קארים בנזמה האריך היום (שישי) את חוזהו בריאל מדריד, שכולל סעיף שחרור גבוה במיוחד לחלוץ בן ה-33, לא פחות ממיליארד אירו. החוק בספרד קובע שצריך להכניס בכל חוזה סכום שיספיק כדי לשחרר את השחקן מהחוזה, בניסיון לתת לשחקנים כוח מול הקבוצות.
במקרה של ההעברה היקרה ביותר עד כה בהיסטוריה זה לא הספיק. ב-2017 ברצלונה קבעה סעיף שחרור עצום על ניימאר, 222 מיליון אירו, שהיו אמורים להרתיע קבוצות מרכישת הווינגר בן ה-25, דאז. פאריס סן ז’רמן הצליחה לשלם את הסכום העצום ולהפוך אותו לשחקן היקר בהיסטוריה, מה שהוביל לעלייה גדולה בסכומים האלה, שהפכו מדמיוניים למוחשיים.
כך למשל ז’ואו פליקס מאתלטיקו מדריד זכה לסעיף שחרור בגובה 350 מיליון אירו. בקיץ 2017 מרקו אסנסיו, שנחשב אז לדבר הגדול הבא בריאל מדריד, חתם על חוזה עם סעיף שחרור של 700 מיליון אירו. אנטואן גריזמן מברצלונה קיבל סעיף שחרור עצום משלו כאשר חתם על החוזה הראשון עם בארסה, 800 מיליון אירו.
השאלה הגדולה שנשארה בעולם הכדורגל היא האם סעיף השחרור הזה באמת ימנע מקבוצות להחזיק שחקנים. למשל, בראחים דיאז הצעיר זכה לסעיף שחרור עצום של 750 מיליון אירו, גבוה יותר מהסעיף שהיה בזמנו לליאו מסי, ובסופו של דבר הושאל, שנה שנייה ברציפות, למילאן שיכולה לקנות אותו בכ-3% מהסכום, 25 מיליון אירו, עם סעיף רכישה בחזרה ללבנים.
נדיר לראות את תופעת סעיפי השחרור מחוץ לכדורגל הספרדי, בו כאמור מחוייבים לכאלה על פי חוק. אחד המקרים המעניינים ביותר הוא זה של ארלינג הולאנד מבורוסיה דורטמונד, לו יש סעיף שחרור שעלה לאחרונה ל-90 מיליון אירו החל מסוף העונה הנוכחית. דורטמונד עלולה לאבד את הנורבגי תמורת סכום נמוך יותר מזה בו הוא עשוי להימכר בקיץ הקרוב, כאשר היו שמועות על כך שריאל מדריד תציע עליו 200 מיליון אירו.
במקרים אחרים שחקנים מעדיפים לחכות לסיום החוזה ואז להמשיך הלאה. ראינו הרבה שחקנים גדולים, מסי כמובן הבולט שבהם, שעוזבים בהעברות חופשיות. ג’ורג’יניו ויינאלדום העדיף לחכות לסיום חוזהו לפני שעבר לפאריס סן ז’רמן, וגם סרחיו ראמוס עזב את ריאל מדריד בחינם אחרי שהיה לו סעיף שחרור של 200 מיליון אירו. ייתכן כי בעידן של היום אין להם משמעות מעשית, אך הם עדיין עוזרים למועדונים הגדולים לשמור על הכוכבים.