בשמונה השנים האחרונות, השחקן הצעיר, עמית אוחנה, בן ה-18, היה שייך להפועל פתח תקווה. באחרונה שוחרר מהמועדון ומחפש בימים אלו את האתגר הבא מבחינתו, אלא שעד אז יושב הוא שבעה על מות אביו, יובל אוחנה ז"ל, שנפטר בטרם עת בגיל 49 ביום שלישי. "כל מה שאני, כל מה שעשיתי בחיים האלה ויש לי עוד הרבה לעשות בעזרת השם, כל דבר שעברתי – זה אבא שלי. הכל בזכותו", מספר עמית בתחילת דבריו ל-ONE על יובל, אביו, שאיננו עוד.
עמית מספר כי לא היה יודע לתת פס בלי הליווי של אבא שלו, יובל ז"ל. את דרכו המקצועית בכדורגל הישראלי החל בעונת המשחקים 2017/18, כשנחת במחלקת הנוער של הפועל פ”ת לראשונה, אז שיחק כשחקן טרום ילדים א' של המועדון. יניב חרמש אימן אותו בזמנו. בעונת 2020/21 החל למצוא את הרשת וככל שהתקדם הזמן הפך לסקורר מחונן. מאז עונת 2021/22, כשהיה עוד שחקן נערים ב' במועדון, לזכותו 93 הופעות ו-64 שערים בכל המסגרות.
את עונת 2024/25 פתח רגע לפני שהוא חוגג את יום הולדתו ה-18, במשחק גביע הטוטו של הקבוצה הבוגרת מהליגה הלאומית. הוא עלה מן הספסל של עומר פרץ וקיבל לראשונה בקריירה שלו הזדמנות בוגרים במשחק רשמי. הפועל פתח תקווה ניצחה 1:2 את מכבי יפו. עמית רשם העונה 10 משחקים בכל המסגרות של קבוצת הנוער מליגת העל לנוער של הכחולים, עד אשר הצדדים נפרדו.
אתמול (שבת) קבוצת הנוער וקבוצת נערים ב' של הפועל פתח תקווה עלו לכר הדשא עם חולצות לזכרו של יובל אוחנה ז"ל, אביהם של עמית ונעם, שחקן קבוצת נערים ב' של המועדון. שני המשחקים, הן של הנוער והן של קבוצת נערים ב', נפתחו בדקת דומייה לזכרו של יובל אוחנה ז"ל, שהלך בשבוע החולף לעולמו בטרם עת. השחקנים עלו עם חולצה לזכרו עם פניו. במועדון ימשיכו ללוות המשפחה ברגעים הקשים שפקדו אותה.
עמית אוחנה וחבריו לקבוצת הנוער (באדיבות הפועל פתח תקווה)מה קרה ביום שישי, 20 בדצמבר?
"אבא שלי, יובל ז"ל, הלך לאימון עם אחי הקטן, נעם, במתחם האימונים בסירקין. זה היה באזור השעה 13:30 בצהריים, אם זכרוני לא מטעה אותי. אני מקבל טלפון מחבר של אבא שלי, שהבן שלו גם משחק עם אחי הקטן בקבוצה, 'עמית, בוא דחוף לסירקין. אבא. אבא. אבא'. ככה, זה השיחה. אני אומר לו 'מה קרה? מכות?', כי אבא שלי היה בנאדם קצת עצבני. מי שהיה מתעסק עם הילדים שלו, הוא לא היה מוותר לו לרגע.
שאלתי אותו 'מה קרה? הוא רב עם מישהו?', אז הוא עושה לי 'עמית, עזוב הכל! בוא לסירקין דחוף'. באותו הזמן לא הייתי בכלל בפתח תקווה, אלא אצל סבתא של חברה שלי. זה בדיוק היה בזמן שאנחנו אוכלים. באותה שנייה קמתי על הרגליים, לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי לשם. הייתי במושב נופך, שזה משהו כמו רבע שעה נסיעה ואולי תוך ארבע דקות כבר הייתי בסירקין".
אתה מגיע. מה אתה רואה? מה קורה סביבך?
"אני מגיע לשם, אני רואה המולה. מלא אנשים בכל מקום. עד לאותו רגע לא ידעתי למה לצפות. אותו חבר של אבא שלי אמר לי לטוס לסיטרקין עם המילים 'אבא, אבא'. הייתי בחוסר ודאות לכל אורך הנסיעה שלי לשם. אני מגיע לשם ורואה גם אמבולנסים. כשראיתי אמבולנסים ירד לי מסך שחור כזה. לא הבנתי מה קורה. אני יורד מהאוטו ורואה את אבא שלי על אלונקה עם פרמדיקים שמטפלים בו.
