למשחק ראשון חוקים משלו. הלחץ הוא על מכבי תל אביב, הקבוצה המארחת שלא נהנית מיתרון הביתיות והמשחק מתקיים בבלגרד בלי קהל, מה שמוסיף ללחץ הקיים גם כך מעצם הרצון להתחיל את היורוליג ברגל ימין.
אין ספק שווילרבאן היא לא מאריות המפעל, אבל המשחק התפתח בצורה צמודה. המחצית הראשונה התאפיינה בסוג של חוסר הגנה משני הצדדים, מהפכים עם תוצאה גבוהה ואחוזים מאוד גבוהים מהשתיים ובעיקר בצבע, כך נמשך לו גם הרבע השלישי ועמוק לתוך הרביעי, שם התגלו יתרונות של מכבי וזה מה שהבטיח לה את הניצחון בסופו של דבר. כאמור, המשחק התאפיין כאשר שתי הקבוצות בלי הגנת צבע, אחוזים גבוהים ל-2 והרבה דאנקים קלים.
בשתי מילים – תמיר בלאט, המשחק הזה שייך לו, כנראה שמכבי לא סתם התעקשה עליו בקיץ, הם ידעו למה. לתמיר קשר טוב ורב שנים עם עודד קטש ורואים את זה בביטחון שהוא משחק, בהבנת המשחק, ביכולת לנווט את המסירות שלו לאנשים הנכונים בזמנים ובמקומות הנכונים. מצד עודד קטש, השקט הנפשי שרכז מהסוג שתמיר מביא שווה ניצחונות וזה הצ’ק הראשון שנפרע היום מידיו של תמיר.
בעיניי, בסוף המשחק התגלו גם היתרונות של צוות האימון בראשות קטש על המאמן והצוות הצרפתי. הם יודעים מה עושים הגנתית, הם עושים עצירות במקומות הנכונים, והתקפית מוציאים לפועל, בעיקר השחקנים שיודעים מה זה מאני טיים ביורוליג כמו דיברתולומאו ובלאט, כשהנהנה העיקרי מכך הוא הרכש החדש שהגיע מעבר לכביש, ג’יילן הורד. כאמור, מכבי ניצחה גם בזכות הניסיון של קטש על הקווים לעומת פייריק פופה, המאמן ממול.
לסיכום, הניצחון של מכבי הערב חשוב, להתחיל את היורוליג ברגל ימין, במשחק בית שהוא “כביכול” מאסט מבחינת האלופה הישראלית בתחילת הדרך הארוכה הזו של היורוליג. השיבוץ שזימן למכבי במחזור הבא משחק חוץ קשה במונאקו (שהביסה את מילאנו בבית) רק מדגיש את חשיבות הניצחון היום. מונאקו בחוץ זו אופרה אחרת, למרות שלמיטב הבנתי ניק קלאת’ס, הרכז הראשון לא ישחק. כמובן שניצחון על הקבוצה מהנסיכות כבר יוכל להוות הצהרת כוונות.