הלא ייאמן קרה: סטואני וג'ירונה הסירו את הקללה

הם חברים טובים, אבל במשך שתי עונות ניהלו לואיס סוארס וכריסטיאן סטואני קרב על תואר מלך השערים האורוגוואי של קטלוניה. כאשר חתם סטואני בקיץ 2017 בג'ירונה, העולה החדשה לליגה הבכירה, הוא מצא לראשונה בקריירה בית חם ונכנס לכושר הבקעה נהדר. את עונתו הראשונה הוא סיים עם 21 שערים – ארבעה פחות מסוארס. ב-2018/19 הוא הפציץ 19 פעמים – שני שערים פחות מסוארס. ואולם, ההישג השני היה הרבה פחות משמח עבורו, כי הקבוצה נשרה לליגה השנייה.

הייתה זו התפרקות מנטלית לא צפויה ודרמטית. ב-2018 דורגה ג'ירונה במקום העשירי, השיגה תוצאות מצוינות מול קבוצות הצמרת, וכבר החלה לפתח תקוות וציפיות להעפיל למפעלים האירופים. ואכן, העונה השנייה נפתחה היטב, אבל הסיבוב השני היה קטסטרופלי, ואף אחד לא הצליח לעצור את הקריסה, עד שהיה מאוחר מדי. ואז, כאשר נפרדה הקבוצה הצנועה מקטלוניה מהחלום, היה ברור שסטואני לא יוכל להישאר בה. בגיל 32, לא היה לו זמן לבזבז מחוץ לליגה הראשונה. ההצעות זרמו אליו בקצב נאה, ואפילו ברצלונה התעניינה באפשרות להחתימו כדי לבנות צמד אורוגוואי בחוד. 

הוא נשאר.

האוהדים התקשו להאמין למזלם ואפילו המנהל הספורטיבי, קיקה קארסל, הודה שמדובר בסוג של נס, אבל זו הייתה ההחלטה. סטואני התחבר לאנשים ולקבוצה עד כדי כך שלא רצה לנטוש אותה בשעת צרה. "בחנתי את כל האופציות וזה מה שהחלטתי", הצהיר האורוגוואי, "יש לנו כאן אתגר גדול ואני מקווה שנוכל לעלות שוב לליגה הראשונה".

עכשיו זה רשמי! ג'ירונה חוזרת ללה ליגה

זה המקום להזכיר כי ג'ירונה יודעת טוב מכולם עד כמה קשה עלולה להיות הדרך למעלה. לא רק יכולת דרושה בליגה הספרדית השנייה, אלא גם מנה גדושה של מזל – וזה בדיוק מה שהיה כה חסר למועדון הקטלוני כאשר הוא ניסה לטפס למעלה במהלך העשור הקודם. ב-2013 היה לה מאזן ההתקפה הטוב בליגה, אבל היא סיימה רביעית והפסידה בגמר הפלייאוף לאלמריה. ב-2015 היא פספסה עלייה אוטומטית בגלל הבדל זניח בהפרש שערים, הסתפקה במקום השלישי, התמודדה בחצי גמר הפלייאוף מול סראגוסה שסיימה 21 נקודות אחריה, הביסה אותה 0:3 בחוץ במשחק הראשון, ואז הצליחה איכשהו להפסיד 4:1 בגומלין בבית ועפה. ב-2016, היא דהרה שוב לגמר הפלייאוף והייתה פייבוריטית ברורה מול אוססונה, אבל הפסידה.

בשלב מסוים, האמינו ביציעים שיש קללה אמיתית והגורל לא יאפשר לג'ירונה לעולם לטעום את טעמה של הליגה הראשונה. העלייה ההיסטורית ב-2017 הוכיחה אחרת והחוויות מול הקבוצות הגדולות בספרד היו כיפיות במיוחד, אבל אז באה ירידה לא צפויה באופן קיצוני, וכעת היה צריך להתחיל את הכל מחדש. סטואני שלא היה שותף למסע שובר הלב בפעמים הקודמות, שמע מספיק כדי להבין שזה ממש לא יהיה קל, אבל אפילו הוא לא הבין עד כמה. כי הקללה הרימה ראש ונדמה היה שהיקום שוב לא רוצה לראות את הקטלונים החביבים חוזרים לטופ.

לא ידע כמה קשה זה יהיה. סטואני (La Liga)

סטואני עשה את המקסימום בעונת 2019/20 ואפילו קורונה לא הפריעה לו לשמור על קצב הבקעה מרשים. הוא סיים כמלך השערים בליגה השנייה עם 29 מתוך 47 הכיבושים של ג'ירונה כולה, סחב את הקבוצה על גבו לפלייאוף, כבש פעמיים בחצי הגמר מול אלמריה ונותר רק לסגור עניין בגמר מול אלצ'ה שנתפסה כקבוצה נחותה באופן משמעותי. אחרי 0:0 במשחק הראשון בחוץ, קיוו האוהדים שצפו במתחרש מביתם, לשער מיוחל נוסף של האורוגוואי בגומלין. במקום זאת, סטואני הורחק בהחלטה שנויה במחלוקת ואלצ'ה מצאה את השער היחיד עמוק בזמן הפציעות. 

