ביום חמישי (20:00) תפגוש מכבי תל אביב את החלוץ עם ממוצע הכיבושים הטוב ביותר במפעלים האירופים – שני שערים למשחק במהלך כל הקריירה. ההסבר למאזן "החלומי" של אנדי גריי פשוט – הוא לא השתתף באף משחק אירופי עד הקיץ, למרות שכבר חגג את יום הולדתו ה-31.
המעבר לאריס סלוניקי העניק לאנגלי שמייצג את נבחרת ג'מייקה את הצ'אנס ליטול חלק בקונפרנס ליג. מול גומל הבלארוסית החלשה הוא לקח אותו היטב. צמד ב-1:5 במשחק הראשון, צמד שהניב 1:2 בגומלין, והנה לכם פתיחת קדנציה מצוינת אחרי המעבר המפתיע בתחילת יולי.
אבל האם ניתן לראות בכך צעד קדימה? זו כבר שאלה מורכבת, והדילמה הזו תקפה לכל הקריירה של גריי. אפשר להגדיר אותה כהצלחה מפוארת כנגד כל הסיכויים, ואפשר גם לראות בה פיאסקו עצום. האם הוא עשה את המקסימום מכישרון מוגבל, או אולי דווקא הרס לעצמו את הסיכוי להפוך לסקורר מצטיין בפרמייר ליג? תשפטו בעצמכם. זה לא עניין טריוויאלי.
כי אם מסתכלים על המקורות, הרי שגריי הוא עילוי שצמח מכלום. הוא גדל במשפחה הרוסה, אביו ישב פעמים רבות בכלא, והנער עצמו התיידד בעיקר עם פושעים. מילת המפתח הייתה הישרדות, והכדורגל היה תחביב צדדי אליו הוא לא התייחס ברצינות.
הפרות משמעת תכופות גרמו לוולבס לזרוק אותו מהאקדמיה כאשר היה בן 13, ובהמשך אפילו שרוסברי טאון הקטנטנה מהליגה הרביעית לא יכלה לסבול את מעלליו. לטענת מאמניו, הוא לא היה ראוי ללבוש אפילו את חולצת קבוצת המילואים, ובגיל 19 עשה הבחור את דרכו לקבוצת החובבים בשם הינקלי יונייטד.
ברמה הנמוכה הזו הוא כבש לא מעט שערים, אבל החברות בכנופיות הפשע עניינה אותו הרבה יותר, והאירוע המכונן ביותר בחייו באותה תקופה היה הקטטה האלימה בה נדקר בפניו. צלקת באורך 4 סנטימטרים נותרה על הלחי לכל החיים, וכאשר פרץ לתודעת הקהל האנגלי כסקורר מחונן התגאה גריי לספר כי זה היה הרגע ששינה לכאורה את חייו. אז, כאשר הסתכל על החתך המדמם במראה, הוא החליט לא להיות יותר "עם האנשים הלא נכונים במקומות הלא נכונים" כהגדרתו. הוא הפך לאיש חדש.
האמנם? לא לגמרי בטוח על סמך העדויות, ובמיוחד לאור התמונה שפורסמה בשלהי 2016. גריי, אז כבר שחקן פרמייר ליג מתוקשר, צולם עם סוחר סמים שריצה מאסר ארוך. "כל מי שאני מכיר היה בכלא. זה לא מטריד אותי. אם אנשים רוצים להגדיר אותי כילד הרע כי החברים שלי ישבו בכלא, אז הם יכולים לחשוב כך, אבל אין להם מושג על חיי ועל מה שעברתי. אני גאה במקום שממנו באתי ובחבריי", הוא הצהיר אז בכעס.
זו לא הייתה השערורייה העסיסית ביותר בה היה מעורב גריי באותה שנה. זמן קצר אחרי שכבש בניצחונה הסנסציוני של ברנלי על ליברפול, גילה מישהו ציוצים הומופוביים בוטים במיוחד של החלוץ בטוויטר מתקופתו בהינקלי, אז הוא דרש מחברי הקהילה הגאה "להישרף ולמות" וטען שהם "מגעילים" אותו. ההתאחדות השעתה אותו מארבעה משחקי ליגה בשל כך.
גריי עצמו התנצל והכריז כי השתנה מאוד בשנים שחלפו מאז. "אני אדם אחר לגמרי, וכל מי שמכיר אותי יודע שאני לא הומופוב", הוא אמר. האמנם? גם כאן כל אחד רשאי לגבש דעה משלו, אך לא בטוח שאדם נורמטיבי יכול לפרסם איחולי מוות – קל וחומר מישהו שחווה בעצמו אפליה בשל היותו מיעוט.
כי בכל הקשור ליחס גזעני כלפי שחורים, יש לגריי דעות מגובשות מאוד, והוא רואה את עצמו לוחם נגד התופעה. בין עשרות הקעקועים על גבו, שם אין מקום ריק כלל, ניתן למצוא את נלסון מנדלה, מרטין לותר קינג ורוזה פארקס. יש לו עניין מיוחד בהיסטוריה של שחורים בארצות הברית, והוא מיהר להתראיין בתקשורת הבריטית עם פרוץ המחאה אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד. "הסיפור הוא לא רק אלימות השוטרים באמריקה. זה קשור גם למה שקורה באנגליה ובשאר העולם", הוא קבע, בשאיפה להגדיר את עצמו כמוביל דעה.
