מהפך ללא רכש: המדריך המלא לריאל ואנצ'לוטי

קרלו אנצ'לוטי קיבל מכה מברצלונה בדיוק כשהאמין שמצא את ההרכב האידאלי שלו. אחרי הפציעות החמורות של דני קרבחאל ואדר מיליטאו, היה נדמה כי המאמן גיבש את הקבוצה שתוכל להתמודד גם במשחקים הגדולים, אך התבוסה הכבדה בסופר קאפ ערערה את התוכנית וכעת הוא נדרש לחשוב מחדש על העתיד. בדיוק כשהיה נדמה שהפאזל שלו הושלם, הופיעו לאמין ימאל, ראפיניה, רוברט לבנדובסקי וחבריהם והפכו הכל. אז איך האיטלקי יכול להפוך את הקבוצה ללא רכש? אילו שינויים יוכל לבצע המאמן כדי ליצור הרכב יציב יותר והאם מדובר בשינוי שחקנים או בשינוי מערך?

ההגנה

זו העמדה שמטרידה את המאמן ביותר והיא מועמדת לשינויים אחרי התבוסה בסופר קאפ. השחקן היחיד שאינו מוטל בספק הוא אנטוניו רודיגר. שאר שחקני ההגנה בהרכב המרכזי נחשבים לבעייתיים: לוקאס ואסקס, אורליאן טשואמני ופרלאן מנדי. שני הראשונים מתקשים להשתלב, והאחרון נמצא בכושר ירוד, אם כי ייתכן שיחזור להיות פתרון אם ישחזר את יכולתו הטובה.

כך נדמה שלריאל אין הגנה, וכמעט שאין לה מגנים. אלו שתי מציאויות. טיבו קורטואה הפסיק לעצור את הבלתי ניתן לעצירה, ואסקס לא משתיק את הביקורת, טשואמני "נמס" כמו קוביית סוכר, ובמועדון מתחילים לחשוש מפציעות של רודיגר (כי הוא לא נח), בעוד שמנדי רחוק מלהיות "המגן השמאלי הטוב בעולם מבחינה הגנתית".

הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: 65% מהשערים שריאל מדריד סופגת מגיעים מהאגף הימני. העמדה החלשה ביותר היא הבלם הימני-מרכזי: 52% מהשערים נכנסו דרך האזור הזה, נתון שמדגיש את חולשתו של טשואמני. נראה אפוא שהבעיה בקבוצה אינה בכמות אלא באיכות: יש סגל שיכול לעשות הרבה יותר, אך זה לא יכול להסתיר את העובדה שבהגנה כמעט ואין מגנים טבעיים. אנצ'לוטי נאלץ להסתמך על ואסקס – שלא חוסך במאמץ אך אינו מוצא את מקומו – בעמדת המגן, על טשואמני כבלם, ועל רודיגר ללא מנוחה.

בעמדת המגן הימני, האפשרויות כוללות את החזרת פדריקו ואלוורדה לעמדה הזו במשחקים הגדולים או שימוש בשחקן צעיר מהנוער, כמו לורן אגואדו – אפשרות שנראית פחות סבירה. אפשרות נוספת היא לנסות את מנדי בצד השני ולתת לפראן גארסיה או לאדוארדו קמאבינגה את עמדת המגן השמאלי. ראול אסנסיו עשוי להיות אופציה נוספת לחיזוק הגנת הקו.

במרכז ההגנה, האוהדים קראו לא מכבר להמר על אסנסיו כשותפו של רודיגר ולהפסיק את הניסיון עם טשואמני. אופציה נוספת היא לנסות את מנדי כבלם, כפי שאנצ'לוטי כבר ניסה עם קרבחאל. בעמדת המגן השמאלי, האפשרויות כוללות את מנדי, גארסיה וקמאבינגה.

הבעיה המרכזית נמצאת כאמור בעמדת הבלם הימני-מרכזי. וכאן יש שם ושם משפחה: אורליאן טשואמני. "עלינו להודות לו, אני אומר זאת אישית, כי הוא משחק בעמדה שאינה שלו... והוא עושה זאת למען הקבוצה. אין לי תלונות. והוא עושה את המיטב שהוא יכול. אבל תמיד צריך לזכור שזו אינה עמדתו, שהוא משחק שם למען הקבוצה. אני מאוד מעריך את כל זה, את המאמץ שלו. אנחנו במצב חירום", אמר אנצ'לוטי עוד ב-13 בדצמבר.

לא משחק בעמדתו הטבעית. טשואמני (La Liga)

מאז, החלה ירידה שנראית כעת כמו נפילה חופשית. טשואמני הפגין יכולת ירודה והגיע לערב הסעודית עם ספקות, אך משם הוא יצא במצב קשה עוד יותר. מול ברצלונה, ביצע ארבע עבירות ולא זכה באף עימות, נוסף על כמה פעולות מיותרות לחלוטין. לאמין ימאל עבר אותו בקלות במהלך ה-1:1, וראפיניה השאיר אותו מאחור ללא מאמץ ב-1:5. אחת מנקודות החוזק שלו, הוצאת הכדור מההגנה, גם היא נעלמה: רודיגר מסר שמונה מסירות יותר ממנו. ואם היה משהו שנותר – ההילה של "קמע המזל" (ריאל מעולם לא הפסידה איתו כבלם) – גם זה התפוגג.

