זיו קבדה, קשר העבר שנחבא אל הכלים ויחגוג בקרוב 44 שנים, הגיע השנה למ.כ. ירמיהו חולון, אחרי שעזב את הפועל צפרירים חולון, מועדון נעוריו. במרוצת השנים השיג דאבל עם הפועל תל אביב (1999/2000) וגביע מדינה אחד נוסף בעונת 98/99, וכעת התפנה לראיון מיוחד ל-ONE, בו הוא מדבר על הסיבה ל”חציית הכביש”, איך הוא רואה את מודל מחלקות הנוער והעתיד והאם יעמוד על הקו בקבוצת בוגרים?
רגע לפני השיחה עמו, נדמה היה שאנחנו בארצות הברית, כאילו פוגשים את אחד מגדולי זמרי הראפ ‘סנופ דוג’, הלא הוא קלווין קורדוזר ברודוס ג'וניור, לפחות מהתמונות שהגיעו אלינו למערכת. הצמות הארוכות, החיוך, אבל לא האישיות. זיו קבדה הוא בנאדם צנוע, שלא אוהב להתפאר בעברו בכדורגל הישראלי (“אני לא יוסי בניון”), אלא עם הרגליים על הקרקע.
שחקן העבר בונה את דרכו החדשה במחלקות הנוער הצעירות של העיר חולון, שהחלה בעונת המשחקים 2018/19, לאחר פרישתו מקבוצת נעוריו, הפועל צפרירים חולון. “אני מתגורר בעיר מעל 30 שנים כבר, כל כולי למען הילדים”, אומר קבדה.
עונת 2018/19, כשהיה בן 39, הייתה עונתו האחרונה בקבוצת בוגרים כזו או אחרת, אך סגר מעגל בקבוצה בה גדל – הפועל צפרירים חולון, בגלגולה החדש לאחר שהתפרקה והוקמה מחדש בעונת המשחקים 2016/17. “זה היה מועדון פאר, שרבים מטובי שחקני הכדורגל הישראלי שיחקו בו”, ציין קבדה. ואכן, אפשר היה למצוא לאורך השנים את יוסי אבוקסיס, אלי כהן, משה סיני, שי הולצמן ואחרים טובים לא פחות.
מחלקת הנוער של מ.כ. ירמיהו חולון (דורון לינדנר)תוך כדי ששיחק את עונתו האחרונה בקבוצת הבוגרים של הפועל צפרירים חולון ובכלל בקריירה שלו, שם רשם 7 הופעות וצמד שערים, החל ב-13 בדצמבר, שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה-40, לאמן את קבוצת טרום ילדים ב’ של הפועל צפרירים חולון. במחלקת הנוער של צפרירים עבד עד 3 באוגוסט 2020. עד בואו של נגיף הקורונה שעשה בקרבנו “סדר עולמי חדש”, וכך גם בהפועל צפרירים חולון שנאלצה לסגור את מחלקת הנוער שלה לזמן מה.
“בשנותיי האחרונות בכדורגל הישראלי הלכתי לשחק במספר קבוצות שאחת מהן הייתה בני יצ'אלאל רחובות, קבוצה של הקהילה האתיופית, ועשיתי את זה בעיקר לנפש שלי, מה שהרבה אנשים לא יודעים עליי. ככל שהתקדם הזמן סיימתי את הקריירה במועדון שגדלתי בו מגיל שש, המועדון שהכי יקר לליבי – הפועל צפרירים חולון. התחלתי לאמן שם את דור העתיד של ישראל. צפרירים מבחינתי תמיד הייתה עולם ומלואו ואהבה ממבט ראשון. נתנו לי כל שרציתי. לאחר שפרשתי, תמיד דיגדגו לי 'בוא תאמן, בוא תאמן', אבל תמיד ברחתי מזה.
