363 ימים עברו מאירועי הדמים של השבעה באוקטובר, יום שחור בו נרצחו למעלה מ-1,500 ישראלים. אחד מהמוקדים המדממים ביותר הייתה העיר שדרות, בשטחה נרצחו 37 מתושבי העיר ועוד עשרות נפצעו במתקפות המחבלים האכזריות על העיר, שהתרוקנה מתושבים למשך חודשים ארוכים בשל ההרס הרב בשטחה והמצב הביטחוני העדין, מה שהביא להקפאת הפעילות של מחלקות הנוער של מ.כ ומכבי שדרות, שחזרו בקיץ האחרון לפעילות.
מועדון כדורגל שדרות נחשב למועדון הגדול בעיר, כשלצד קבוצת בוגרים שחזרה לפעילות כבר בעונה שעברה בליגה ב', נרשמו בעונה זו 7 קבוצות ליגה - משנתון טרום א' ועד הנוער, למעט קבוצות בשנתוני נערים א' ונערים ג'. בשנתון ילדים ג' נרשמו שתי קבוצות. על ניהול המחלקה אמון בעונות האחרונות מיכה פרץ, שמנהל את בית הספר לכדורגל יחד עם כדורגלן העבר מאיר עזרן, שידע ימים יפים בליגת העל בחוליית הקישור של הפועל באר שבע והפועל ראשל"צ ונחשב לאגדה מקומית.
לתפקיד המנהל המקצועי מונה קלייב הארט, יהודי שעשה עליה מאנגליה, שעבד בעברו כסקאוט במועדון הכדורגל האנגלי סאות'המפטון. בשדרות גאים להציג מעטפת מקצועית הכוללת גם מאמן שוערים, שני מאמני כושר ואפילו אנליסט, במטרה להתנהל בסטנדרטים מקצועיים גבוהים. אפילו איש מדיה ומערכת צילום מקצועית עומדת לרשות שחקני ומאמני הקבוצות. בחודש שעבר הגיע צוות של מאמנים מטעם ההתאחדות לכדורגל ובהם: פרדי דוד, שרון אביטן, חיים כהן ויוסי קקון, שהעבירו אימונים וקיימו הרצאה לשחקני החטיבה הצעירה.
כל קבוצות המועדון הן קבוצת "צו פיוס", כשבחטיבה הצעירה התחדש פרויקט בס"ד שדרות, המאגד בתוכו קבוצות עם צביון דתי-חרדי. קבוצות הנוער ונערים ב' כבר החלו את דרכן במשחקי ליגות שפלה, כל אחת מהן כבר חגגה ניצחון על כר הדשא, אך מבחינת ראשי המועדון וראשי הספורט בעיר, עצם החזרה של מחלקת הנוער לפעילות ובהיקפים כה מרשימים, זה הניצחון הגדול באמת.
הגדילה של מחלקה נזקפת במידה רבה לאופיר אסולין, מנהל מחלקת הספורט בעיריית שדרות, שלדבריו של מיכה פרץ, גייס כספים במידה נכבדת, שעזרה למחלקה לאפשר סבסוד פעילות לילדים רבים ממשפחות מעוטות יכולת, וכן להוציא בקיץ האחרון את קבוצת נערים ב' לטורנירים בדטרויט וביוסטון שבארצות הברית בו לקחו חלק קבוצות מהקהילות היהודיות. שחקני שדרות ייצגו בכבוד גדול את העיר והמועדון וגם זכו במדליות נכספות.
מיכה פרץ שיתף בתהליכים שעברה המחלקה בעונה שעברה: "התחלנו את העונה שעברה עם שני משחקים נערים, ואז הגיעה אותה שבת קשה וכואבת, שאילצה את תושבי העיר להתפנות. אילת היוותה מוקד פינוי מרכזי לתושבי העיר, בתוך זמן קצר בסיוע עיריית אילת ומועדון הכדורגל של בני אילת הרמנו פעילויות לילדים בכיתות א'-ז'. שופט העבר, אלי חכמון ואנשי בני אילת עזרו לנו בהשגת ציוד. הפעילות נערכה מספר פעמים בשבוע עד לתחילת חודש מרץ”.
“בזמן הזה, רבים מהשחקנים נאלצו להפסיק פעילות, אך היו גם שחקני ליגה שלנו שהתחברו לקבוצות אחרות, רובם חזרו אלינו בעונה הזו, אך יש כמה שהמשיכו בשורות הקבוצה שאליה עברו. הרגשנו תמיכה ממועדונים רבים, במיוחד מבני אילת, שם מנהל המועדון, תאמר (תותי) יופי דאג לשחקנים אפילו לנעליים ותלבושות קיץ וחורף. זה המקום להודות לכולם על העזרה והתמיכה. עברנו בקיץ חוויה מעצימה בטורנירים בארצות הברית, התקבלנו בחמימות גדולה ע"י הקהילות היהודיות וזו הייתה חוויה לאומית וספורטיבית שננצור אותה לעד", הוסיף.
למרות השמחה הגדולה על חזרת הפעילות של המחלקה במשכנה המקורי, במ.כ שדרות עדיין לא יוצאים במחולות, כפי שמתאר פרץ: "אומרים שהזמן הוא התרופה הכי טובה. אנחנו עדיין מתאמנים תחת רעשי הפגזות. לא מציאותי להתאמן ותוך כדי לשמוע הפגזות. לצערי, הדי פיצוצים היו מוסיקת רקע משך הרבה שנים. כשהיינו באילת היה לנו מוזר לאמן עם שקט מסביב. לצערי, התרגלנו למציאות עצובה. המון ילדים מטופלים ע"י גורמי מקצוע, יש ילדים שאפשר להבחין במהלך אימונים שהם לא בריכוז מקסימלי והראש שלהם לא תמיד בכדורגל, זה מחייב את צוות המאמנים להיות איתם הרבה יותר עדינים, מלטפים ומחבקים. החלום שלנו במועדון, שהשאלה הראשונה של הורים לאנשי הצוות לא תהיה ‘היכן המיגונית’ ושהילדים יוכלו להתגבר על מה שעוברים וליהנות באופן מקסימלי מכדורגל".
פרץ לא מוצא לנכון להציב מטרות הישגיות בשלב זה, אך מטרות לטווח הארוך בהחלט יש: "זה שחזרנו לפעילות, זה ההישג הכי גדול. המטרה בעונה הזו להביא את הילדים לאימונים באווירה טובה, שיוכלו ליהנות במסגרת הקבוצה ועל הדרך ליהנות מניצחונות. יש לנו מאמנים טובים במחלקה ומעטפת מקצועית איכותית, במטרה לבנות כאן מחלקה שמעונה לעונה תעלה ברמה ותקדם שחקנים".