אחרי האכזבה הגדולה, סברו הפרשנים כי סטואני יבחר לעזוב ולידס יונייטד של מרסלו ביילסה הגישה הצעה נאה, אבל האורוגוואי שוב נשאר וחווה עונה מתסכלת למדי עם מגוון פציעות. האחרונה שבהן השביתה אותו בשבועות הקריטיים לקראת הפלייאוף. ג'ירונה נאלצה להתמודד בחצי הגמר מול אלמריה בלעדיו וגברה על אלמריה, ובגמר מול ראיו וייקאנו איפשרו הרופאים לסטואני להיכנס רק לדקות ספורות כמחליף. במשחק הראשון במדריד היא השיגה 1:2, ואז נכנעה 2:0 בגומלין כדי להבין שוב – הקללה עדיין שם. 

ואם זה הגורל, מה יש לסטואני לחפש שם? גם בקיץ שעבר קושר שמו למעבר, על אף שהוא היה כבר בן 34 עם רקורד בריאותי פחות מרשים. ברצלונה ולידס כבר לא עמדו בתור כדי לשלם לו מיליונים, והאפשרויות היו צנועות יותר. הוא לא הסתכל גם עליהן. במקום זאת, האריך הסקורר את חוזהו בג'ירונה עד 2026 – לא פחות. זו הייתה הצהרת כוונות ברורה. "אנחנו חייבים לעשות את זה בסוף", קבע החלוץ.

זה בוודאי לא היה אמור לקרות העונה. ג'ירונה נחלשה בקיץ, פתחה את 2021/22 עם שישה הפסדים בעשרת המחזורים הראשונים ובעיתונות המקומית אפילו ניבאו לה קרבות הישרדות בתחתית. לסטואני היו תוכניות אחרות. הוא היה בריא, חילק את הכוחות נכון ונכנס שוב לכושר הבקעה מרשים כדי לסיים כמלך השערים של הליגה עם 22 כיבושים, ולהביא את ג'ירונה בפוטו-פיניש ממש למקום השישי – האחרון שמוביל לפלייאוף – על חשבון אוביידו שנשארה מאחור בגלל המאזן במפגשים הישירים.

וכאן דווקא ראו אנשי ג'ירונה סימן מעודד משמיים, כי דווקא הקבוצות שסיימו במקום השישי בעונות הקודמות הצליחו לעלות. אלצ'ה עשתה זאת על חשבונם ב-2020, ראיו וייקאנו עשתה זאת על חשבונם ב-2021. אפילו אוססונה עשתה זאת על חשבונם ב-2016. הפעם ג'ירונה נחשבה לאנדרדוג, וזה היה אמור לפעול באופן פרדוקסלי לטובתה. תאמינו או לא, זה בדיוק מה שקרה.

אייבר, שפיספסה עליה אוטומטית במחזור הסיום הכואב וסיימה 12 נקודות לפני הקטלונים, הייתה אמורה לדלג מעליהם בקלילות בחצי הגמר, במיוחד אחרי 0:1 בחוץ במשחק הראשון, אבל לקרבות האלה יש חוקים משלהם. בגומלין בחבל הבאסקים ניצחה ג'ירונה 0:1 בזכות בונקר משובח, ואז קבע סטואני 0:2 בהארכה וצהל בגדול. 

אם כבר מדברים על בונקרים, אז גם טנריפה טובה בזה, וכך היא השיגה תיקו 0:0 באצטדיונה של ג'ירונה במשחק הראשון בגמר. ביום ראשון בערב, בגומלין באיים הקנאריים, היא הייתה צפויה לחגוג חזרה לליגה הבכירה אחרי היעדרות בת 12 שנה. בהתחשב בהיסטוריה של ג'ירונה, שהפסידה ארבע פעמים בגמר פלייאוף ולא ניצחה בו מעולם, זה היה התסריט ההגיוני, אבל היגיון לא קיים שם. סטואני כבש בפנדל, והקטלונים לא נשברו לשם שינוי גם כאשר המארחת הישוותה ל-1:1 בדקה ה-59. היא כבשה פעמיים בעצמה, ניצחה 1:3 והקללה הוסרה. "אני מקדיש את ההישג הזה למשפחתי, לחבריי לקבוצה ובעיקר לכל התושבים בג'ירונה. זה מגיע להם כי הם תמיד תמכו בנו", התראיין הסקורר במהלך החגיגות.

קבלו, אם כך, את סטואני שוב במקומו הטבעי. הוא כבר בן 35, אבל אין לו שום כוונה להוריד את הרגל מהדוושה אחרי שההמתנה הארוכה להגשמת החלום הסתיימה. העונה הבאה אמורה להיות שלו, ובהיעדרו של סוארס הוא יהיה הסקורר האורוגוואי המוביל של קטלוניה בליגה הספרדית. האוהדים, שמוכנים לנשק את האדמה עליה דורך הקפטן הנאמן, יחכו לזה בקוצר רוח.