“למה ברחתי? לאחר שאתה משחק כל כך הרבה שנים בכדורגל, אתה רוצה טיפה להתנתק ולהתנקות. זה עומס אדיר. אני לא יוסי בניון או לא יודע מה, אבל כן היה לי לחץ במסע שלי בחיים. ילד אתיופי שנחת בישראל וזה משהו אחר. זה לא כשההורים מלווים אותך ממשחק למשחק, הייתי צריך להתמודד עם הרבה דברים בחיים שלי. בחודש הקרוב אני אהיה בן 44, יש לי שלושה ילדים ואני בעל משפחה. בגלל זה רציתי להתנתק ולקחת אוויר. ידעתי בתוך הלב שלי שמתישהו אני אחזור וכשזה יקרה זה יהיה בהפועל צפרירים חולון, שנתנו לי באמת את הבמה כפי שגידלו אותי עם הערכים שלהם שככה חונכתי”.
כשנשאל על התפקיד סיפר: “התחלתי לאמן שם ילדים, לדעתי זה הדבר הכי מבורך שיש. להקנות להם דרך מעבר לכדורגל, אלא גם בחינוך דרך המסע שלי שעברתי במהלך החיים שלי. שהילדים הללו ילמדו להעריך את מה שיש להם. היום הרבה הורים מתערבים, אני חווה את זה כי אני מאמן ואני מנסה בדרך שלי לנסות מעט, זה לא פשוט. זו דרכי. לכן בחרתי להתנקות מהכדורגל. אני הולך עם האמת שלי שהתגבשה בזכות המאמנים שדרכם עברתי מאז שהייתי קטן ועד לסוף הקריירה המקצועית שלי, את הטיפים שקיבלתי, אותם אני מנסה להעביר לדור הצעיר שלנו”.
מחלקת הנוער של מ.כ. ירמיהו חולון (דורון לינדנר)הפועל צפרירים חולון של שנות התשעים והאלפיים המוקדמות לעומת זו של השנים האחרונות עם ההקמה מחדש, זה לא אותו הדבר.
“ממש לא אותו הדבר. מועדון הפועל צפרירים חולון היה מועדון ענק, אמנם לא בסדר גודל של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל היה זה מועדון פנטסטי והיו בו למעלה מ-1,000 ילדים במחלקות הנוער. עם השנים זה דעך ולכן חזרתי, בכדי לנסות ולהעלות את המועדון למקום שהכיר בעבר. אין ספק שהדור משתנה והרבה מאוד דברים השתנו מאז, אך אי אפשר לקחת את מה ששייך לצפרירים חולון מהעבר. לחזור לקדמת הבמה ייקח קצת זמן, אך עם תוכנית עבודה מסודרת והתנהלות נכונה כפי שהייתה בשנים עברו”.
אחרי 3 שנים במחלקות הנוער של הפועל צפרירים חולון, אתה "חוצה את הכביש" למ.כ. ירמיהו חולון. מה הניע למהלך הזה?
“ברגע שהתחילה הקורונה צפרירים חולון החליטו לסגור את המועדון. בזמנו, ליוויתי את קבוצת שנתון 2008 ועוד קבוצה של בית הספר לכדורגל במועדון. תמיד אימנתי שתי קבוצות בכדי להקנות דרך לקטנים ולגדולים יותר. סגירת המועדון קרתה בדקה ה-90. בדיוק אז נכנסו לתמונה ירמיהו חולון עם מני כהן, המנהל המקצועי, גיא צמח מנהל האגודה ואלדד דובויץ', אחראי האדמיניסטרציה. הם הגיעו והשכירו את המקום ובגלל שזה קרה ברגע האחרון הפסדתי מלא שחקנים טובים ומוכשרים שנאלצו לעזוב בגלל אי הוודאות. זה היה חיבור יוצא מן הכלל מהרגע הראשון.
