אחרי ההייפ הגדול של הניצחון ברבע הגמר נגד ליטא ועוד יום הפסקה, הגיע שלב חצי הגמר של אליפות אירופה לנבחרות עתודה כשהפעם לחבורה שלנו חיכתה צרפת, אימפריית כדורסל וספורט אמיתית, שבשנים האחרונות מגדלת ומפתחת הרבה מאוד כדורסלנים. כמות לא מועטה מאותם שחקנים שגדלים באקדמיות ברחבי המדינה האירופית, משחקים כיום ב-NBA וביורוליג.
הצרפתים הגיעו למשחק נגדנו כשהם בלתי מנוצחים ואין ספק שזו הייתה משימה רצינית עבור השחקנים של אריאל בית הלחמי, ששוב עשו את המוטל עליהם. ברור לכל שצרפת משחקת כדורסל שונה שמובל על פי פילוסופיית המשחק של המאמן ומסורת הכדורסל שלה. הטריקולור מציגים סגנון שונה מזה שנתקלנו בו עד עכשיו.
מדובר בקבוצה פיזית עם שליטה בריבאונד ובעלת רכז נמוך כמו בימים של אז. ישראל נגררה למשחק אחר, אבל לא נשברה כמו בשלושת המשחקים הראשונים, ולמרות שהחלה בפיגור 11:0 ידעה לצאת מזה. כל הנבחרת נלחמת, רוצה, ומגובשת, אבל היום בעיקר שני אנשים היו מעל כולם: הראשון הוא דני אבדיה, שבמשחקו הטוב ביותר בטורניר הגיע כשהיו צריכים אותו באמת.
הצרפתים הקשוחים הקדישו לו הרבה תשומת לב ואגרסיביות, אבל אבדיה בפעולות סיום נהדרות עם דיוק מהעונשין בדקות תחת לחץ הנהיג את הנבחרת ללא עוררין גם כשנראה לקראת הסוף שהוא עייף, וסחט עצמו עד הסוף.
השני הוא עידן אלבר, שעשה פעולות מנצחות, חיתוכים בזמן סלים חשובים ופעולות הגנה מנצחות. וכך, אריאל בית הלחמי ניהל את המשחק מצוין תוך שיתוף שחקנים עם מטרה להגיע לחלק המכריע עם ההרכב החזק שלו בזמן הנכון. עומדת לזכותנו העובדה שברבע הרביעי הצרפתים נכנסו לבעיית עבירות מוקדם, והנבחרת ניצלה את זה עד הסוף.
עכשיו הגענו לגמר נגד ספרד. נבחרת טובה, אבל ישראל תעלה נחושה ועם כל הקהל הנהדר איתה במטרה ברורה – לקחת את הגביע. אבל כבר עכשיו צריכים להסיר את הכובע בפני הנבחרת הזו, למחוא לה כפיים ולפרגן לה מכל הלב על כל מה שעשתה בטורניר הזה. להתראות בגמר אליפות אירופה פה בישראל, תחזיקו להם אצבעות. אל אל ישראל!