זה לא היה לי פשוט לראות את זה. העלו אותו לאמבולנס ואולי איזה שבע שנים לא בכיתי ולא כי אני איזה גבר או משהו, אני פשוט לא בוכה, לא מצליח, אבל ברגע הזה נשברתי לחתיכות. לא הפסקתי לבכות. פשוט לא הפסקתי. בזמן הזה, אחי הקטן, נעם, באימון, לא יודע כלום מהמתרחש. משם נסענו יחד לבית חולים, לבילינסון, כשאני נוסע עם חבר. לא הצלחתי לנסוע אני לבד באוטו שלי. הגענו לשם ועשו לו בדיקות מקיפות בשביל להבין מה קורה
האם קיבל התקף לב? אירוע מוחי? כשכל הזמן הזה הוא בכלל לא בהכרה, מונשם ומורדם. לאחר זמן מה, גם נעם, אחי הקטן, הגיע לבית החולים, כשכולו עטוף בבכי. חיבקתי אותו ואמרתי לו 'הכל בסדר, יא גבר. אבא ייצא מזה, הכל יהיה בסדר. הכל טוב, אל תבכה. אני פה איתך'. רק בשישי בערב, אחרי שעות ארוכות של המתנה, הרופאים הסבירו לנו מה יש לאבא. למה הוא במצב הזה. היה לו קרע באבי העורקים. בעורק הראשי, אאורטה, בשפה הרפואית".
עמית אוחנה (באדיבות הפועל פתח תקווה)ומכאן, מה מתחיל לקרות?
"זה משהו מטורף. בית החולים והצוות הרפואי אמר לנו שזה מקרה מאוד נדיר. הוחלט שבשישי בערב, בלי לחכות יותר מדי זמן, אבא שלי נכנס לחדר הניתוח. הוא עבר ניתוח מורכב של 16 שעות. בית החולים אמר לנו שזה היה הניתוח הכי קשה שעשה מימיו. אמרנו לנו גם שמדובר במקרה שהוא אחד לשמונה מיליון, משהו כזה, עד כדי כך. כל הזמן הזה, אני מאמין באמונה שלמה שאבא שלי ייצא מזה. לא היה לי לרגע ספק בכלל.
גם לאחר הניתוח, לאחר 16 השעות הללו, היה עדיין מונשם ומורדם. בכל כמה שעות יצא אלינו אחד הרופאים להודיע לנו שהניתוח מתקדם בצורה הטובה ביותר ולהרגיע אותנו שהכל בסדר. הניתוח, כמו שאמרתי, היה אחד המטורפים והוא צלח. לא יודע אם צלח ב-100%, אבל צלח. נכון, אבא שלי כבר לא איתנו כאן, אבל הגוף עצמו, מה שהיה לו – תוקן. הגוף שלו, שהיה מחובר למכונות, לא הראו חריגה כזו או אחרת והכל היה בסדר על פניו.
מה שכן אפשר להגיד זה שלאבא לא הגיע דם למוח במשך כמה שעות. במשך כמה שעות וזה לא טוב. אחרי מספר ימים שאבא עדיין מונשם ומורדם, הוא בטיפול נמרץ ומחכים שהוא יתעורר. זה היה בחוסר ודאות מטורף. אתה פשוט מחכה שיפתח את העיניים. ניגשתי אליו למיטה כמה וכמה פעמים ואמרתי לו 'אבא, קום'. בזמן הזה כבר היה בלי חומרי הרדמה, אלא רק מונשם. הרופא הכניס אותנו אל החדר בכדי לשוחח איתנו".
עמית אוחנה (באדיבות הפועל פתח תקווה)מה הוא אומר לכם?
"'מחר אבא אמור לעשות סי.טי. ראש ובסי.טי. הזה נדע מה הנזק המוחי, אם קיים'. זו הסיבה היחידה שבגללה אבא עדיין לא התעורר. יום לפני הסי.טי. ראש אמרו לנו את זה ובלילה פשוט אי אפשר ללכת לישון כי הראש מלא במחשבות. אתה בחוסר וודאות ומה גם שאמרו לנו להתכונן לכל סיטואציה לאחר הסי.טי. ראש. 'תהיו מוכנים לקבל את הבשורה הכי רעה שיש, כשאנחנו מקווים, יחד אתכם, שלא תהיה כזו', נאמר לנו.