“מני ואלדד לקחו את המגרשים של הפועל צפרירים חולון בזמן הקורונה והשכירו אותם”, המשיך, “פנייתם אליי הייתה עוד קודם לכן, אבל בגלל שגדלתי בהפועל צפרירים חולון, לא הרשתי לעצמי לעזוב מקום שגידל וחינך אותי מגיל כל כך צעיר. אני מאוד נאמן למקום בו אני נמצא. אחרי מה שקרה עם הקורונה היה חשוב לי לראות את הילדים ממשיכים להתאמן ולהקנות להם דרך. לא הסתכלתי באותם זמנים על עצמי, היה חשוב לי להישאר איתם. לכאורה, היינו תחת שמה של צפרירים חולון, אבל הקבוצה הייתה של ירמיהו חולון. ככה נולד החיבור הזה”.
עוד הוסיף: “המיוחד כאן במועדון כדורגל ירמיהו חולון שזו קהילה. מה שעושים מני, אלדד וגיא צמח הוא לתת לנו שקט תעשייתי ואמונה שהדרך שלנו היא זו הנכונה לילדים הללו. זה לא העיקר לבוא, לאמן וללכת הביתה ולשכוח מזה. צריך לדעת לגעת בהם. זה איך אתה מעביר אימון ואיך אתה ניגש לילדים. בשנה הזו שהתחלתי לאמן בירמיהו חולון, צפרירים חולון חזרה לפעילות מלאה, אבל לא יכולתי לעזוב את מה שהתחלתי. כמו שאמרתי בהתחלה, אני נאמן למקום בו אני נמצא באותו הרגע. לכן, נשארתי בירמיהו חולון”.
היום כאמור, מאמן קבדה את קבוצת ילדים א' (מחוז מרכז) של ירמיהו חולון וקבוצת טרום ילדים ב'. אתמול (שבת), במסגרת המחזור ה-7 בליגה, הפסידה קבוצתו 1:0 לסקציה נס ציונה משער בודד של המחליף טוהר גני בדקה ה-66. "בגילים הללו זה באמת לא משנה ניצחון או הפסד. מה שחשוב הוא הדרך וההבנה שלהם את המשחק. זו המטרה שלי וזו הדרך שלי. לא הייתי איתם במשך שבועיים לאחר שטסתי לטיול שורשים באתיופיה. היה לי חשוב לעשות את זה למען סבא וסבתא שלי זכרם לברכה. זה היה מדהים לראות את הילדים הללו לאחר שחזרתי. זה התיקון שלי לאחר הקריירה”.
“אני מאוד מעריך את הקולגות שלי וחבריי למקצוע. לכל אחד יש את הדרך שלו, וקטונתי מלהציע דרכים חדשות לאימון, אבל חשוב להבין שאימון ילדים הוא לא לאמן אותם איך לנצח, אלא איך להבין את המשחק ואת הדרך להגיע להישגיות. הכדורגל בא דרך חינוך, וזה דור אחר, זה לא הדור שלנו שגדלנו בשכונה, ברחוב. זה דור שלא חסר לו כלום. נתקלתי לא פעם במאמנים שלפי התנהגותם על הקווים חשובה להם התוצאה תחילה. לעניות דעתי זו לא הדרך. בטח לא בגיל כה צעיר. אם אנחנו רוצים לגדל דור עתיד עבור המדינה שלנו, צריך ללמד אותם כדורגל עם חינוך ותרבות של ספורט, לא רק ‘לנצח’”.
ומה עם אימון בוגרים? נראה אותך על הקווים בעתיד? “תמיד הייתי מאחורי הקלעים, אף פעם לא רדפתי אחרי התקשורת. זו הייתה הבחירה שלי, לא מכוונה רעה. יש לי ניסיון, אין לי ספק בזה, אבל נכון לעכשיו אני נהנה מאימון ילדים. זו ברכה וזכות גדולה לאמן ילדים, זה ממלא. מאמן בוגרים זה קצת שונה, הראש והלב שלי לא שם. מה יקרה בעתיד, אני לא יודע כרגע”.