אפשרות מהפכנית תהיה לשנות את מערך ההגנה ולעבור לשלושה בלמים, במיוחד כעת כשדויד אלאבה חוזר, ולשחק עם שני מגנים תוקפים, ואלוורדה מימין וקמאבינגה משמאל. כך תתחזק המעטפת ההגנתית ותאפשר לשחקנים להשפיע יותר במרכז המגרש, תוך שמירה על ביטחון הגנתי.

מרכז השדה

קמאבינגה, ואלוורדה וג’וד בלינגהאם יוצרים את השלישייה המרכזית בהרכב, כאשר רודריגו משמש כקשר רביעי במשימות הגנתיות. הבעיה כאן היא יותר כמותית מאשר איכותית. שלושת הקשרים נחשבים לחלק מהרכב קבוע שאנצ'לוטי סומך עליו, במיוחד ואלוורדה ובלינגהאם, שאינם מוטלים בספק. קמאבינגה הוא החוליה החלשה מביניהם, אך עדיין שחקן מפתח.

האופציה העיקרית היא לשנות את המערך לשימוש בארבעה קשרים טבעיים, כאשר דני סבאיוס, לוקה מודריץ' וארדה גולר הם המועמדים לתפוס את המקום הנוסף. מערך כזה, של 4-4-2 טהור, יאפשר לקבוצה להיות חזקה יותר במרכז המגרש, אזור שבו הובסה בבירור בקלאסיקו האחרון. סבאיוס בכושר טוב, מודריץ' מביא ניסיון ושיקול דעת, וגולר מביא איכות ודמיון.

ההתקפה

שני שמות הם מחוץ לכל דיון: קיליאן אמבפה ו-ויניסיוס. אף אחד מהם לא יושפע מצעדים שאנצ'לוטי עשוי לנקוט כדי לשנות את ההרכב. לכן, תשומת הלב מופנית שוב לרודריגו. האפשרות לוותר על האחרון היא אחת מהאפשרויות של המאמן לשדרג את ההרכב.

ללא הברזילאי בשלישיית ההתקפה, אנצ'לוטי יוכל לשלב קשר נוסף או אפילו לבחור בברהים דיאס, שמביא יותר עבודה, טווח פעולה ויכולת ניהול משחק במרכז המגרש. אפשרות נוספת היא לשלב את בלינגהאם בשלישייה ההתקפית לצד אמבפה ו-ויניסיוס. לגבי אנדריק, נראה שאין לו מקום כרגע, מאחר שעמדת ה-"9" תפוסה בידי ויניסיוס ובעיקר אמבפה.

גישה שלוקה בחסר וטעויות ילדותיות – ריאל חזרה לספטמבר

יש דברים שאי אפשר להצדיק, כמו הטעויות הבסיסיות: קמאבינגה ו-ויניסיוס, לאחר שקיבלו כרטיס צהוב, ביצעו עבירות בלתי מוסברות; או הטעות של רודריגו, שלא מסר טוב בקרן שהובילה למתפרצת ול-4:1 של בארסה. אלו דברים בסיסיים. כמעט ברמת ריכוז. גם לא ניתן להצדיק שלקחו לריאל מדריד 20 דקות לבעוט בעיטה ראשונה לשער לאחר שוויצ’ך שצ’סני הורחק (למעט השער של רודריגו בכדור חופשי). ייתכן שהאמונה בקאמבק הייתה אופטימית מדי, אך ללחוץ ולהאמין – זה היה בהישג יד, והלבנים לא עשו זאת.

הם רצו לצאת למלחמה עם "נשקים" טובים, כמו ויניסיוס, אמבפה או בלינגהאם, אבל הם השאירו את הסמל בבית, וזה, מול בארסה הקשוחה הזו, האקט הכי “קמיקזי” שאפשר לעשות וזה מה שהביא לאותו 5:2 היסטורי. בשורה התחתונה אנצ’לוטי, שתמיד היה מודאג מההגנה שלו, בוודאי הבין שעם טשואמני, שחקן שהועבר לעמדה שלא מתאימה לו ובזמן קשה מאוד, ועם ואסקס, שחקן אגף טוב שמעולם לא היה מגן, זה פשוט לא אפשרי. או ליתר דיוק, זה לא היה אפשרי. אבל לפעמים, עד שסופגים מכה, לא מבינים כמה הבעיה הייתה גדולה. ובעיותיה של ריאל מדריד, ללא רכש וללא מחליפים טובים בהגנה, נחשפו.

קרש ההצלה היחיד

כך, קרש ההצלה היחיד שנותר לקבוצה אחרי הגמר הזה הוא התארים שנותרו. יש עוד זמן, יש עוד הזדמנויות והקבוצה עוד מתחרה בשלוש חזיתות, כך שהסיפור לא גמור. המטרה של המועדון כרגע היא שתשעת (9!) השערים שברצלונה הבקיעה נגדו בשני משחקים, אם לא יישכחו – כי זה בלתי אפשרי – לפחות ‘יכוסו’ על ידי תואר חשוב בסוף העונה. לעת עתה השאלה היא באיזו גישה ריאל מדריד תנקוט אחרי כל זה. לא קל להתאושש ממכה כה חזקה.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה