לאט לאט, המרפאה של ברצלונה הולכת ומתרוקנת. לאחר פגרת הנבחרות של אוקטובר, האנזי פליק יקבל בחזרה שחקנים מרכזיים כמו דני אולמו, גאבי ופרמין לופס, כאשר פרנקי דה יונג לא ייסע עם נבחרת הולנד ולכן תהיה לו הזדמנות טובה לחזור לכושר אחרי שכבר עשה את הקאמבק שלו למגרשים.
אם ההתאוששות של כל השחקנים שהוזכרו תתקדם לפי התחזיות של המועדון וה'ווירוס של פיפ"א' לא ישפיע על השחקנים הבין-לאומיים של בארסה, תרחיש שיכול להיראות אידאלי בהתחשב בתקדימים, מנובמבר ואילך רשימת הקשרים שפליק יעמיד לרשותו תגדל גם בכמות וגם באיכות. למעשה, אם לא יהיו יותר מדי מכשולים, התרחיש ההגיוני ביותר הוא שהמאמן הגרמני יעבור מלנסות לאלתר מי יפתח בקישור לדילמה חיובית.
לאחר הפציעה החמורה של מארק ברנאל, מארק קסאדו, פדרי ופבלו טורה היו הכוכבים המרכזיים בקישור של ברצלונה. גם אריק גרסיה שיחק בתפקיד הקשר האחורי כי היה בכך צורך לקבוצה. ראפיניה, שבטבעו הוא שחקן כנף, שיחק גם בעמדות פנימיות כדי שכל חלקי הפאזל 'יתאימו' יחד. כולם הציגו רמה גבוהה, אך ברור שהחזרה של פרנקי, אולמו, גאבי ופרמין תעניק הרבה יותר גמישות ועומק.
נראה שדה יונג ייקח על עצמו את תפקידי הקשר האחורי. הרוטציות יהיו הרבה יותר נפוצות מאשר בתחילת העונה וההשפעה של כל פציעה או הרחקה, בהנחה שנשארים בתרחיש האידאלי הזה, תהיה כמעט זניחה.
ניהול הסגל
ה'בעיה', חיובית ככל שתהיה, תגיע כאשר המשחקים החשובים יופיעו. כל שחקן רוצה לשחק במשחקים החשובים ברמה הספורטיבית, וכמובן גם באלו שזוכים לחשיפה תקשורתית גדולה יותר. למזלו של פליק, הקרב בליגת האלופות נגד באיירן מינכן והקלאסיקו בליגה נגד ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו יגיעו מוקדם מדי מכדי שהשחקנים שהתאוששו לאחרונה יצליחו להשיב את קצב המשחק שלהם. מנובמבר ואילך, ניהול חדר ההלבשה יהפוך למורכב יותר עבור המאמן.
הכדורגל הוא עולם חמקמק והכל יכול להשתנות בכל רגע, אך נכון לעכשיו, המציאות היא שקסאדו ופדרי הרוויחו את הפריבילגיה להיות חלק מההרכב הפותח של בארסה, ולכן נותרה רק עמדה אחת פנויה, שכן הטריו ההתקפי שמורכב מראפיניה, רוברט לבנדובסקי ולאמין ימאל, בלתי ניתן להחלפה מסיבות ברורות.
מקרה מיוחד
בהקשר זה, הדמות ה”רגישה” ביותר היא של פרנקי דה יונג. הקשר ההולנדי עבר רכבת הרים בכדורגל מאז שהגיע ב-2019 ולא הצליח 'להמריא' או לעמוד בציפיות העצומות שנוצרו עם חתימתו, אך אין זה נכון לומר שכאשר היה בכושר גופני טוב, הוא תמיד היה במיטבו מבחינת היכולת. מארנסטו ואלוורדה ועד צ'אבי, דרך קיקה סטיין ורונאלד קומאן, כל מאמני ברצלונה בטחו בכישרונו ולא היססו לראות בו שחקן הרכב.
כעת, לאחר חזרתו, נפתח מחדש הדיון לגבי חשיבותו של דה יונג בסגל. עולות כמה שאלות. מהו התפקיד הטוב ביותר עבור ההונדי? האם הוא קשר אחורי טוב יותר ממארק קסאדו? באיזו עמדה במגרש הוא יכול להצטיין יותר? האם הוא ישתלב באותו הרכב פותח עם פדרי ואולמו, שני חלקים מרכזיים בקבוצה של פליק? רק הזמן יגיד.
עם כל זה צריך לזכור גם את הקונטקסט המורכב לגבי היחסים של ההולנדי עם המועדון והניהול הספורטיבי שלו. לקשר יש חוזה עם בארסה עד יוני 2026, כך שללא ספק בקיץ הבא שמו יעלה שוב על השולחן כאופציית מכירה אפשרית כדי להימנע מעזיבתו בהעברה חופשית לאחר מכן.