למרבה הצער, זמן קצר לאחר מכן הוא עשה כותרות אחרות לגמרי כאשר הפר את תקנות הקורונה וארגן מסיבות בביתו. ולאדן איביץ', מאמנו דאז בווטפורד, הבטיח לקיים שיחות נוקבות עם החלוץ בסוגיה, ומעמדו במועדון התדרדר עוד יותר. באותה תקופה, כבר היה ברור כי גריי לא יהיה שחקן משמעותי בליגה הבכירה, והצהרותיו הפומביות על השאיפה להבקיע 15 שערים לפחות בעונה נראו מגוחכות בלשון המעטה. ההבטחה הגדולה שהפגין מספר שנים קודם לכן נעלמה כלא הייתה.
והרי הנסיקה הזו הייתה מרשימה. הכל החל כאשר הינקלי פגשה בינואר 2012 בטורניר זניח את לוטון ששיחקה אז בליגה החמישית. מאמני היריבה התרשמו מביצועיו של גריי, ולוטון החתימה אותו תמורת 350 אלף ליש"ט – סכום דמיוני מבחינת הינקלי שסייע לה לשרוד כלכלית.
אחרי שהפציץ 30 שערים במדי לוטון בעונת 2013/14, חתם הסקורר בברנטפורד מליגת המשנה, כבש 17 פעמים ושודרג מיד לברנלי אשר שילמה תמורתו 10 מיליון ליש"ט. גריי עשה חיים משוגעים גם שם, סיים כמלך השערים בליגת המשנה עם 25 שערים והיה הכוכב המרכזי בעלייתה של ברנלי לפרמייר-ליג ב-2016. בחלוף שנה, למרות הפרשיות העסיסיות בהן היה מעורב, החליטה ווטפורד לשבור את שיא המועדון ולהוציא 18 מיליון ליש"ט על האיש שהיה אמור להיות הכוכב הכי גדול שלה. ושם, פחות או יותר, זה נגמר.
לא השתלב בווטפורד
גריי מעולם לא השתלב כראוי בווטפורד, שיאו האישי בפרמייר ליג עמד על 7 שערים ב-2018/19, ואחוז ניצול ההזדמנויות שלו היה מחפיר למדי. כאשר הגיע איביץ' לקבוצה בקיץ 2020, התקוות לגביו כבר לא היו קיימות, ובנוסף נעדר החלוץ בגלל פציעה במשך חודשיים – כלומר יותר ממחצית מהקדנציה הקצרה של הסרבי בלונדון.
איביץ', שפוטר בדצמבר לאור הסכסוך עם הכוכב הוותיק טרוי דיני, ראה את גריי מבקיע רק פעם אחת, ובמקביל מפר את הנחיות הקורונה פעמיים. כמי שהדריך אותו, הוא מכיר היטב את איכויותיו ואת חולשותיו, והדבר יסייע לו לתת את ההנחיות הנכונות לשחקני העורף של מכבי תל אביב לקראת המפגש מול אריס.
בגדול, הנכס המרכזי של גריי הוא המהירות. יש לו יכולת לזהות שטחים פנויים ברחבת היריב ולהגיע אליהם בזריזות, לפני שהבלמים שמים לב. כאשר הכל הלך לו בלוטון, בברנטפורד ובברנלי, הביטחון העצמי היה בשמיים, והכדורים נכנסו לרשת בתדירות גבוהה.
ואולם, המומנטום אבד, ועם הגיל אבדה במידה מסוימת גם המהירות המדוברת. לכן לא היה גריי שחקן הרכב אפילו בקווינס פארק ריינג'רס מליגת המשנה, אליה הגיע בהשאלה מווטפורד. עם תום חוזהו בשורות הצרעות בקיץ, רק פרסטון הביעה בו עניין, וזה אומר לא מעט.
אז אפשר לומר כי אריס היא לא בדיוק התחנה אליה חלם להגיע בשלב זה של חייו, אבל יש גם דרך אחרת לראות את המעבר. גריי חתם על חוזה ל-4 שנים, בשכר של 800 אלף אירו לעונה, ובמעמדו הנוכחי זו עסקה חלומית, ואף מעבר לכך.
האוהדים בסלוניקי קיבלו אותו בזרועות פתוחות, כי לא כל יום מצטרף אליהם כוכב עבר מהליגה האנגלית, והוא שוב מוגדר ככוכב הגדול של קבוצתו. למרות שסיימה את העונה שעברה במקום השלישי והעפילה לקונפרנס ליג סבלה אריס ממאזן התקפי עלוב אשתקד, וגריי הובא על מנת לפתור את הבעיה. סיכוייו לעמוד במשימה אולי לא גבוהים, אבל נגד גומל הוא נהנה מכל רגע. שני צמדים בשני המשחקים הראשונים בהרפתקה החדשה – מה יכול להיות טוב יותר?
אז עכשיו הוא פוגש את היריבה הרצינית הראשונה שלו בקדנציה ביוון, וגם את המאמן שדגל בסגנון שלא התאים לו במהלך תקופתם המשותפת הקצרה בווטפורד. המוטיבציה שלו תהיה בשמיים, אבל הצהובים מסוגלים לקלקל לו את המאזן האירופי המופלא.