סערת הרגשות שבי הוציאה ממני את המילים הבאות: 'גבר, אל תכין אותי לבשורה כזו או אחרת, כי מחר אבא שלי פותח את העיניים'. סביב השעה 08:30 בבוקר, למחרת, היה אמור להיות לאבא הסי.טי. ראש. אני הלכתי לצדיק, לרב, ולא הייתי שם לשמוע את הבשורה. עד 10:00 בבוקר הוא לא נכנס לסי.ט.י ראש הזה ולא אמרו לי. סביב השעה 10:30 אני מקבל טלפון מדודה שלי, אחותו, והיא אומרת לי בטלפון שהרופאים עשו ישיבה לגביו ורוצים להכניס אותו לסי.טי. בכל מצב".
נשמע שיש תקווה. מרגיע.
"כן. זה הרגיע אותנו במעט, כבר חשבנו שאוטוטו זה מסתיים וזה מאחורינו ואבא קם ואנחנו חוזרים לשגרה שלנו. קיווינו שהם ראו משהו שאנחנו לא יודעים ויש איזה ניצוץ, שביב של תקווה שהכל יהיה בסדר. הם לא היו מוכנים לוותר עליו. מבחינתם יעשו הכל בכדי להבין מה קורה ולהעיר אותו ממצבו. סוף כל סוף הוא נכנס לסי.טי. ראש, כשבדיוק חזרתי מהרב שאליו הלכתי לקבל ברכה. סביב השעה 13:00 זה היה כבר ואז אחרי שעבר הסי.טי. ראש, קוראים לנו אל החדר לשיחה".
עמית אוחנה (באדיבות הפועל פתח תקווה)מה מבשרים בה?
"עד שאנחנו מגיעים לחדר, תוך כדי הליכה, מרוב סערת רגשות אני מרים הקול על הרופאה שליוותה אותנו בכדי שתוציא מהפה שלה את הבשורה. מה קורה עם אבא? כבר לא יכולתי לחכות להבין מה קורה. היא אמרה לי 'הכל בסדר, בוא לחדר, נשוחח שם'. הושיבו אותנו הרופאים ואמרו לנו 'אבא עבר סי.טי. ראש ואחרי שקיבלנו התוצאות, בצער רב, אנחנו מודיעים לכם כי היום בשעה 12:20 אבא נפטר ממוות מוחי'. למוח לא הייתה זרימת דם תקינה. זהו, אבא לא איתנו".
רגע קשה. אין דבר מצער מזה.
"הרב שהלכתי אליו, טרם היוודע גורלו של אבא, אמר לי כי בשום פנים ואופן ולא משנה מה יקרה – אין לנתק את אבא מהמכונות אליהן מחובר. קמתי, נעמדתי, ומרוב עצב וכעס שהתערבבו יחדיו, סערה שאי אפשר לתאר במילים, אמרתי לרופאים 'תשמעו, אם מישהו מכם או מהצוות הרפואי ינתק אותו מהמכונות, אני שובר לכם את כל הבית חולים. אני מרים את הבית חולים באוויר'. לא יכולתי לקבל את מה שנאמר לי.
הרופאים הרגיעו אותי באותן שניות. אמרו שלא יעשו שום דבר ללא בקשתנו. היום הוא כבר במקום טוב. כל המכונות שהיו מחוברות אליו קרסו והכל נדם. קשה לי לדבר על זה. זה היה רגע שכל מילה שאוסיף לא תחזיר אותו ולא תשנה את המצב שקרה. אבל אני כן מספר את זה כי אני יודע שאם יש דבר אחד חשוב בשבילי זה להגיד ולספר לכולם מי היה יובל אוחנה. מי היה אבא שלי. מה הוא היה בשבילי ובשביל העולם הזה".
ספר לי על אבא, באמת.
"אבא שלי זה מלך. במילה אחת, מלך. כשאני אומר לך 'מלך', זה אבא שלי. היה הכי גבר בעולם. אין אחד שלא אהב אותו. אני ואחי הקטן, נעם, היינו גרים לבד עם אבא שלנו. גדלנו איתו ואי אפשר היה לנתק אותנו, את אבא שלי, את אחי הקטן נעם ואותי. נעם קיבל את זה קשה, אבל הוא גבר והוא חזק. אני פה בשבילו. אבא שלי, אין יום שלא לקח אותי ואת אחי הקטן, נעם, לאימון, מחזיר אותנו מאימון. אין אימון שלא עמד על הגדר ותמך בנו.
