונגין וגם טל בן חיים (הבלם) הסוכן שלי הכיר את יובל. יובל הוא זה שדחף ורצה לראות אותי באימונים. גם אני מאוד רציתי, אז כנראה שזה היה נועד לקרות. הגעתי לאימון, הכרתי את הצוות הרפואי מהשנים הקודמות אבל את הצוות המקצועי שהתחלף מהשנה שעברה ומהפעם האחרונה שהייתי שם, לא. הם גם לא הכירו אותי, אז הייתי צריך להוכיח את עצמי. לא פחדתי מזה, הגעתי למתחם וגם חדר ההלבשה היה חדש לגמרי, נשארו אולי שלושה או ארבעה שחקנים מהשנה הקודמת.
"הגעתי ופגשתי את הפיזיותרפיסט ואת טים המנכ"ל, שכבר הכירו אותי. הם רצו אישור שאני בסדר, שאני יכול להתאמן, כדי שלא יקרה איזשהו משהו מבחינה רפואית. שהביטוחים לא יפלו על המועדון. ושם הייתה הבעיה: אם לא הייתי צריך אישור מסוים, הייתי חוזר קודם. אבל בגלל שהמקום בו שמו לי את הפלטינה לא התאחה, שאגב עד היום אני הולך לביקורות בנושא בבית החולים "ברזילי" במקום שהתאשפזתי, אז לא נתנו לי אישור. היה רשום בסיכום הרפואי שסימני האיחוי הם התחלתיים בלבד, שיש עוד זמן. בהפועל פ"ת רצו שיהיה לפחות רשום שסימני האיחוי מתקדמים, כי הם ידעו שכל עוד הם ראשוניים, במידה ואפצע תהיה בעיה".
ומה אז?
"הגעתי לאימון, הלכתי לפיזיותרפיסט והוא לא נתן לי אישור להתאמן. הלכתי מאוכזב הביתה, אפילו עצבני. הייתי יכול ליפול ולהישאב למקום המבואס, המאוכזב, שאחרי כל התקופה הזאת שאני מתאמן ועובד קשה כדי לחזור, אני מקבל את הבשורה הרעה. חזרתי להתאמן לבד במשך חודש נוסף וקניתי כל מיני תכשירים טבעיים שיעזרו לי לחבר בין העצמות בהמלצת אנשי מקצוע. במהלך חודש נובמבר, הלכתי שוב לעשות צילום, אפילו הקדמתי אותו והתפללתי חזק וטוב שהשבר יראה סימנים מתקדמים של איחוי. ברוך השם זה קרה, לקחתי את התוצאות שוב להפועל פ"ת והראיתי להם שיש סימנים מתקדמים של איחוי. הם נתנו לי לערוך את האימון הראשון שלי".
מתן גושה (שחר גרוס)כשחזרת להתאמן באיזה סטטוס זה היה? לשמור על כושר?
"בהתחלה זה היה בסטטוס של להיכנס לכושר במדי קבוצה. הרי בסופו של דבר, להתאמן לבד ולהתאמן עם קבוצה אלו שני דברים שונים: הן מבחינת הכושר והן מבחינת ה”וייב”. הם ראו שאני בקצב, שאני טוב באימונים, שאני שם. מבחינת הקצב, מבחינת האינטנסיביות ומבחינת הפיזיות. שמתי מעין חבישה ליד שאני עד היום עולה איתה והיא נמצאת במקום הפלטינה. שחקנים היו מפחדים עליי ואמרתי להם שלא יפחדו, שיתאמנו רגיל ויעשו מה שהם יודעים.
"הייתי נכנס בשחקנים, מפוצץ ומרסק ולאט לאט הם הבינו שהכול בסדר, שגושה פה. בסוף, מגיעה מילה טובה להפועל פ"ת: לא הרבה קבוצות היו לוקחות שחקן שעבר תאונת דרכים כזאת. שמעתי מזיו (להבי) וטל (בן חיים) הסוכנים שלי שלא היה שחקן שעבר תאונת דרכים קשה וחזר לשחק באותה עונה. אז מגיעה מילה טובה להפועל פ"ת שנתנה לי את ההזדמנות בין אם זה היה כנבחן או כשחקן ששומר על כושר. זה שאני הוכחתי את עצמי זה בסדר, אבל גם ההזדמנות שקיבלתי מהם היא לא מובנת מאליה".
ואז מגיע רגע החתימה, כשכמה ימים לאחר מכן כבר היית בסגל…
"התאמנתי עם הפועל פ"ת קרוב לשלושה שבועות, עד שחזרתי לכושר. הם אמרו לי שהם רוצים אותי ולקחו כמה ימים עד שסגרנו את התנאים בתחילת חודש ינואר, כמה ימים לפני המשחק מול הפועל ת"א. הייתי אמור להיות בסגל, לא לשחק. אבל יער זמברובסקי הבלם שלנו היה עם חום וביום המשחק, שפונגין סיפר לי על המצב של יהב ואמר לי: ‘מה אתה אומר’.
