אחד הסיפורים הנפוצים ביותר והעצובים ביותר בעולם הכדורגל הוא של השחקנים שחלמו מהר מדי. אלה שעשו את המעבר מהתפקיד המרכזי בקבוצה קטנה לתפקיד שולי בקבוצה גדולה, לא הצליחו לעמוד בלחץ ובתפקיד החדש כשחקנים משניים ולא חזרו מעולם למה שהיו לפני כן.
הסיבות מגוונות, ולא חסרות דוגמאות. לא כל הקבוצות משחקות באותו סגנון ולא כולם יכולי םלעשות את המעבר ממספר 1 בקבוצה בינונית למספר 3 בקבוצה גדולה. זה שונה גם טקטית, כאשר הכדור לא תמיד אצלך ברגל, וגם מבחינת הציפיות – מצפים משחקן להצדיק תג מחיר אסטרונומי, ואין לו את ההזדמנויות שהוא היה רוצה.
ממפיס דפאיי הוא אחד האנשים שחוו את המעבר הזה בצורה קשה כשעבר בגיל 21 מפ.ס.וו איינדהובן למנצ'סטר יונייטד ונכשל. לאחר מכן עבר לליון ומאז עבר לברצלונה, שהספיקה לאבד את ליאו מסי ורוצה לחזור לטופ העולמי. בואו נזכר במסע של ממפיס.
ההתרסקות במנצ'סטר יונייטד: “הוא ילדותי”
על הנייר, המעבר של ממפיס דפאיי היה אמור להיות הצלחה מסחררת. הווינגר היה מלך השערים של הליגה ההולנדית ואלוף, ושיתוף הפעולה עם המאמן החדש של השדים האדומים, לואיס ואן חאל (שהגיע כמובן גם הוא מהולנד), נראה טבעי.
מנצ'סטר יונייטד שילמה עליו 25 מיליון פאונד, סכום לא מבוטל ב-2015, והוא קיבל את חולצה מספר 7 שהייתה שייכת לשחקני הכנף הגדולים ביותר שעולם הכדורגל ומנצ'סטר יונייטד ידעה, כמו כריסטיאנו רונאלדו ודיוויד בקהאם. אחרי שנה מאכזבת של אנחל די מריה, ממפיס נראה כמו הימור צעיר שיחזיר את החולצה ואת הקבוצה למקום הטבעי לאחר פרישתו של אלכס פרגוסון.
כמו שאתם כבר יודעים, זה לא קרה. בגיל 21 הוא התקשה להסתגל לליגה האנגלית, אולי הליגה הפיזית בעולם, ואיבד את המקום בהרכב של ואן חאל. ואן חאל איבד בשנה העוקבת את משרתו וממפיס לא הצליח להגיע למקום קבוע בהרכב של ז'וזה מוריניו.
ממפיס התייחס לזה בעצמו: "איבדתי את הביטחון שלי בהתחלה, ואן חאל הוריד אותי לספסל והתקשיתי להמשיך. בשנה השנייה היה לי יותר ביטחון אבל מוריניו לא האמין בי, גם חבריי לקבוצה הופתעו שלא שיחקתי. הוא לא נתן לי הזדמנות, גם זלאטן איברהימוביץ' ופול פוגבה לא הבינו אותו. היה לי חוזה נוח, אבל לא הרגשתי כמו עצמי. הייתי חייב להראות לכולם שאני אחד מהטובים ביותר במקום אחר".
הוא רצה להראות שהוא יכול להיות שחקן טוב בתנאים שלו. הוא לא הצליח לנצל את המהירות באנגליה אצל ואן חאל, ואצל המיוחד זה פשוט לא עבד, מוריניו דיבר על זה בעצמו: "לפעמים שחקנים צעירים הולכים מוקדם מדי למועדונים הגדולים ולא מוכנים להתמודד עם זה שהם לא משחקים כל הזמן ובתחרות על המקום שלהם, הם הופכים לילדותיים יותר. זה מה שקרה". לכל הצדדים היה ברור שממפיס צריך התחלה חדשה והוא מצא אותה.
הנחיתה בליון: “הפכתי לגבר”
ממפיס היה צריך לקום מחדש. הוא התמודד עם מכשולים לאורך כל חייו, כמי שמבקש לא להיקרא בשם אביו שנטש אותו בגיל ארבע והתמודד עם תגובות גזעניות כבן להורה גנאי בהולנד. הוא עבר בינואר 2017 לליון, שנים אחרי רצף האליפויות הארוך ובליגה צרפתית שהייתה, ועודנה, תחת שליטה של פאריס סן ז'רמן.
בליגה אחרת ובמסגרת שקיבלה אותו כשחקן גדול ושחקן מבטיח, ממפיס נולד מחדש. גם מבחינה מקצועית, בליגה בה אין שחקני הגנה מהירים ברמה של הליגה האנגלית ובה הוא יכול להוביל את ההתקפות סביבו, וגם מבחינה אישיותית. "התבגרתי כאן בליון", ממפיס אמר לפני שעזב לברצלונה. "הפכתי לגבר, הפכתי לקפטן ולשחקן שלם יותר. היה לי זמן נהדר".
גם לקבוצה עצמה הייתה תקופה נהדרת עם דפאיי. המהירות והיכולת שלו ליצור יש מאין, להפוך מצבים סתמיים למסוכנים בזכות יכולת הכדרור הנהדרת, הפכה אותו ליקיר האוהדים. הוא התמודד עם עונה אחת חלשה ופציעה קשה בדרך לקאמבק של 20 שערים ב-2020/21, בסיומה הגיע לברצלונה.
הוא הצליח ליצור קשר אמיתי עם האוהדים בקבוצה החדשה, בלי הציפיות והלחץ שיש במנצ'סטר יונייטד, מועדון שרואה את עצמו עד היום כמי שצריך להיות הגדול בעולם. "האוהדים גרמו לי ליהנות מכדורגל שוב", אמר.
הוא גם הפך לשחקן שלם יותר. ההולנדי היה ונשאר דריבליסט נהדר, אבל ראיית המשחק שלו התפתחה בליון והוא סיים את העונה האחרונה עם 12 בישולים לצד שעריו. במו רגליו הוא הוביל את הקבוצה ממזרח צרפת חזרה לכדורגל האירופי.
הניסיון והאמון הפכו אותו לשחקן שלם יותר, שיכול גם כאמור למצוא את המסירה הנכונה ולא לנצל רק את המהירות שלו ומעורב גם מחוץ לאגף ולמצבים של התקפות מעבר. הוא הגיע ליורו האחרון כרכש החדש של ברצלונה וככוכב כדורגל, אבל נכשל יחד עם הולנד כאשר הודח בשמינית מול צ'כיה. למרות זאת, הוא הגיע לברצלונה עם ציפיות גבוהות וראש בשמיים.
העלייה מחדש בברצלונה
ממפיס חתם בבארסה כשחקן חופשי, מתוך אמונה שישחק לצידו של ליאו מסי וקיבל, בדומה ליונייטד, מספר חולצה יומרני במיוחד – 9 שהיה של לואיס סוארס. אחרי חודשים ברורים התבררה התמונה כאשר מסי לא היה יכול לחתום מחדש בשל תקרת השכר הספרדית, וממפיס נשאר שחקן ההתקפה המוכח ביותר של הבלאוגרנה בצל הפציעות של סרחיו אגוארו, אוסמן דמבלה ואנסו פאטי הצעיר.
ההולנדי היה צריך לספק את הסחורה, ובינתיים נראה שהוא מספק אותה. ברצלונה עדיין לא סגורה באופן סופי על סגנון המשחק והדרך, כשהיא מזגזגת בין הימורים נואשים על הרמות (שלא מתאימים לשיטת המשחק של דפאיי) ובין סגנון משחק קבוצתי ולוחץ יותר בו המהירות שלו יכולה לבוא לידי ביטוי.
ממפיס עדיין לא שיחק לאורך זמן עם שותפיו העתידיים להתקפה, ככל הנראה מרטין בריית'ווייט ואנסו פאטי שיכולים להתאים לשיטת משחקו, אך הפך לשחקן המרכזי והמעורב ביותר בברצלונה. הוא כנראה לא יצליח להחליף את ליאו מסי, כי אין אף אחד בעולם שיכול לעשות את זה (אולי חוץ מכריסטיאנו רונאלדו), אבל התוצאות נראות טוב מאוד עד עכשיו.
הוא מסכן את השער בלי הפסקה ואמנם רשם מספר החמצות גדולות, אבל היו לו את הרגעים שלו, במיוחד בפתיחת העונה בה היה מעורב בשער בכל אחד ממשחקי הליגה הראשונים. הוא כוח בהתקפה, אבל ברצלונה לא כוח בספרד אחרי פתיחת עונה לא אחידה וחלשה ברמתה.
מול אתלטיקו מדריד (שבת, 22:00, חי ב-ONE) ממפיס יעמוד למבחן נוסף. הקולצ'נרוס עדיין לא הצליחו להגיע לגבהים אליהם הגיעו בעונה שעברה, אבל ההגנה הנהדרת שלהם ספגה שלושה שערים בלבד השנה ו-25 שערים בלבד ב-2020/21.
דייגו סימאונה תמיד בונה קבוצות שקשה להבקיע מולן ויכול להיות שנראה את זה גם במשחק בשבת, בהתחשב בנטייה של בארסה להחזיק בכדור ולהתקשות לייצר מצבי הבקעה משמעותיים במקביל לכך. בעונה שעברה הם לא הצליחו להבקיע בשני המשחקים לקולצ'נרוס. ערב גדול של ממפיס יוכיח שהוא יכול להיות כוכב ענק בקבוצה גדולה, ולהראות לכולם שברצלונה עדיין כזאת.