היינו האוויר לנשימה שלו. הוא עשה הכל בעבורנו. אם יש שבנאדם הכי היה רוצה לקבל בעולם, יותר מלהיות עשיר ויותר מלהיות יפה זה להיות אבא. להיות אבא טוב. ובזה? אבא שלי היה מספר אחת בעולם. מה שאני ואחי הקטן, נעם, יודעים היום – זה הכל הוא. הוא גידל אותי, הוא חינך אותי, הוא לימד אותי, הוא תמך בי, הוא עזר לי להגיע לאיפה שאני היום ואני לא יכול לשכוח את הרגעים איתו. הוא מאוד חסר לי היום".
שחקני קבוצת נערים ב' עם חולצה לזכרו של יובל אוחנה ז'ל (באדיבות המדיה של הפועל פתח תקווה)אתה מספר זאת בקור רוח. אתה ילד חזק.
"כי אני יודע דבר אחד. שאם אבא שלי יכול היה, לפני שהוא הולך, כי הוא הלך בלי התרעה מוקדמת, אני באותו בוקר דיברתי איתו בטלפון, אם היה יכול להגיד לי משהו זה שני דברים, אני חושב. אחד, לא לעזוב את נעם ולהישאר איתו לעד. להיות מאוחדים. שתיים, להמשיך לעשות מה שטוב לי. להמשיך לעשות מה שעושה לי טוב בלב, כי אבא שלי כל החיים חשב רק עלינו. לא עניין אותו כלום. באמת. לא כסף, לא מסיבות, לא בחורות, כלום. עניין אותו שנעם ואני טוב לנו ואנחנו מאושרים.
הוא לא החסיר מאיתנו דבר. הוא דאג לנו כל כך ואני לא אומר את זה כי סתם. אני אומר את זה כי זה ככה היה. זו הייתה המציאות. לאבא לא הייתה משפחה גדולה. ההורים שלו נפטרו מוקדם ויש לו אחות אחת, דודה שלי, שנשאר איתה בקשר. משהו כמו 30-40 איש ישבו באותו ערב של הניתוח, בזמן שאנשים אחרים עושים קידוש בבית, הם באו לתמוך ולשאת תפילה שאבא ייצא מזה. כולם חברים של אבא שלי. אבא שלי היה כל כך אהוב על הבריות".
מכאן, מה הלאה? איך קמים?
"זה כואב. זה יכאב ויש לי חור בלב שהוא שלא ייעלם לעולם. אבל דבר אחד אני חושב עליו, תמיד, זה אם הוא היה יכול להגיד לי מילה אחת לפני שהוא הולך. להיות עם נעם תמיד, כמו שאמרתי, להיות חזק ולהמשיך לעשות מה שטוב לי בנשמה. אני אעשה הכל על מנת להנציח את אבא שלי ובעזרת השם אעשה הכל על מנת להעלות את הנשמה שלו הכי גבוה שרק אפשר. אם זה 'זיכוי הרבים', שיעורי תורה, קדיש וכיוצא בזה. אשתדל לעשות כן בעבור אבא שלי. הוא מלך".
עמית אוחנה עם חבריו לקבוצה (באדיבות המדיה של הפועל פתח תקווה)בוא נדבר מקצועית, לסיום. מה קורה איתך?
"יש לי מספר הצעות על הפרק. יש מספר כיוונים, גם בליגה הלאומית בוגרים וגם בליגת העל לנוער. בעזרת השם, לאחר שתסתיים השבעה, אני אמור לקבל עם עצמי והסובבים אותי את ההחלטה הטובה ביותר לגביי, אבל חשוב לי להדגיש שזה פחות מעניין אותי כרגע. אני כל כולי באבא שלי, אני באבל, אני בשבעה. אני רוצה לסיים את השבעה, שהכל יהיה בסדר, להעלות את נשמתו של אבא גבוה למעלה ולהנציח אותו".
ההודעה הרשמית שמועדון הכדורגל הפועל פתח תקווה הוציא לאחר המקרה המצער: "מועדון הכדורגל הפועל 'מבנה' פתח-תקוה ככלל ומחלקת הנוער בפרט, משתתפים בצערה העמוק של משפחת אוחנה, לאחר היוודע מותו של אב המשפחה, יובל. יובל, אביהם של שחקן קבוצת הנוער, עמית ושחקן קבוצת נערים ב', נעם, ליווה את השניים לאורך כל שנותיהם במועדון ומותו הכה את המועדון בתדהמה. נעמוד לצד עמית, נעם והמשפחה ברגעים הקשים האלו ונלווה אותם בכל שיידרש. שולחים את תנחומינו מעומק הלב. יהי זכרו ברוך".
פרק תהלים לעילוי נשמת יובל אוחנה, בן רחל:
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם