אם יבקשו מכם לתת שם של מדינה באירופה, איי פארו כנראה לא יהיה אחד מחמשת או עשרת השמות הראשונים. מדובר בקבוצת איים קטנה ופסטורלית בצפון האוקיינוס האטלנטי עם פחות מ-50 אלף תושבים, כמות קטנה יותר ממספר התושבים של נס ציונה או קריית גת, אבל מדינת כדורגל שמתפתחת במהירות.
איי פארו קיבלה עצמאות ב-1948 מדנמרק ומאז מתנהלת כמדינה ריבונית, אך לא עצמאית לחלוטין. היא מורכבת מ-17 איים מאויישים (ואחד שאינו מאוייש) והכלכלה שלה מבוססת בעיקר על דיג. לאחרונה המדינה אף פתחה שגרירות בישראל, הנציגות הדיפלומטית השביעית שלה מסביב לעולם.
העבר: רצף ההפסדים וההברקה מול אוסטריה
ההיסטוריה של נבחרת איי פארו, בדומה לנבחרות כמו ליכטנשטיין או סן מרינו שמגיעות ממדינות עם אוכלוסייה קטנה, לא זוהרת במיוחד. מדובר באחת הנבחרות החלשות בהיסטוריה של אופ"א שחטפה שביעיות מנבחרות כמו נורבגיה ורומניה בתחילת שנות התשעים. אין כדורגלנים עם שם עולמי שיצאו ממדינת האיים הקטנה.
רגע קסם אחד הגיע ב-1990 מול נבחרת אוסטריה, חודשים ספורים לאחר שהאוסטרים השתתפו במונדיאל. האוסטרים, עם מאמן נבחרת ישראל לשעבר אנדראס הרצוג בהרכב, הופתעו והפסידו 1:0 במה שהיה הניצחון הרשמי הראשון אי פעם של איי פארו, שנערך בשבדיה כי לא היה מגרש ראוי במדינה הצפונית.
מאז הנבחרת התקשתה לנצח, אבל התנאים לא היו בצד שלהם. מעבר לגודל האוכלוסיה והקושי לרכז אותה במדינה שמבוססת על איים, כמדינה שקרובה לקוטב הצפוני קשה מאוד לקיים משחקי כדורגל באופן שוטף ואף לגדל דשא בתנאים שיהיו מספיק טובים בשביל לקיים משחק.
עד 2009 איי פארו ניצחה רק נבחרות מסדר הגודל שלה (לוקסמבורג, מלטה וסן מרינו). למרות זאת, הנבחרת משמשת במשך שנים מקור הזדהות לאומית והשראה לתושביה. אוהד אחד של הנבחרת תיאר את זה: "אני חושב שהנבחרת שלנו יותר חשובה לאזרחים מכל נבחרת של מדינה אחרת, אולי חוץ מאורוגוואי. איי פארו לא עצמאיים לחלוטין ואומה קטנה מאוד, אבל אני בטוח ש-90% מהאנשים ששמעו עלינו שמעו עלינו בזכות הכדורגל. בשבילי שחקני הכדורגל הם השגרירים הטובים ביותר של האומה".
למרות התנאים הקשים, לא פחות מ-5,000 אנשים, כ-10% מהאוכלוסיה, רשומים כשחקני כדורגל. איי פארו כמעט ולא קיימת בענפי הספורט האחרים, לא היה לה ספורטאי אולימפי אחד, ונשלח אתלט יחיד בתור הנבחרת הפראלימפית לטוקיו, אך משתמשת בכדורגל כמקור גאווה ובסיס לזהות לאומית במשך שנים. זה מאפשר לנבחרת המקומית להתקדם, הן מבחינת ההרגשה הלאומית והן כספורט האהוב ביותר במדינה.
ההווה: רגעי הקסם מול יוון וענף בצמיחה
הרגע הגדול ביותר בתולדות נבחרת איי פארו, ואולי אחד מרגעי השיא הגדולים ביותר בתולדות המדינה, הגיע ב-2014 כאשר הנבחרת הקטנה הצליחה להפתיע את יוון, נבחרת אירופאית גדולה, ולנצח 0:1 בפיראוס. הם מאוחר יותר שחזרו את ההישג וניצחו 1:2 בבית, מה שהעלה אותם למקום ה-74 בדירוג פיפ"א, דירוג שיא. הנבחרת הייתה ראשונה בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה.
בחסות שינויי הפורמט של פיפ"א, איי פארו הצליחה להמשיך לטפס בדירוג העולמי. הם עלו מהדרג הרביעי של ליגת האומות לדרג השלישי, ובהשפעת התפתחות הסקאוטינג שולחים שחקנים צעירים לשחק במדינות כדורגל מבוססות יותר. איי פארו מגיעה למשחק מול הנבחרת עם מספר ליגיונרים, אך בלי נציג בחמשת הליגות הבולטות או בליגת האלופות.
