הכירו את הליגיונר הישראלי החדש, שחקן ההגנה יובל קול, שינסה לתפוס מקום של שחקן מוביל בבואבישטה הפורטוגלית אליה הצטרף. קול יחגוג את יום הולדתו ה-17 בחודש ספטמבר הקרוב. לשחקן דרכון פורטוגלי, לצד הישראלי. תחילה חלם לשחק בהולנד, אלא שבסופו של דבר הגיע לקבוצה מפורטוגל, לה 10 תארים במרוצת השנים.
"האמת היא", מספר קול ל-ONE, "עברתי עד כה הרבה עליות וירידות ואספר לך כאן. התחלתי במכבי תל אביב צפון בתור שחקן כנף ואז העבירו אותי לתפקיד המגן הימני בגיל 6 עד גיל 13 ילדים ב', שבסוף השנה מכבי אמרו לי שאני לא בתוכניות שלהם לעונה הבאה. בילדים א' עברתי לעירוני רמת השרון בעצם החצי עונה הראשונה שלי שחקתי שם בתור כנף ימין ועדיין לא הוכחתי את עצמי שם כמו שצריך. בעונה הזאת הגיעה מגפת הקורונה שסגרה את הליגה.
"סיימתי את גיל ילדים א' ועליתי לנערים ג'. האימונים התחילו ללא מגע, אבל לאחר מכן התחילו להחזיר את הכל לקדמותו והתחלנו להתאמן כמו שצריך. בחודש אוקטובר שעדיין הליגה עוד לא התחילה והתעכבה בגלל הקורונה, באחד האימונים פרצתי ועברתי את השחקן ונכנסו בי מאחורה ולצערי שברתי את הרגל בדרגה מאוד קשה. הייתי צריך בעקבות זאת לעבור ניתוח שהכניסו לי בורג לרגל והייתי בחוץ חצי שנה. למזלי בזמן הזה שוב נהיה סגר וסגרו את הליגות אז לא הפסדתי הרבה".
השחקן המשיך: "לאחר מכן כשחזרתי לליגה מצאתי את עצמי עם מתיחה קשה שגרמה לי לסיים את העונה וכל עונת נערים ג' הייתי בחוץ. כל הפגרה גרמתי לעצמי לחזור כמה שיותר מהר וכמו שצריך ובגיל 15 נערים ב' עברתי להפועל רמת גן בליגה העל. זאת בעצם הייתה עונת הפריצה שלי כמגן ימני וזאת העונה שנתנה לי את כל הביטחון. למדתי בעונה הזאת הרבה. לקראת סוף העונה ידענו אני והמשפחה שלי ששווה כבר לנסות להוציא אותי לחו"ל ובהתחלה חשבנו פורטוגל, אבל אני מאוד התעקשתי להולנד.
"אבא שלי הגיע לסוכנים הולנדים שהתלהבו מהקליפ ביצועים שלי מהעונה האחרונה, ובגלל שעדיין לא שיחקתי במועדון בכיר בישראל אז המליצו לי לבוא להתרשמות במועדון הבת של ויטסה ארנהיים שכמו שאתה יודע, אלי דסה ושירן ייני שיחקו שם. אז יצאתי ביוני להתרשמות במועדון הבת של ויטסה בגיל של 19U כשאני עוד לא בן 16. הגעתי לשבוע התרשמות והתלהבו ממני ורצו שאצטרף לקבוצה והמטרה הייתה שאני אתחשל שם בעיירה שרחוקה מאמסטרדאם ושאני אסתדר ולא ארצה לחזור לארץ ובינואר להגיע לוויטסה עצמה”.
על ההגעה להולנד סיפר: "הכל הלך חלק. התחלתי שם את העונה ומשחקי ההכנה שלי היו מצוינים וזה באמת היה נראה טוב. היו לי בהולנד הרבה עליות וירידות כי בהתחלה גם הייתי אמור לקבל זימון לנבחרת הנערים עד גיל 17 וכבר מאוד התרגשתי לבוא ובסוף אמרו לי שאחרי שאגיע לוויטסה אני אקבל וזה מאוד גרם לי לרצות כבר להגיע לשם. אבל הייתה לי בעיה אחת שהיא הדרכון האירופאי וזה טרף את הקלפים. בגלל שהייתי בתהליך לדרכון פורטוגלי, אבא שלי והסוכן החליטו לתת בקשה לפיפ"א שיתנו לי אישור לשחק משחקי ליגה ושאני אוכל להתחיל לשחק ולקבל דקות משחק.
"לקח זמן עד שפיפ"א נתנו תשובה ובזמן הזה הליגה כבר התחילה. זאת הייתה תקופה מאוד קשה עבורי, אני זוכר שהייתי תמיד משלים את זה בריצות בחוץ, הייתי חייב בשבת לבוא למשחקים ולצפות וזה הרג אותי. אני והקבוצה היינו נוסעים למשחקי חוץ שמינימום כל משחק חוץ היה שעה נסיעה והייתי בחוץ בקור צופה בהם משחקים. המועדון סידר פעם בחודש משחקי אימון שזה מאוד עזר לי בכושר משחק, אבל אחרי תקופה כלשהי, פיפ"א לא אישרה. מאוד הוכחתי את עצמי במועדון הבת של ויטסה. ניסו לעזור לי, אבל זה לא צלח. היה חשוב להם שיהיה לי דרכון אירופאי ביד”.
על החזרה לישראל סיפר קול: "חזרתי ארצה ובינואר, אחרי חצי שנה, חתמתי בהפועל תל אביב. גם בהפועל תל אביב לא הכל היה ורוד. בהפועל בקשנו סעיף יציאה לחו"ל ובהפועל ידעו שאני מתכנן לצאת, מה שגרם לי למיעוט דקות משמעותי, זה משהו שהבנתי כשהגעתי לשם כי המטרה שלי הייתה מאז ומתמיד להגיע לאירופה, אבל תמיד עבדתי קשה, השלמתי ריצות במשחקים שלא הייתי משחק בהם, התאמנתי כל יום כמעט בין 3-2 אימונים ביום כדי לשמור על כושר שיא ולהיות מוכן לחו"ל.
"השינוי כיוון קרה כשהגעתי להתרשמות בבואבישטה. הייתי בהלם מאיכות השחקנים, זה מאוד הפוך ממה שהייתי רגיל בהולנד. בהולנד יותר פיזים ומהירים ופחות טכניים ובבואבישטה פחות פיזים, אבל טכנים וזריזים ברמת מטורפת. אחרי שבוע התרשמות בואבישטה התלהבו ורצו להחתים אותי. זה מועדון שמגיעים אליו כל השחקנים שנופלים מהמועדונים הגדולים כמו בנפיקה, ספורטיג ליסבון, פורטו ובראגה".