מתן גושה (שחר גרוס)"הבנתי שהשאלה מה אתה אומר, משמעה שרוצים לזרוק אותי למים. אמרתי לו שיזרוק אותי למים ושיהיה בסדר. הוא שאל אם אני בטוח ואמרתי לו שאני יודע מה אני שווה ושיהיה בסדר. כולם היו בשוק, זה היה ממש כמה שעות בודדות לפני שהיינו צריכים להיות במגרש. הייתה התרגשות כי בסוף זו הפועל ת"א, קבוצה שמתמודדת איתנו על העלייה. חבר שלי אמר לי שזו אחלה של דרך לעשות ברכת הגומל, מול אצטדיון מלא. הפסדנו 1:0 ובדקה ה-78 שפכתי לאגר. היה לי משחק טוב, הרגשתי שאני בקצב וזה נתן לי ביטחון קדימה. מאז, במשך עשרה משחקים לא יצאתי מההרכב".
מה הרגשת ברגע החתימה? זה כמו שחקן שרושם הופעת בכורה בבוגרים?
"זאת התרגשות מאוד גדולה, במיוחד כשזה קורה במועדון בו גדלתי ואני חוזר אליו שוב. אמרתי לך בתחילת השיחה שבשנה שעברה הרגשתי סוג של מיצוי בהפועל פ"ת, אבל כרגע אני מרגיש שההפך הוא הנכון. הרגשתי את זה בחתימה המחודשת, כי כל הצוות והמקצועיות הם שונים מהשנים הקודמות ואני לא אומר את זה רק כי עלינו ליגה. זה משהו שלא הרגשתי קודם ונתן לי את הגושפנקא שהפרק שלי פה לא הסתיים".
זה גם כאילו מסר שאתה מקבל שאתה צריך להיות פה…
"הרגשתי שנולדתי מחדש. אומרים שזו קלישאה, אבל במקרה שלי באמת ככה אני מרגיש".
אשאל שאלה קלישאתית: אתה מרגיש שקיבלת פרופורציות לחיים?
"אספר לך משהו שקרה לי ונתן לי חתיכת תובנה לחיים: אני בן אדם מאמין, שמאמין באלוהים ועושה את המינימום, אפילו למדתי בבית ספר דתי. נפגשתי שלושה חודשים לפני התאונה עם רב שהיה קשור למשפחה של האקסית שלי והוא הגיע לאיזשהו מקום שהייתי בו. אני לא יודע למה, אומרים שיש רבנים שיש להם הילה, אבל הוא אמר לי לגשת אליו לרגע, שהוא רוצה לדבר איתי ושאפתח את ספר התורה.
"בהתחלה הייתי סקפטי, אבל כמה אנשים שכנעו אותי. הוא לא ידע עליי כלום: לא איך קוראים לי ולא מה העיסוק שלי. פתחתי את ספר התורה והיה רשום בפסוק משהו כמו "סוס ומרכבות" ביחד עם המונח מוות. הרב נשען לאחור ואמר לי: "יש לך אופנוע?", אמרתי לו שכן. הוא אמר לי: "אל תגדיל את הרישיון". באותה התקופה באמת הגדלתי את הרישיון. שאלתי אותו מאיפה הוא יודע, הוא ענה שזה לא משנה ושלא אגדיל. הוא שאל אם אני מניח תפילין וכשעניתי שלא, הוא ביקש ממני להניח.
מתן גושה (שחר גרוס)"לא הקשבתי לו בשני המקרים ואני יכול להגיד לך שכיום, יש לי בכל זרוע שמאל, איפה שמניחים את התפילין, מהדקים את הרצועות ומהדקים, צלקת באורך של עשרה סנטימטרים. מאז אני מניח תפילין כל יום ומשהו ובתפיסה ובהוקרה של החיים השתנה אצלי. יש לי צמרמורת שאני מדבר איתך".
אתה הולך להישאר במשך כל החיים עם סימנים?
"יש לי צלקות בכל מיני מקומות בגוף, הפלטינה תהיה לכל החיים, כי זו לא אחת שמוציאים אותה. איך אני חי עם זה? מבחינה פיזית, אני לומד לחיות עם זה עם הזמן. שיש שינויים במזג האוויר כואב לי יותר ואני סובל מעקצוצים. אלו כאבים רציפים, מעין דקירות קטנות. אבל משהגעתי הביתה בימים הראשונים שמתי לעצמי מטרה קטנה: לא לגעת כמעט במשככי הכאבים . רציתי לסבול כי ידעתי שזה יעזור לי בעתיד לקצב ההחלמה: כי אם אגע בהם, זה ייקח לי זמן להשתחרר מהם. הייתי בוכה בלילות, אבל פה נכנס העניין המנטלי. חשבתי כמה יהיה לי טוב אם אסבול עכשיו אבל ארוויח בעתיד".
יש לך מסר מכל הסיפור הזה?
"להעריך כל יום בחיים. גם אם הולך פחות טוב, גם אם פחות נותנים לך את מה שאתה רוצה בעבודה, גם אם אתה רב עם האישה. צריך להעריך כל יום שאתה חי בעולם הזה ושאתה בריא".
אז מה החלום המקצועי הנוכחי של מתן גושה?
"אומרים שיש חלומות להווה וחלומות לעתיד. החלום שלי בהווה הוא להישאר עם הפועל פ"ת בליגת העל ולתקוע יתד כמו שאנשי מערכת אומרים. אני מאמין שגם הזמן שלי לחתום בחו"ל יגיע, אבל הפרק שלי עם הפועל פ"ת רק התחיל כי נולדתי מחדש".