יואן סימון אדמונסון הוא השם הבולט ביותר בשורות הנבחרת. בשנה שעברה היה חלוץ מחליף בארמניה בילפילד בבונדסליגה ואף הבקיע שער אחד, שער ניצחון נגד קלן. מלבדו יש מספר שחקנים שמשחקים בדנמרק ובשבדיה, ולא מעט שחקנים שיהיו מוכרים לאוהדי מכבי חיפה מצמד המשחקים נגד טורשהאבן.
חלק מהשינוי הגדול שהיה באיי פארו בשנים האחרונות הושג דרך המאמנים. מאמן הנבחרת הנוכחי ומי שמוביל את התהליך המקומי הוא הקאן אריקסון, מאמן נבחרת שבדיה הצעירה לשעבר ומי שזכה איתה באליפות אירופה ב-2015. לארס אולסן, אלוף אירופה עם דנמרק כשחקן, היה המאמן לפניו והיה על הקווים בעת הניצחון המרשים על יוון.
איי פארו נשארו אחת מהנבחרות החלשות באירופה, אבל הם כבר לא בדרג של מלטה, לוקסמבורג או סן מרינו. הנבחרת עלתה לליגת האומות השלישית בה משתתפות נבחרות כמו גיאורגיה, בלארוס, צפון מקדוניה ואזרבייג'ן. יכול מאוד להיות שזאת הרמה המשקפת יותר של נבחרת האיים כיום. איי פארו מגיעה למשחק הזה עם נקודה אחת משלושת משחקיה מ-1:1 מול ליכטנשטיין, לאחר שהפסידה לאוסטריה וסקוטלנד.
האצטדיון של טורשהאבן, שצפוי לארח את המשחק, מכיל משטח דשא סינתטי בדומה לרוב המגרשים באיי פארו, בהתחשב בתנאי מזג האוויר הקשים. המשטח השונה עלול להיות מכשול לכדורגלנים הישראלים שלא רגילים אליו, בנוסף לתנאי מזג האוויר – ביום המשחק צפויות להיות 12 מעלות בלבד באיי פארו, כאשר יהיו בישראל כ-30.
הקשר הישראלי: ניצחונות מפתיעים לאיי פארו
איי פארו לא זרה לכדורגל הישראלי. המפגש האחרון כמובן היה מול מכבי חיפה, שדרסה את טורסהאבן 2:7 בסמי עופר והפסידה לה 1:0 בחוץ, במשחק שמצד אחד היה לפרוטוקול בלבד אבל מצד שני ראה מספר שחקני נבחרת (עומר אצילי, סאן מנחם ומוחמד אבו פאני עלו מהספסל, דולב חזיזה פתח) על המגרש.
המפגש המשמעותי יותר עבור הנבחרת היה ב-2020, כאשר הנבחרת הצעירה של ישראל שיחקה נגד איי פארו בחוץ והובכה עם הפסד 3:1. ליאל עבדה, מוחמד אבו פאני ושחקנים בולטים נוספים שלא נמנים על סגל הנבחרת כמו אוסמה חלאיילה, אור דסה ותאי בריבו, היו על המגרש באותו משחק חוץ.
הנבחרת הבוגרת של ישראל פגשה את איי פארו 3 פעמים בעבר. במשחק החוץ הראשון אי שם ב-1992 איי פארו והישראלים של שלמה שרף נפרדו ב-1:1, כאשר טל בנין החזיר את הנבחרת מפיגור בדקה ה-52 וקבע את תוצאת המשחק. נבחרת ישראל רשמה לאחר מכן שני ניצחונות על איי פארו, שניהם בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2006 עם אברהם גרנט על הקווים באותו טורניר זכור היטב. במשחק החוץ רשמה הנבחרת 0:2 משערים של אבי נמני ויניב קטן, ובמשחק שהתקיים באצטדיון רמת גן ישראל ניצחה 1:2 מגולים של יוסי בניון ומיכאל זנדברג.
ישראל מגיעה למשחק הזה, באופן חד-משמעי, כפייבוריטית. זה המשחק בו ערן זהבי עשוי לעקוף את אלון מזרחי ברשימת המבקיעים הישראלים של כל הזמנים ואולי גם המשחק הראשון של עומר אצילי בנבחרת מאז פרשת המין בה היה מעורב, מול נבחרת שעדיין מפסידה את רוב משחקיה. ישראל צריכה לנצח. בעוד כמה שנים ההתמודדות הזאת עשויה להיות שקולה הרבה יותר.